שלום לכולם

שלום לכולם

חדשה פה... אני בת 21, אני לא יודעת אם אני במקום הנכון, אבל אני מקווה שאני אוכל לספר פה את מה שכואב... דוד שלי עשה משהו לפני 13 שנים, הוא היה מאושפז תקופה ארוכה, ואחר כך השתחרר, ומאז כל כמה זמן יש אישפוזים חוזרים לתקופה קצרה, ומשחררים אותו שוב. הוא לוקח הרבה סמים, קלים וקשים, לכן אי אפשר לדעת עם הוא באמת חולה נפש או לא, אי אפשר לדעת כלום. הפסיכיאטרים אמרו בהתחלה שיש לו סכיזופרניה, לא מזמן הם שינו את ההבחנה להפרעת אישיות. ואני כבר לא יודעת מה אני מרגישה, פעם הרגשתי רק כעס, בגלל מה שהוא עשה, שבעקבותיו הוא אושפז בכפייה, אחר כך הרגשתי חמלה, ועשכיו אני מרגישה את שניהם ביחד. מקווה שכאן אוכל לספר את כל הסיפור. תודה
 

סמסרה1

New member
סכיזואלה

אהלן כן, לפעמים כאן לא עונים מהר. לא קל להיות קרוב של אדם פגוע נפש. אני, למשל, מרגישה חסרת אונים ודואגת מה יהיה בעתיד.
 
נדמה לי

שכמעט ואין כאן אנשים... חבל יש פוטנציאל לפורום הזה... החוסר אונים הוא נוראי... וגם הפחד. הוא מסוגל לעשות דברים לא טובים כשהוא בהתקף, או כשהוא על סמים. כבר אי אפשר לדעת מה גורם למה אצלו.
 

sharpantie

New member
סכיזואלה יקרה כידוע לך פגועי נפש

המשתמשים בסמים בעיית הטיפול בהם קשה מאוד . אם חולה כזה פונה לקבלת סיוע או זכאות לנכות יאמרו לו קודם לעבור טיפול גמילה ורק לאחר מכן יטפלו בשאר הדברים. אכן במצב כזה לעיתים קשה לדעת מה נובע ממה, האם זה בגלל הסמים או בגלל המחלה.
 
אני כבר כמעט וויתרתי

על זה שהמצב ישתפר. רק על זה שאני אפסיק לפחד ממנו לא וויתרתי. עכשיו אנחנו לא בקשר, רק מדי פעם מדברים דרך המסנג'ר. אמא לא מרשה לו לבוא לפה, אני שמחה כי ככה אני צריכה לפחד הרבה פחות. אבל עדיין, הפחד הוא לא ממה שיכול להיות, הפחד הוא ממה שכבר היה.
 
הייתי מציע לך...

לפנות לייעוץ מקצועי בעצמך שיחה מקצועית לא תזיק לך. מעבר לזה,חד משמעית לנתק איתו קשר את לא צריכה לחיות את הקטע הזה ושפרצופו יהיה לך לנגד העיניים כל הזמן,זה רק דוד תעברי הלאה בחיים,הגידי תודה שזה לא קרוב מדרגה ראשונה,תתרחקי ממנו,לא על כתפייך מונחת התשובה לבעייה שלו.שיפתור או ששלא יפתור את בעיותיו לבד ואת את שלך
 
תודה :)

תודה על התגובה. בקשר לשיחה עם איש מקצוע, אני לומדת טכניקות טיפול אלטרנטיביות שמאוד עוזרות לי לטפל בעצמי, כמובן שאני לא עושה את זה עם עצמי אלה עם המורה שלי וכאלה. ככה שטיפול יש. התרחקתי, אבל זה לא שפוט, כי אני אוהבת אותו, וכי הוא חסר לי וכי הפחד ממנו קיים בלי קשר לאם אני רואה אותו או לא.
 
טיפול פסיכולוגי

כן יזיק, לי לפחות הוא יזיק... ולגבי שאר הדברים. לפני שבוע הפסקתי להשתייך לפורום הזה. דודי התאבד. יהיה זכרו ברוך. תודה למי שענה וניסה לעזור. סכיזו.
 

ל ו ל י ת

New member
את עדיין

יכולה להרגיש שייכת, גם כעת. לך יש מקום כאן, בתשבץ חייך דודך הוא חלק מהפאזל. גם אם אינו בין החיים יותר. יש לך מקום ביננו.
 
למעלה