שלום לכולם

[nby3]

שלום לכולם

הגעתי לפורום הזה מאוד במקרה, ושמח את ליבי שסוף סוף אני יוכל לדבר על הנושא הזה שמציק לי כבר הרבה שנים, אז ככה אני בת 32 נשואה + 3 ילדים, ההורים שלי התגרשו שהיתי בערך בת 7 ואחרי שנתיים בערך הקשר עם אבי התנתק, עד היום הקשר ביננו לא היה רציף ובעצם ניתן לספור במעט חודשים את הקשר שהיה ביננו במשך כל אותם שנים, והכל תודות לאשתו שדאגה להרחיק אותו מאיתנו, גם מהצד של אימי לא שפר על מזלי והקשר פשוט לא מסתדר בנינו, יש לה סגנון חיים שלא תואם את חיי, והיא מה לעשות מקנא בי ורוצה לעשות לי רק רע, כך נוצר מצב שמצד אחד אני יודעת מה עומד מולי ואני לא משלה את עצמי בנושא הבנתי כבר שבהורים לא התברכתי אבל מצד שני אני ממש מתגעגעת להורים, לסבא ולסבתא לילדים שלי ואני מקנא באחרים שיש להם, אך מתקדמים הלאה, אך משלימים עם מצב כזה ? תודה מראש על התגובות.

 

[חיוכים והפתעות]

nby3 למזלך בורכת ב-2 הורים

ואין מה לעשות - משפחה לא בוחרים. צרם לי לקרוא אותך ודווקא את המשפט "והיא מה לעשות מקנא בי ורוצה לעשות לי רק רע".

לא מתארת לעצמי מצב שבו אם מקנאה לבת שלה. לדעתי עלייך לשבת בניחותא במקום ניאטרלי על כוס קפה עם אימך ולשים קלפים על השולחן, לשוחח איתה ולספר לה מה מציק לך בדיוק - יגיע היום שבו תצטערי שלא עשית זאת. לגבי סגנון החיים של אימך שלא מוצא חן בעיניך - קבלי אותה כמו שהיא. למה לנסות לשנות אותה? זה מה יש ועם זה צריך להתמודד.

 

[עדו בן צבי]

אבל עם כל הרצון הטוב, לא כל שני

אנשים יכולים להסתדר. האדם היחיד שאפשר לבחור במשפחה הוא בן הזוג. עם כל השאר צריך ללמוד להסתדר. צריך אבל לא תמיד אפשר. ואני מכיר אנשים שעבורם זה לא אפשרי עם כל הרצון הטוב וניסיונות רבים מאוד. האם לnby3 יש מזל? מזל הוא דבר יחסי. תמיד יש אנשים עם יותר מזל ופחות מזל ממך. תמיד יש גם כאלה שנראה לך שיש להם פחות או יותר מזל ממך. מה עדיף - הורה אחד חי או שניים שאינם מתפקדים? קשה לדעת. ספק אם בכלל יש לזה תשובה.

 

[אחותו של שקספיר]

זה מה שיש

"זה מה שיש" כותבת חיוכים והפתעות. למשפט הזה התחברתי הכי הרבה. לא כל האמהות(הורים) הם ברי שיחה על כוס קפה, לא כולם ידידותיים לסביבה, חלקם סוחבים מטענים לא פשוטים באישיותם. אבל את התהליך את לא צריכה לעשות איתה אלא עם עצמך. תהליך של השלמה (התבגרות קוראים לזה?) של הידיעה כי האימא שלך כנראה לא יוצרה בבית החרושת לאמהות מושלמות, וזה מה שיש. ועם ה"יש" הזה- לנסות לראות איך את יכולה להפיק את המיטב עבורך, כי לך היא חשובה. ההסתייגות היחידה שלי מההצעה כאן היא באם האימא חולת נפש,או בעלת אישיות מאד פתלוגית שעצם השהיה בקירבתה גורמת לך נזקים. אז שווה לשקול את היש מול האין . שווה לחשוב על תהליך עיבוד עצמי ,לבד ,אם יש לך את היכולות או בסיוע מקצועי-כי יש דברים בחיים שאי אפשר לפתור לבד( או קשה וכואב מדי). וידוי אישי, חייתי בכעס גדול על אבא שלי משך שנים ארוכות ששיבש את הקשר ביננו. הייתי צריכה להתרחק מאד, ולגדול כדי להיות במקום של חמלה וקבלה שלו-וילצור תקשורת אחרת. היום, כשהוא כבר בין רגבי עפר, חבל לי על שנים מבוזבזות של קשר, שהיה תפל.

 

[nby3]

הלוואי

והדברים היו נראים אחרת, אבא שלי לא רוצה איתי שום קשר כי הוא לא רוצה לריב עם אשתו השנייה שלא מעוניינת שניהיה בקשר, הוא בחר בדרך הקלה , לא להתעמת איתה בנושא שלנו, ולכן תמיד שניסיתי להתחיל קשר הוא נגמר מהר מאוד, תאמיני לי שהייתי מוכנה לסבול את אשתו ואת הילדים שלו רק שאני יראה אותו אבל גם זה כנראה לא מספיק, תמיד אמרתי לו אני לא רוצה ממך כלום , לא כסף ולא עזרה, רק קצת חום ואהבה, אני ואתה יכולים להיות בקשר ללא ידיעת אשתך, אני ואתה נפגש פעם בחודש נשתה קפה נדבר וזהו אבל הוא לא מוכן לקשר ללא ידיעתה והיא מבחינתה לא מוכנה שניהיה בקשר, אז מה אני אמורה לעשות אין לי על מה לבכות ולהצטער להם יש, אני מבחינתי נותנת לילדים שלי ולבעלי את המקסימום שלי והמשפחה שלי היא במקום הראשון, מה שאין לי מההורים שלי אני מעניקה לילדים שלי. לגבי אמא שלי יש לה בעיה נפשית לחלוטין היא לא מודה בזה אבל יש לה תכונות של הרס עצמי ודכאונות, והיא פשוט הורסת את הסביבה הקרובה אליה, ככה היא עשתה לגברים בחיים שלה ואין לה היום אף אחד, להורים שלה, ולילדים שלה, היא טיפוס שאוהב את עצמו ולא אחרים, היא לא מקשיבה לאף אחד ועושה רק מה שהיא רוצה לעשות ללא התחשבות גם אם זה פוגע בכולם ותאמיני לי שהיא עשתה ועושה דברים שפוגעים בי ובאחים שלי והיא לא מוכנה להפסיק יש לה משהו של הרס עצמי, היא לא מוכנה לקבל עזרה לא מאיתנו ולא ממשיהו מקצועי, היא הולכת לפסיכאטר וזורקת את הכדורים שהוא נותן לה, זה המצב, . שתביני אותי נכון אחרי הרבה שנים של חוסר השלמה עם המצב שלי היום ברוך השם כן השלמתי את העובדה שיש לי הורים בחיים אבל אין לי את האפשרות להיות איתם, הדבר היחיד שעדיין מקנן בליבי הוא הצער על כך, שאני שומעת סיפורים מחברות שלי על ההורים שלהם אני מקנא בהם, ואפילו בשביל הילדים שלי שאין להם סבתא וסבא מהצד שלי, אבל כפי שאמרתי החיים לא מושלמים.

 

[nby3]

צריך לדעת כדי להבין

אני יודעת שהדברים שכתבתי נשמעים קשים, אבל תאמיני לי שאני היום בת 32 והגעתי למסקנה הכואבת הזאת אחרי שעברתי ממנה הרבה דברים בלתי נסבלים ואחרון שבהם שעליו לצערי אני לא יכולה להבליג הוא לנסות לסכסך ביני לבין בעלי אני לא יכולה לפרט כאן את כל הסיפור, אבל תאמיני לי שהוא קשה ושאני מגיל קטן 16 בערך כבר נאלצתי לעזוב את הבית בגללה ולגור אצל חברים, בני משפחה ועוד והיא אפילו לא עשתה צעד כדי להחזיר אותי הביתה, בעצם עד היום אני זאת שמנסה כל הזמן לפייס , אבל שלא הולך אז לא הולך, דרך אגב אחי הקטן ממני ניתק איתה קשר לפני הרבה שנים והוא מבחינתו אין לו אמא , אני זאת שתמיד הייתי סלחנית כלפיה, ותאמיני לי שלא התערבתי לה בחיים ונתתי לה לחיות כפי שהיא רוצה, יותר מכך, אפילו שימשתי לה אוזן קשבת שאף אחד לא היה לידה, אבל לנסות לפגוע בבעלי דרך חבר שלו, ולנסות לסכסך בנינו כדי שאני יתגרש ויבוא אליה על ארבע זה יותר מידי. תאמיני לי שהייתי רוצה אמא, פשוטה רק אמא אבל כנראה שזה לא מזלו של כל אדם בעולם...

 

[סְקָאלִי]

היי בטי. ../images/Emo39.gif

שאלת שאלה קשה. גם כי אין לנו הרבה פרטים, וגם כי המצב הוא קשה ומורכב, וקשה לשלוף פתרון מהשרוול. אני מניחה שהרבה בנות כאן בפורום "מקנאות" בך, במובן זה שהן, אם להגזים, היו רוצות שתהיה להן בכל מקרה אימא, אפילו לא להסתדר איתה, אפילו לריב איתה, רק שתהיה!!! אני מניחה שכל בת שאיבדה את אימה הייתה חושבת באינסטינקט במצב הזה: נצלי את ההזדמנות שהיא קיימת כאן איתך, נסי לשפר את המצב, שלא תצטערי על זה אחר כך. אלא מה? שאנחנו אומרות את זה מהמקום של החֶסֶר, וכמו שכבר צוטט פה בפורום, לפעמים אין השבע מבין את הרעב, וגם - אין הרעב מבין את ה"שבע". את לא רואה את חוסר הקיום של האם - את רואה מולך את חוסר הרכיבים שחסרים במערכת היחסים שלכן. ואת כועסת. כי את רוצה שיהיה אחרת, ואולי את אפילו מיואשת. איך מתקדמים הלאה? בגדול, אני רואה כאן שתי אפשרויות. או שמשלימים עם המצב, ואומרים - זו היא. אני לא יכולה לשנות אותה. היא עושה את המיטב שהיא יכולה לעשות במסגרת היכולות שלה כאדם. זה לא נגדי; כזו היא. כל שנות חייה בעולם היא חיתה כך. וגם כאן הדרך מתפצלת ל-2: או שמשיכי איתה את הקשר מתוך הידיעה שלא תוכלי לשנות אותה, או שלא תמשיכי איתה את הקשר, מה שמן הסתם פחות רצוי לך ולילדייך, ומן הסתם גם לה. האופציה השניה שאני רואה, היא לנסות לטפל במצב, לבד, או במשותף. איך עושים את זה? אני חושבת שכאן יש מקום לקבל ייעוץ, מאנשים שעברו תהליך דומה, או מבעלי מקצוע. בהקשר זה, אגב, את יכולה להתייעץ גם בפורום פסיכולוגיה. מה שתבחרי לעשות, אני מקווה שלפחות תנסי כן להתמודד עם המצב ולשפרו, בשביל התחושה האישית שלך, שאת לפחות עושה מה שאת יכולה. ואם תרצי לעדכן אותנו בהמשך מה עשית, אנחנו לבטח נשמח לשמוע. בהצלחה.