שלום לכולם
גיליתי את הפורום היום די במקרה: הייתי בפורום תאומים ושלישיות (יש לי תאומים בני 3 וקצת) וכיצאתי ממנו פתאום ראיתי משהו "חדש".קראתי עמוד אחרון במשך שעתיים וחצי לא בגלל שאני קוראת לעט אלא כי עשיתי זאת תוך כדי קפיצות למטבח (להכין ארוכת צהריים לילדים למחר), למכונת כביסה ומייבש, חדר ילדים (מדברים מתוך חלום?או שהם זקוקים למשהו?) חשבתי לעצמי: לכתוב או לא את ההודעה הזאת? ואם כן, איך? איך לבטא במילים את ההרגשה הנוראית של בת יחידה שכל חייה שמעה שהיא "שמש שלנו,חיים שלנו ניתן בשבילך, לא נוכל לגור רחוק ממך, לא נוכל להיות מבלי לראות אותך" וכד' ופתאום גילתה שכל זה מילים בלבד וברגעים שאני ממש זקוקה לאימא שלי-היא לא שם. אבי ז"ל נפטר לפני כמה שנים. אני היתי זאת שיזמתי שיחות עם אימא שהיא בהיותה אישה צעירה (50 וקצת) צריכה להמשיך לחיות וצריכה לחשוב על בן זוג חדש. אני ארגנתי לה כמה פגישות דרך אינטרנט.סוף סוף היא הכירה מישהו דרך העיתון. הם ביחד מאוגוסט שנה שעברה. הוא גרוש, התגרש לפני המון שנים ואף פעם לא היה לו קשר וב לא עם בת זוג ולא עם ביתו היחידה שבחו"ל. הכל טוב ויפה למעט דבר אחד: אני וילדים שלי נראים די מיותרים בתמונה.היא כמעט לא באה לבקר ואף מדי פעם נעלמת כשאנו באים לסבתא שלי שהיא אימא שלה. כשיש בעיה ואני ממש זקוקה שהיא תבוא לשמור על ילדים (למשל, בעלי צריך לעשות בדיקה עם נרקוזה, אני צריכה ללכת לאוניברסיטה) אני אף פעם לא בטוחה שהיא תסכים(והיו מקרים!) שלא לדבר על נתינת אפשרות לצאת פעם בשנה ומשהו לבד עם בעלי ליום הולדת של חברים טובים שלנו- לא, יש לה תוכניות משלה. אז נאלצתי להגיד לחברה שלי שביום שישי בעלי יבוא ליום הולדת לבד. והיא יודעת מצוין שמאז שילדים נולדו, אנו יצאנו ביחד לבד 5-6 פעמים (לא נראה לי שאני מכבידה יותר מדי עליה כי מדובר על תקופה של 3 שנים וקצת).סביר למדי שהודעתי יצאה מבולבלת ואולי לא ברורה אך זהו מצב בראש שלי. יהיה מענין לקרוא מה אתם חושבים על זה? סליחה אם יצאה ארוך מדי ותודה למי שהגיע עד כאן
גיליתי את הפורום היום די במקרה: הייתי בפורום תאומים ושלישיות (יש לי תאומים בני 3 וקצת) וכיצאתי ממנו פתאום ראיתי משהו "חדש".קראתי עמוד אחרון במשך שעתיים וחצי לא בגלל שאני קוראת לעט אלא כי עשיתי זאת תוך כדי קפיצות למטבח (להכין ארוכת צהריים לילדים למחר), למכונת כביסה ומייבש, חדר ילדים (מדברים מתוך חלום?או שהם זקוקים למשהו?) חשבתי לעצמי: לכתוב או לא את ההודעה הזאת? ואם כן, איך? איך לבטא במילים את ההרגשה הנוראית של בת יחידה שכל חייה שמעה שהיא "שמש שלנו,חיים שלנו ניתן בשבילך, לא נוכל לגור רחוק ממך, לא נוכל להיות מבלי לראות אותך" וכד' ופתאום גילתה שכל זה מילים בלבד וברגעים שאני ממש זקוקה לאימא שלי-היא לא שם. אבי ז"ל נפטר לפני כמה שנים. אני היתי זאת שיזמתי שיחות עם אימא שהיא בהיותה אישה צעירה (50 וקצת) צריכה להמשיך לחיות וצריכה לחשוב על בן זוג חדש. אני ארגנתי לה כמה פגישות דרך אינטרנט.סוף סוף היא הכירה מישהו דרך העיתון. הם ביחד מאוגוסט שנה שעברה. הוא גרוש, התגרש לפני המון שנים ואף פעם לא היה לו קשר וב לא עם בת זוג ולא עם ביתו היחידה שבחו"ל. הכל טוב ויפה למעט דבר אחד: אני וילדים שלי נראים די מיותרים בתמונה.היא כמעט לא באה לבקר ואף מדי פעם נעלמת כשאנו באים לסבתא שלי שהיא אימא שלה. כשיש בעיה ואני ממש זקוקה שהיא תבוא לשמור על ילדים (למשל, בעלי צריך לעשות בדיקה עם נרקוזה, אני צריכה ללכת לאוניברסיטה) אני אף פעם לא בטוחה שהיא תסכים(והיו מקרים!) שלא לדבר על נתינת אפשרות לצאת פעם בשנה ומשהו לבד עם בעלי ליום הולדת של חברים טובים שלנו- לא, יש לה תוכניות משלה. אז נאלצתי להגיד לחברה שלי שביום שישי בעלי יבוא ליום הולדת לבד. והיא יודעת מצוין שמאז שילדים נולדו, אנו יצאנו ביחד לבד 5-6 פעמים (לא נראה לי שאני מכבידה יותר מדי עליה כי מדובר על תקופה של 3 שנים וקצת).סביר למדי שהודעתי יצאה מבולבלת ואולי לא ברורה אך זהו מצב בראש שלי. יהיה מענין לקרוא מה אתם חושבים על זה? סליחה אם יצאה ארוך מדי ותודה למי שהגיע עד כאן
