שלום לכולם!

[shekef]

שלום לכולם!

אני חדשה בפורום, ומתעניינת האם יש כאן הורים לילדים שהם ADHD, אבל ברמה בינונית? אני בהתלבטות ורוצה להתייעץ לגבי ילדה שעולה לכיתה ד'. תודה!

 

[תפוזינה הגדולה]

למה את מתכוונת רמה בינונית?

 

[shekef]

היי תפוזינה!

לילדה שלי אין תופעות ADHD קיצוניות כמו שקראתי בפורום, למרות שהיא מאובחנת כ ADHD וגם עברה בדיקת TOVA בציון 2.54-. אם היא מתפקדת די טוב בסה"כ – האם היא צריכה לקבל טיפול כלשהו או פשוט להתמודד עם התופעות הקיימות (שאינן בלתי נסבלות)? איך אני יכולה לדעת מה מצבה ביחס לילדי ADHD אחרים?

 

[zivadina]

אולי תפרטי מה זה "רמה בינונית"?

ד"ר מנור טוענת שצריך לטפל בכל הרמות. אצלי בבית יש רמות שונות של ADHD, והתוצאות בשטח הוכיחו שכוווווולם הרוויחו מן הטיפול. השאלה היא תמיד אם אנחנו רוצים שהילד יגדל "איך שהוא" או שהוא ימצה את כל הפוטנציאל שלו, למרות הפרעת הקשב. את מוזמנת לפרט את האפיונים של הילדה שלך גם בשרשור שייפתח ביום ו' לד"ר מנור.

 

[shekef]

"רמה בינונית" זה...

הציונים שלה (מסיימת ג') גבוהים, לא מפריעה בכיתה, חברותית, מתפקדת די טוב בבית, למעט תנועתיות וקופצנות מתמדת, וחוסר סבלנות. צריך לחזור יותר מפעם אחת על המשימה שהיא צריכה לבצע - אבל היא מבצעת. קשה לה לשבת ולהתמקד במשימה אחת לאורך זמן. אבל את המשימות שהיא חייבת - היא עושה שיעורי בית למשל). לגבי איכות הביצוע - לרוב התוצאה פחות מאשר היא יכולה באמת. שואפת לסיים במהירות הבזק כל משימה ולהמשיך הלאה. עובדת עם מורה להוראה מתקנת, אבל לא פשוט לרכז אותה בשיעורים הפרטיים. מקווה שהבהרתי קצת יותר. מה אתם אומרים? פרט לכך, ילדה מדהימה, שאין לנו יותר מדי בעיות ועימותים איתה.

 

[רוטם ג]

ADHD בינוני

לי גם אין תופעות קיצוניות (וגם לא היו בעבר). אבל בכל זאת הטיפול התרופתי מאד מאד עוזר. אמרה לי פעם פסיכולוגית (שעשתה לי את האיבחון הראשוני) שלהתמודד עם זה לבד זה כמו להיות במאבק בלתי פוסק, ועם התרופות המאבק הזה לא קיים יותר. למאבק הכוונה למאבק של משמעת פנימית- יודעים שצריך לעשות משהו כמו שיעורים או איזושהי עבודה ופשוט נגררים לעשות דברים אחרים. לדעתי(וכך גם אמרו לי) כדאי לנסות את הטיפול התרופתי ולראות אם זה עוזר- הבת שלך תוכל לראות אם יש הבדל, וכמה. ואם זה עוזר, למה לא להמשיך? למה שתסבול?

 

[shekef]

כדי לתת לילדה שלי תרופה, אני צריכה

להיות משוכנעת שהיא זקוקה לה. כרגע אני לא בטוחה. לכל תרופה יש השפעה על הגוף, מעבר להשפעה החיובית שלשמה נותנים את התרופה. לא רוצה לתת לה תרופה סתם כך. ניסינו רטלין אבל התוצאות לא חד משמעיות.

 

[zivadina]

ילד ADHD בלי טיפול תרופתי

אם הבנתי נכון את הרופאים שלנו,אזי צריך לטפל רק כאשר יש הפרעה ממשית בתפקוד. בכל אופן, לפעמים הילד משיג את ה"נורמליות" שלו בהרבה מאמצים שאיננו מודעים להם. אני מציעה לך להיות "עם יד על הדופק", וברגע שתרגישי שהיא סובלת באיזשהו מובן, תתחילי לתת לה תרופה. יש לנו קטע נהדר של מיכל05 על כך שרק בגיל מתקדם היא גילתה כמה מאמצים בתה השקיעה כדי להיות "נורמלית", מה שתבע ממנה כוחות גדולים מאוד שלא היו פנויים למשימות אחרות.

 

[מלמלה]

התיאור שלך מזכיר לי את ביתי

גם היא ככה לא עם כל התופעות ולא ממש לפי ציאורים שיש כאן בפורום היא מסתדרת ואפילו די טוב נכון היא צעירה אבל זה גוזל ממנה הרבה כוחות, הרבה מאמץ להתנהג כמו שדורשים ממנה מסופר, בהצגה, בריכוז בגן אם אני אוכל להקל עליה גם אם באמצעות טיפול תרופתי אני אעשה זאת גם כשיש לה כאב ראש או אוזן אני נותנת לה תרופה למרות שאחרי כמה שעות הכאב יעבור גם ללא התרופה אבל אני רוצה להקל עליה...

 

[05 מיכל]

אני חושבת שהמדד הוא רגשות הילדה:

אם הילדה מתוסכלת מההישגים שלא מתאימים ליכולת, אם היא מתחילה לפתח דימוי עצמי נמוך, או אם היא מקבלת פידבקים שליליים מהסביבה בגלל המאפיינים של הADHD שלה - אז חשוב מאוד לעזור לה באופן אפקטיבי, גם אם זה אומר טיפול תרופתי, כי הנזק לטווח ארוך של הדברים הנ"ל הוא מוצק ומוכח. אם אינך רואה שום דבר מהדברים הנ"ל - אז אפשר בהחלט לעקוב, ואולי לנסות דרכים לא תרופתיות, אבל להיות מאוד קשובים לסימנים כדי שהילדה תמשיך להיות שמחה וחברותית ולאהוב את עצמה.

 

[shekef]

קראתי בעיון את תגובותיכם.

לגבי תסכול - אצל הבת שלי זה לא כ"כ קיים, מפני שכאמור, היא מצליחה להגיע להשגים טובים מאד בביה"ס, היא טיפוס השגי ותחרותי מאד, ומצליחה בדרך כלל לנצח. הפתיל הקצר וה"היפריות" גורם לה צרות בבית, איתנו ההורים ועם אחיה. אבל את זה ריטלין לא יפתור, כי השפעתו תפוג בשעות שהיא בבית. נושא ההתמדה במשימות - בעייתי מאד אצלה, היא מתקשה להתמיד במשימה אחת עד הסוף (למשל: לא מסוגלת לצייר ציור מורכב). מלמלה - אין לך רגשות מעורבים לגבי מתן תרופה במצב כזה? זיוה - איך יודעים אם המאמצים שהילדה משקיעה סבירים או עלולים להזיק לה? תודה לכולכם!

 

[חיוך נצחי]

מה הביא אתכם לגשת לאבחון?

קושי בסיום משימות- איך היא מרגישה עם זה? ילדה חכמה שמצליחה עם ציונים, כי יש לה הרבה שכל- אבל איך היא מרגישה בלימודים? היא מרגישה שזה קל? גם היא חושבת שהכל בסדר? איך הילדה תופסת את עצמה, כתלמידה? בבית? התשובות מונחות לדעתי שם. בתחושות שלה ובקשיים שהיא מוצאת במצב הקיים. היחסים בבית חשובים מעין כמוהם לדימוי העצמי גם כן. אפשרי להתחיל עם הדרכת הורים, אצלנו טיפול תרופתי לבן,בשעות הצהריים עשה הבדל של שמיים וארץ במשפחה.

 

[shekef]

הגענן לאבחון כי

היא לא הצליחה לקרוא, היום היא קוראת משובש מאד, למרות שמבינה הכל. באבחון התגלו ליקויי למידה, קשיי ריכוז והיפראקטיביות ומכאן הכל התגלגל. אנחנו במעקב רופאת התפתחות ועוזרת לה מורה להוראה מתקנת אחר הצהריים. אין לי ספק שהיא משקיעה מאמצים כדי להגיע להשגים הגבוהים שהיא משיגה, אבל כרגע זה לא ניכר עליה. אני לא יודעת מה יהיה בשנה הבאה, כשרמת הלימוד תעלה (כיתה ד') ויתווספו גם לימודי אנגלית.

 

[05 מיכל]

בדקתם מיקוד ראייה?

מיקוד ראייה זו בדיקה שעושים לא אצל רופא עיניים וגם לא אצל אופטומטריסט אלא אצל אורטופטיסט (יש מקצוע כזה...) ואם יש בעיה בזה, זה בהחלט מקשה על הקריאה. אני שואלת פשוט כי הסיפור הזה ממש מזכיר לי את הסיפור של בתי. גם היא אובחנה כ ADHD+בעיה בתפיסה חזותית, אבל כשהבעיה של מיקוד ראייה התגלתה וטופלה - היה שיפור עצום בקריאה.

 

[shekef]

עברה בדיקת עיניים יסודית -

הכל בסדר. מקור הקושי בקריאה הוא בלקות הלמידה.

 

[zivadina]

לקבל את הפרעת הקשב

שלום רב shekef. את יודעת, קיימים שלבים ידועים בהסתגלות ההורים לידיעה שלילדם יש ליקוי. חלק מן השלבים הם: הכחשה, אבל, קבלה. מצד אחד את כותבת שאין לילדה בעיות, ומצד שני מתברר שכן ישנן בעיות. אנחנו מכירים כאן את התהליך הזה, כי עברנו אותו בעצמנו. לכן, אני מציעה לך שאחרי שהיא עברה אבחון, צריך להבין את האבחון לפרטי פרטיו. למשל: מה זה ליקויי למידה? יש המון ליקויים, ואני בטוחה שלא כולם נחתו על הבת שלך. בנוסף, כדאי לך לדעת שמן התחקיר הקטן שערכתי בקרב מומחים גדולים גם בהפרעות קשב וגם בליקויי למידה, רובם דוגלים בהתחלת טיפול תרופתי בהפרעת הקשב, ורק אם בעיות הלמידה ממשיכות, לעבור גם אבחון לקויות למידה. הרבה בעיות בלימודים מסתדרות כאשר הילד מרוכז כראוי. לקחת כדור הרבה יותר קל ועצמאי מאשר להיות תלויים בכל מיני מורות מיוחדות ומטפלים מיוחדים. מציעה לך להתחיל מייד בטיפול ראוי בהפרעת הקשב, ואם לא יהיה שיפור משמעותי, להמשיך לטיפול בתחומים האחרים.

 

[shekef]

תראי, בודאי שיש בעיות,

אחרת לא הייתי כאן... יש לקות למידה ויש ADHD ברמה מסויימת (לא יודעת איך היא ביחס לאחרים במצבה). עברנו אבחונים וכדי לענות על לקויי הלמידה שהתגלו - הילדה עובדת קשה בהוראה מתקנת. הציונים שלה גבוהים מאד, ההתנהגות בכיתה טובה גם כן. בבית - כדור מרץ, קופצת מדבר לדבר וכל יתר המאפיינים, כמו רגזנות וחוסר סבלנות, תגובות אימפולסיביות - כל זה ברמה נסבלת. ההתלבטות היא - ההשגים מול (כמו שאמרתן כאן) האנרגיה שהיא משקיעה. כרגע אנחנו בניסוי בלקיחת רטלין, בקרוב יהיו לנו יותר תשובות.

 

[דליה.ד]

שלום לך וברוכה הבאה../images/Emo140.gif

נעדרתי השבוע כי המחשב שלי יצא לחופשת מחלה (משהו שקורבה לו המון בזמן האחרון) ורק עכשיו אני מצטרפת לדיון. הייתי רוצה להגיע למשהו יותר עקרוני בדיון וזה הטיפול בבנות עם adhd. הן, לרוב מציגות תמונה קצת יותר "קלה" מאשר הבנים, אשר לרוב מחצינים את תחושות התסכול והכשלון שלהם (נכון, זו הכללה גורפת, משהו, אך כרגע, היא בדוקה אמפירית). ולכן מאוד קל לנו להתייחס להתנהגות נראית מאשר משהו סמוי. בנות רבות מסתירות ומחביאות את התחושות הקשות, הן כל כך רוצות להיות "בסדר", אני מניחה שהתרבות והנורמות מכתיבות סוג התנהגות מסויים לבנות ולכן קשה מאוד לאתר אותן וקשה מאוד להתאים טיפול. לי יש שלוש בנות עם הפרעת קשב. לא דירגתי אותן כ"קשות", "בינוניות" או "קלות". אני משתדלת לתת לכל אחת את הטיפול המתאים כי הן שונות אחת מהשניה לחלוטין במימדים רבים של למידה, התנהגות, דרגת החצנה, כושר התמודדות, גיל, אופי ועוד קריטריונים. אבל אם אני מנסה לצאת להכללה (מה יש? גם פיאז'ה ופרויד בנו תיאוריות התפתחותיות שלמות האחד מצפיה בארבעת ילדיו והשני ממספר מטופלות פסיכוטיות....) מאוד מאפיין אותן הרצון להשביע את רצון ההורים והסביבה, התנהגותן נורמטיבית (ולפחות אצלי, אין "קריזות" או התקפי כעס) ויכולת ההתמודדות מאוד גבוהה. אך, יש מחיר. בי האמצעי, בת 17, מאובחנת כדיסלקטית ועם הפרעת קשב וקיבלה לאחרונה (בפעם השלישית ברציפות) תעודת הצטיינות והערכה על הישגים וחריצות בלימודים, נתקפת לאחרונה בהתקפי חרדה.... האם זה המחיר שהיא משלמת על רצונה לרצות את כולם (וגם את עצמה)? חשוב בעיני לתת תמיכה רגשית הולמת ומתמידה, לתת להן ערוץ תקשורת פתוח לכל מי שהן מוכנות לדבר איתו ולשים אליהן לב משום שהן מנסות כל כך קשה.

 

[shekef]

שלום דליה ותודה על תגובתך,

מה שאת מספרת על הבנות (באופן כללי וגם פרטי) - מוכר לי מאד. אנחנו כרגע בתהליך שצריכים לסיים אותו ולקבל מאד בקרוב תשובה סופית לקבל הטיפול. המשך יבוא.....

 

[05 מיכל]

דליה, תודה, הבהרת גם לי משהו

חיזקת אותי בעמדתי שהכרחי לאבחן את בתי הצעירה למרות התפקוד המצוין שלה בביה"ס בכיתה א'. היה לי ברור כבר קודם שבשעות הלימודים היא מגייסת כוחות עצומים, אבל היא כבר מפתחת תסכול וחרדה (מפחדת לעלות לכיתה ב', למרות הישגים מעולים בא'). בקיצור, מיקדת אותי קצת (מי כמונו צריך את זה מדי פעם...)