שלום לכולם
טוב לדעת שקיים הפורום הזה. אחותי הגדולה אובחנה לפני כעשר שנים כסובלת מפרנויה ומגלומניה (היו שני התקפים), וכמו שסמסרה תיארה, היא הפסיקה ללכת לעבודתה, ללימודיה, וניתקה כל מגע עם חבריה. לקחה כדורים לזמן קצר, והפסיקה אותם. כמובן שאז חלה הדרדרות במצבה, וכשהצלחתי לשכנע אותה לקחת כדור (במשך לילה שלם ישבנו בחדרה וניסיתי לשכנעה). היא לא דיברה איתי שלוש שנים אחר כך, וכל כך כעסה עלי. לא משנה, מה שאני רוצה לספר, ואולי לתת איזושהי תקווה כאן לאנשים זה שהשבוע היא הגישה את התזה שלה, היא עובדת בתור עוזרת מרצה באוניברסיטה כבר כמה שנים, היא גרה בבית שבנתה לעצמה ליד הוריי. היא חיה ללא תרופות כבר יותר מ-6 שנים, והיא מתפקדת מצויין. אז נכון, שהיא לא כמו קודם, ואין לה עכשיו חברים,(עם חברים כאלה מי צריך אוייבים) למעט חברה טובה מהצבא, היחידה שנשארה איתה כל השנים האלה, אבל היא חיה ומתפקדת כאחד האדם (כמעט). אז יש תקווה, רק לתת להם את החום והאהבה הדרושים.
טוב לדעת שקיים הפורום הזה. אחותי הגדולה אובחנה לפני כעשר שנים כסובלת מפרנויה ומגלומניה (היו שני התקפים), וכמו שסמסרה תיארה, היא הפסיקה ללכת לעבודתה, ללימודיה, וניתקה כל מגע עם חבריה. לקחה כדורים לזמן קצר, והפסיקה אותם. כמובן שאז חלה הדרדרות במצבה, וכשהצלחתי לשכנע אותה לקחת כדור (במשך לילה שלם ישבנו בחדרה וניסיתי לשכנעה). היא לא דיברה איתי שלוש שנים אחר כך, וכל כך כעסה עלי. לא משנה, מה שאני רוצה לספר, ואולי לתת איזושהי תקווה כאן לאנשים זה שהשבוע היא הגישה את התזה שלה, היא עובדת בתור עוזרת מרצה באוניברסיטה כבר כמה שנים, היא גרה בבית שבנתה לעצמה ליד הוריי. היא חיה ללא תרופות כבר יותר מ-6 שנים, והיא מתפקדת מצויין. אז נכון, שהיא לא כמו קודם, ואין לה עכשיו חברים,(עם חברים כאלה מי צריך אוייבים) למעט חברה טובה מהצבא, היחידה שנשארה איתה כל השנים האלה, אבל היא חיה ומתפקדת כאחד האדם (כמעט). אז יש תקווה, רק לתת להם את החום והאהבה הדרושים.