שלום לכולם

[not that kind of gir]

שלום לכולם

היי אני בת 26 אבי נהרג שהייתי בת חודש ואימי היקרה נילקחה ממני אחרי מחלה לא קלה-הסרטן כשהייתי בת 11. רציתי לומר לכולכם הזמן כן מרפה אך בלב נישארת צלקת ללא ספק ולילות עם כרית רטובה אין ספור פעמים ,אך הכל תלוי בכם ובגישה שתינקטו אחרי האבל הנורא מכל- המחויבות שלכם להמשיך הלאה ולחיות חיים יציבים ובריאים לחשוב דברים חיובים לקום בבוקר להאיר פנים וללכת עם ראש מורם (כמו שאמא שם למעלה מייחלת)להוציא מכם את כל מה שנעצר ולא לתת לחיים להוביל לעצב ויגון הכל בידיים שלכם למרות שזה קשה לפעמים-סיימתי לימודי תיכון בהצטיינות ,שירתתי בצבא טיילתי בחול ועכשיו אני לקראת סיום תואר ראשון באונ' ת"א פסיכולוגיה וחינוך. ובמקביל לומדת לתואר ראשון פסיכותרפיה רוחנית דרך 32 האינטליגנציות,אני כותבת ספר על ילדות בלי אמא ומקווה להוציא אותו לאור והכל בלי אמא לצידי הדרך שלי לא הייתה קלה אך ההצלחה באה על מקומה הכל תלוי בגישה שאגב אני ממליצה בחם לכולכם זה שינה את חיי.(www.lousky.co.il),הכל בידיים שלכם עשו את אמא מאושרת ואל תיהיו עצובים החיים ממשיכים.

 

[tdr1]

הי

אני מסכימה לחלוטין שצריך לחיות את החיים במלואם ומתוך שמחה. זה גם מה שאני עושה. נראה לי פשוט שפה בפורום, יש אפשרות להוציא החוצה את מה שאת לא מוציאה בדרך כלל. אז בגלל זה נראה כאילו האווירה פה מלנכולית... אבל אין ספק שהמתנה הכי טובה לתת לאמא היא הגאווה שלה בנו, גם מלמעלה! דרך אגב בהצלחה עם הלימודים והספר!

 

[סְקָאלִי]

אני מאוד מקווה

וגם מאמינה, שהאווירה בפורום איננה מלנכולית, כלומר - לא רק. הרצון שלי היה לבנות מקום שיש בו מקום לכל גווני הרגשות. צער וכאב הם רגשות מובנים מאליהם בהקשר של מות אם. אך החיים מורכבים, ויש בהם גם שמחה ועידוד ואופטימיות, ואני חושבת שחשוב לתת גם להם מקום ולהתאזן. מאוד חשוב לי שכל אחת תרגיש חופשיה לבטא את הרגשות שלה כפי שהם, ושלא תרגיש 'מחוייבת' רק לרגשות הכואבים יותר [או להיפך]. וסיפור קטן בהקשר זה. במהלך פתיחת הפורום, בקשתי לקרוא לו 'בנות ללא אם', אולם להפתעתי הוא נפתח בהתחלה כפורום 'יתומות מאם'. מאוד בקשתי וניסיתי ושכנעתי, לשנות את השם. הסיבה הייתה שהשם 'יתומות מאם' נראה לי נושא איתו מטען נוסף מיוחד ומהדהד של כאב, לעומת השם היותר עובדתי ותיאורי - 'בנות ללא אם'. אולי הסמנטיקה הזו היא רק בעיני, אבל בכל מקרה, היה חשוב לי לשמור על מקום ניטראלי, שפתוח לכל הרגשות, גם בשמו.

 

[חולפת2]

ברוכה הבאה../images/Emo140.gif,והמון בהצלחה,עם

הספר,ובכלל.

 

[איחוד האחת]

שלום לך וברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

אכן הגישה לדברים מאוד חשובה, אך היא תלויה מאוד באדם עצמו וביכולות שלו.יש דרכים שונות להתמודדות עם כאב חסר ואובדן ואת בחרת בדרך שלך. מעודד לקרוא/לשמוע על דרך אופטימית ובונה. מקווה שתמצאי כאן בית חם ותמצאי מזור לכאבך.

 

[Storm131]

גישה חיובית

ברוכה הבאה!סיפור כל כך קשה ועם זאת גישה כל כך אופטימית.זה מקסים.אגב גם אני איבדתי את אמי בגיל:11 .את נשמעת לי בחורה חזקה ובעלת שליטה עצמית וזה שגעון.שתצליחי בכל עניני הלימודים,נשמע מעניין,וכמובן שבעניין הספר,זה בהחלט משהו שמעניין לצפות לו. שנה מאושרת לך.

 

[סְקָאלִי]

ברוכה הבאה!

גם אני, כמו קודמותי, התרשמתי מהישגיך ומהגישה האופטימית שלך. וגם אני סקרנית לגבי הספר, ומאחלת לך הצלחה.

 

[not that kind of gir]

תודה רבה על קבלת הפנים והפרגון....מ

מעוד עוזר לי לכתוב כשאני קוראת את דוחי השיח בניכם וזה מעורר בי צדדים שכבו ונדחקו בי עם השנים ועל כך תודה . מגיל 12 היה לי חלום והוא נבע מכך -בתוכי ידעתי שיש רבים שאיבדו את יקירהם אך עם השנים יותר ויותר פגשתי ושמעתי מקרובים על מיקרים דומים לשלי ,אובדנה של אמא בגיל צעיר או אחר והכל התחיל- כשהתנדבתי לספריה בבית הספר, שנה אחרי שאמא הלכה לעולמה, ניגשה אליי ילדה בכיתה ג' וביקשה עזרה לבחירת ספר קריאה ואני המלצתי לה על ספר שמאוד אהבתי והוא דיי קשה אני מניחה ,לילדה בכיתה ג' וכשהגשתי לה את הספר היא לחשה במבוכה רבה " זה מצא חן בעיניי אך הספר עם הרבה עמודים וזה יהיה לי קשה" בתם ליבי השבתי "אולי אמא שלך תעזור לך לקרוא את הספר?".ש.ת.י.ק.ה "אין לי אמא היא ענתה" באותה שניה ליבי נישמט ממקומו רגליי קפאו ושפתיי הפכו יבשות מוחי עבד במהרה ואמרתי "אז אני אקרא איתך" (לא אהבתי שמנחמים אותי ומצטערים כשלי זה היה קורא אתם בטח מבינים אז "התעלמתי")ומייד עלה על פניה חיוך רחב אישוניה הפכו רחבים וברק האיר את פניה היא כל כך שמחה שלא ניחמתי אותה ...ומילדה כל -כך עצובה עם ראש מופשל מטה ,עמדה זקוף והסתכלה לתוך עיניי. ומאותו היום בכל יום לאחר סיום הלימודים הייתי מקריאה לה ספרים. הצבתי לעצמי בגיל כל כך צעיר שאני אעשה הכל כאהיה גדולה בכדאי לתמוך ולעזור לילדים נשים וגברים בהתמודדות עם האובדן הנורא מכל "אמא" ועם לא אלמד לא אהיה לי היכולת לכך אז אני בשלבי רכישת תארים ובעתיד אני מקווה שאוכל לגייס כמה שיותר כספים -תורמים שאוכל להקים עמותה "אMמOאM(אמא-MOM-כ.ה.ש)שתכלול בה את כל הכלים שניזקקים אוזן קשבת ,טיפול פסיכולוגי ,ארוחה חמה,חיבוק,חיזוק וכו' ולנסות להשלים את הפער שחסר ולתת לאחרים את מה שלי לא היה.

 

[סְקָאלִי]

ממש מרגש

הסיפור על הילדה שסיעית לה.

 

[Storm131]

אלייך:NOT THAT KIND OF GIR

איזה סיפור מרגש ומקסים.מה שעשית למען הילדה הזאת,כזה סיפור של חסד.באיזה גיל איבדת את אימך? אני מקווה שתצליחי להגשים את חלומך לגבי הקמת עמותה כזאת,זה אדיר.אני איבדתי את אמי בגיל -11 ועכשיו יש אצלינו בשכונה אישה שגוססת מסרטן ויש לה שתי ילדות בגילאי:7 ו-5 .היום ביקרתי אותה והילדה הבכורה מאוד התקרבה אלי וחשתי את הצורך שלה בחמימות,הזמנתי אותה לבוא אלי הביתה מתי שתרצה.אני כל כך מקווה שאוכל להקל עליה במשהו.

 

[not that kind of gir]

STROM131 -חשוב מאוד!!

אימי היקרה ניפטרה שהייתי כמעט בת 11 ואבי נילקח ממני באכזריות (תאונת דרכים)כשהייתי בת חודש ימים בלבד . מה שאני הייתי ממליצה לך זה לדבר עם אותה אישה שגוססת ולהציע לה להפרד מהבנות שלה ושלא תוותר על פרידה רישמית שלא תחסוך מהן את זה ,כן זה כואב וקשה אך ,עם השנים הן יבינו וזה יחסר להן והשאלות הרבות יתחילו ולא תמיד יש מי שיתן תשובות ,שתשאיר מכתב או שיכתבו במקומה את דבריה שתקליט קלטת שתספר על הלידות,שעת לידה,שתאמר את אהבתה הרבה ..כל דבר אפשרי שישאיר להן טיפה מאמא דברים שרק אמא יכולה לומר ,מלבד זיכרון מעורפל ,שתפנה לאדם מקצועי (עובדת סוציאלית ,פסיכולוגית)שיעזרו לה לקיים את זה בצורה נכונה להכין את הבנות לנורא מכל.(הלוואי והייתה ניתנת לי ההזדמנות לחזור אחורה לעשות זאת כשאמא שלי גססה ) מי יתן והאל ירחם ויעניק לה אריכות ימים ,כואבת את סיבלה ומזדהה.

 

[not that kind of gir]

אגב אותה ילדה שהקראתי לה ספרים

,עד היום בחיי ולא "נטשתי" אותה לרגע אחד ,הן בחגים והן ימי הולדת ובכלל היא חלק בלתי ניפרד ממני. סיפרתי לה על הפורום ממש היום ואני מקווה שהיא תמצא את הזמן הפנוי להצתרף ולעלות את אשר על ליבה. שבוע טוב לכולם .

 

[not that kind of gir]

|סאני כבר מרגישה לא נעים עם שגיאות

הכתיב שמשם מה עולות לי בכתב..."להצטרף" ,SOORY (כבר לא נעים לי לשרשר הודעות תיקון).

 

[סְקָאלִי]

אחת מהדרכים להתמודד עם זה

היא - לפני שלוחצים על 'שלח', ללחוץ על 'תצוגה מקדימה' [הכפתור נמצא משמאל לכפתור ה'שלח'] - ואז את מקבלת תמונה של ההודעה כפי שהיא תופיע בפורום - באותו פונט ובאותה העמדת פיסקאות. כך יותר קל לעשות הגהה. אני משתדלת לעשות את זה, אבל לא תמיד זוכרת, וכך גם לי מתפלקות מידי פעם שגיאות או קישורים לא מלאים ...

 

[Storm131]

אני חושבת שזה מקסים!

 

[Storm131]

לnot that kind of gir

שתינו איבדנו את אמנו בגיל-11 .כמה נורא שגם אביך נלקח ממך.קשה נורא הסיפור של האישה הזאת,אחותה היא חברה טובה שלי ולכן אני יכולה להעביר מסר דרכה,הבעיה שהיא לא מוכנה להכיר בחומרת המצב,לפי דברי הרופאים זה סופני.הלואי שנתבדה ותאריך ימים.

 

[not that kind of gir]

טעות כתיב..(כשלי זה היה קורה).

 

[not that kind of gir]

קטעים נבחרים מהספר ....(כ.ה.ש)

ואשמח לשמוע תגובות ועצות..עם ישנן... (כ.ה.ש) not that kind of girl -תפוז,בנות ללא אם. "לפעמים אני רואה את מקום מגוריי כמיהן בית חסר חיים ובודד. ורק מפי שפנים אמהיות "מעולם" לא חייכו בחלונות ביתי ומעט מאוד ימים זכורים לי מילדותי האחרונה. אך לעיתים בדימיוני העשיר הבית הוא מקום של קסם מלא באור וחיים,מלא רגשות והבנת הימים שאיש לא נהנה מהם. אני אוהבת לעשות מעשים שאת עצמי אני מדהימה כמו ללכת לבית ההוא הבלתי נישכח ולתת כל דבר שבאפשרותי,ילדה מסכנה לגמרי לבד ביום עגום שכזה אמרתי לה מילה טובה ופניה נחשפו בן רגע והעצב שהיה על פניה אבד ועיניה הגדולות זהרו והפה החל לחייך וזה מילא את ליבי באושר וסיפוק רב שמעולם לא אשכח ..ילדה קטנה ומבינה חיים. לפעמים משעמם לי כמו בית קברות הכל שקט עצוב ומר אבל תמיד יש הרגשה שטוב שאני פה,ברב הפעמים שישבתי ורשמתי ביומנים שלי על כמה שעצוב ומר ולמה אין לי אמא,בעצם אף פעם לא הזכרתי כמה רע לי ,זה בתוך הלב עמוק עמוק,שזה מוסתר בצורה כזו שאף אחד לא יכול לנחש שקיים בי דבר כזה עצב. מידיי יום אני פוגשת אנשים שכל אחד כל -כך שונה מהשני ההשקפות על החיים מתבטאים בצורה כל כך שונה שאני כבר מאבדת את ההשקפות שלי ישנם אנשים שהחיים אצלם מובנים מאליו זאת אומרת שלא צריך לקחת כל דבר כל כך ברצינות כל דבר מסתיים באותה מידה שהתחיל וכל מיני השקפות קלילות ללא דאגות וייסורים. ולהבדיל מיזה חיי כל כך רגישים ,לכל דבר יש משמעות בעיני כל דבר ניכנס לליבי ודורש יחס מיוחד משלו ושלכל אחד מגיע יחס חם ואוהב אפילו במיקרים השוליים ביותר ובמשך השנים והגיל ההשקפות נהפכות לרגש ואני נהפכת להיות בת אנוש שבירה שכל דבר עלול לפגוע ולנפץ לי חיים שלמים. אני יושבת ומרגישה לאורך כל חיי שצלו של המוות מרחף סביבי ,מרחף על הבית שהיה פעם מאושר כל -כך בין כל שורה שאני כותבת אני מזילה דימעה ועצוב לי ,כמה עצוב בבית וכה רבה הבדידות ליבי נעשה כבד והרוס מכאב. כן המצב לא מאיר לי בפנים ואין מי שיעזור לי לשאת את כל הכבדות מהלב אמא ואבא שניהם אינם בחיים ואלוהים ניראה כל -כך רחוק שאני לא יכולה לגעת בו. כשהחלו הדמעות לזלוג על לחיי הרגשתי מחוסרת אונים רציתי נפש קרובה שתנחם את ליבי אני כותבת ומשתוקקת לדבר ולהתעודד אך שום מילים הולמות לא עלו במוחי נהייתי שקטה והרגשתי אילמת ודבר שיכולתי לשמוע זה את קול הבכי העצוב והדמעות שהקלו על ליבי. "אמא יקרה יש מקום לשלוח את אהבתי וכמה פרחי אמון,אני כותבת כמעט כל יום ומשתדלת להיות ילדה טובה כל היום. לפעמים שאני שרה בכדאי להרדם אך אנני יכולה לשיר עכשיו כי זה גורם לי לבכות ,כולם נחמדים מאוד ואני משתדלת להיות מאושרת כמיטב יכולתי עד כמה שהדבר בלתי אפשרי בלעדייך ,מידיי יום אני מציירת את דימיוני וזה מקל על ליבי ,רואה אותך איתי. לילה טוב אוהבת ומתגעגעת......"