שלום לכולם!!!
- פותח הנושא beeela
- פורסם בתאריך
סתכלי אז ככה
יש בפורום פיות שדונית וכל השאר מאמר מאוד חמוד ומתומצת על האל הזה שאני חושבת שהוא מהמיתולוגיה היוונית העתיקה . אבל המקור היחידי שראיתי אותו זה היה בפורום הזה בקטגוריית המאמרים: אבל יש מצב שאולי תתבלבלי וכל זה אז אם זה זה דחוף לך אז הנה המאמר העתקתי אותו בשבילך: והוא נכתב ע"י עלפית חברת הפורום. אם זה לא יספיק לך אז מקסימום תחפשי באתרי המיתולוגיה היוונית אולי תצאי או במוני החיפוש את השם האל פאן. פאן, בנו של הרמס, היה ראש האלים שעל פני האדמה. הוא היה אל רעשן ועליז, אבל היה בו משהו גם מהחיה. היו לו קרני עז ובמקום רגליים טלפי עז. פאן היה אל רועי הצאן וחבר עליז לנימפות היער בריקודן. חורשה יער והרים היו ביתו. אך המקום החביב עליו היה ארקאדיה, ארץ מולדתו. פאן היה נגן נפלא. מתוך חלילו היה מוציא נעימות שדמו לשירת הזמיר. תמיד היה מאוהב באחת מהנימפות, אבל הן דחו אותו בגלל כיעורו הרב. כשהיו בני אדם שומעים במקום בודד ביער קולות מוזרים ומפחידים הם היו נחרדים כי חשבו שפאן משמיע את הקולות האלו. וכך אפשר בקלות לברר את מקור המילה "פאניקה". ישנו קטע במיתולוגיה, המספר על אוניה אחת, שבזמן שעברה ליד אחד האיים,נשמעה בת קול שקראה לאחד הנוסעים, כשעלה הנוסע אל הסיפון, ביקשה בת הקול ממנו שימסור לכל העולם כי פאן הגדול אל היערות מת. התאור הזה הינו אחד התאורים המעניינם ביותר במיתולוגיה, גם מפני שיש בו סממנים הסטוריים, גם מפני שהסיפור הינו מאוחר יחסית לסיפורי המיתולוגיה האחרים. וגם מפני הידיעה המרעישה, פאן הגדול מת.
יש בפורום פיות שדונית וכל השאר מאמר מאוד חמוד ומתומצת על האל הזה שאני חושבת שהוא מהמיתולוגיה היוונית העתיקה . אבל המקור היחידי שראיתי אותו זה היה בפורום הזה בקטגוריית המאמרים: אבל יש מצב שאולי תתבלבלי וכל זה אז אם זה זה דחוף לך אז הנה המאמר העתקתי אותו בשבילך: והוא נכתב ע"י עלפית חברת הפורום. אם זה לא יספיק לך אז מקסימום תחפשי באתרי המיתולוגיה היוונית אולי תצאי או במוני החיפוש את השם האל פאן. פאן, בנו של הרמס, היה ראש האלים שעל פני האדמה. הוא היה אל רעשן ועליז, אבל היה בו משהו גם מהחיה. היו לו קרני עז ובמקום רגליים טלפי עז. פאן היה אל רועי הצאן וחבר עליז לנימפות היער בריקודן. חורשה יער והרים היו ביתו. אך המקום החביב עליו היה ארקאדיה, ארץ מולדתו. פאן היה נגן נפלא. מתוך חלילו היה מוציא נעימות שדמו לשירת הזמיר. תמיד היה מאוהב באחת מהנימפות, אבל הן דחו אותו בגלל כיעורו הרב. כשהיו בני אדם שומעים במקום בודד ביער קולות מוזרים ומפחידים הם היו נחרדים כי חשבו שפאן משמיע את הקולות האלו. וכך אפשר בקלות לברר את מקור המילה "פאניקה". ישנו קטע במיתולוגיה, המספר על אוניה אחת, שבזמן שעברה ליד אחד האיים,נשמעה בת קול שקראה לאחד הנוסעים, כשעלה הנוסע אל הסיפון, ביקשה בת הקול ממנו שימסור לכל העולם כי פאן הגדול אל היערות מת. התאור הזה הינו אחד התאורים המעניינם ביותר במיתולוגיה, גם מפני שיש בו סממנים הסטוריים, גם מפני שהסיפור הינו מאוחר יחסית לסיפורי המיתולוגיה האחרים. וגם מפני הידיעה המרעישה, פאן הגדול מת.
חיפשתי בגוגל ומצאתי לך אתר אבל
אני לא יודעת אם זה יעבוד לך כי אצלי משום מה זה לא עבד.. אבל תנסי.. זה אגדת האל פאן עם ציורים וירטואלים: http://www.bazz.co.il/cat.phtml?leaf=1780 אה ושכחתי להוסיף שיש גם מידע על האל הזה ממש מתומצת בשורה אחת במילון אלי יוון במאמרי הפורום. ובטח יש פה חבר'ה שיוכלו לעזור לך יותר ממני.. אה ואיך שכחתי חח הראש שלי היום לא במקום בכלל : ברוכה הבאה!
בהצלחה.. ושיהיה לך גם יום מקסים..
אני לא יודעת אם זה יעבוד לך כי אצלי משום מה זה לא עבד.. אבל תנסי.. זה אגדת האל פאן עם ציורים וירטואלים: http://www.bazz.co.il/cat.phtml?leaf=1780 אה ושכחתי להוסיף שיש גם מידע על האל הזה ממש מתומצת בשורה אחת במילון אלי יוון במאמרי הפורום. ובטח יש פה חבר'ה שיוכלו לעזור לך יותר ממני.. אה ואיך שכחתי חח הראש שלי היום לא במקום בכלל : ברוכה הבאה!
ברוכה הבאה!
אתמול בערב הגעתי הביתה, והתמוטטתי ישר למיטה... ועוד שעה אני מתחפפת שוב. תהנו בלעדי... -------------- פאן - אחד מבני לוויתו החשובים ביתר של דיוניסוס, מנציגי כוחותיו הפרועים של הטבע. הוא נולד בארקדיה, ובלידתו היו לו פרסות וקרניים, וכל גופו היה מכוסה פרווה סמיכה. למראהו נבהלו מאוד נימפות ארקדיה, אבל הרמס, שהיה ככל הנראה אביו-לקחו עמו והביאו לאולימפוס, שם שעשע את האלים האחרים בצורתו. בסופו של דבר חזר פאן אל האדמה, שם חי באושר. לא היה אכפת לו מלעג האנשים, היה לו בטחון עצמי רב, ולא סבר שמראהו ימנע ממנו משהו. לאחר שהתאהב סירינכס הצעירה, בתו של לאדון אל הנהרות, היה מחזר אחריה ימים שלמים ומבקש שתינשא לו לאישה. הנערה לא ידעה איך להיפטר ממנו, והאלים הפכו אותה לסוף. כשראה זאת פאן הבין כי אכן מכוער הוא, והתעצב מאוד. הוא התיישב בין קני הסוף ומרר בבכי. באה הרוח והרעידה את הקנים שגדלו על שפת הנחל, ונדמה היה לו לפאן שגם הסוף בוכה עמו. הוא קטף לו כמה קנים ועשה מהם חליל (חליל פאן, או סירינגה). בשנית התאהב פאן בנימפה בשם פיתיס. בתחילה דווקא נהגה בו יפה, אך עד מהרה קם לו מתחרה - בוראאוס, רוח הצפון. בוראאוס, בקינאתו על שלא הצליח לכבוש את ליבה של פיתיס, הפיל אותה מצוק סלע, והיא נהרגה. מגופה גדל עץ האורן הראשון, שהיה מקודש לפאן. כדי להסיח את דעתו מייסוריו יצא פאן למסע ממושך, והצטרף לפמיילתו של דיוניסוס. בסופו של דבר שב פאן לארקדיה, שם נערץ על ידי הארץ והרועים. הרועים העריצו אותו במיוחד והיו מקריבים לו קורבנות מדבש וחלב עיזים. בקפדנות רבה שמרו הרועים על מנוחת שעות הצהריים שהם "שעותיו של פאן". אם העירו את פאן ממנוחתו בשעות אלו, היה קם סר וזעף, עד שהרועים המבוהלים בורחים ממנו, ועדריהם נופלים במדרונות ההרים. אנשי אתונה האמינו שהנצחון ליד מאראתון (ע"ע אולימפיאדה...) הושג בעזרתו של פאן שהניס את צבאות הפרסים. כאות תודה הקימו לו מקדש על הצלע הצפונית של האקרופוליס. קרנו של פאן עלתה במיוחד בימים שלאחר אלכסנדר מוקדון, כשתושבי הערים נתקפו געגועים לחיים הרועים, ועל רקע זה התפתחה שירת הרועים - האידיאל שבחיי השאננות של ארקדיה - כאידיאל של אושר עילאי, וכך גמרו את ההלל בשיריהם על ארקדיה ה"מאושרת", וכיבדו מאוד את פאן ואת חייו נטולי הדאגה. באותו זמן לערך חל שינוי בשם המושג "פאן" - כמה פילוסופים פרשו את השם - על פי הבנה לא שגויה של המילה - כיקום _כולו_, וראו בו כוח אלהוי הזרוע על פני הטבע, יוצר כל ושליט יחיד. בתקופת טיבריוס קיסר (14- 32 אחרי הספירה) קרה מקרה מוזר. חבורה אחת הפליגה מיוון לאיטליה, כשלפתע עצרה האוניה בגלל השקט שהשתרר פתאום בים. לאחר סעודת הערב שימחו הנוסעים את עצמם ביין, וכשהתכוננו ללכת לישון נשמע במרחק קול אדיר שקרא בשמו של תמוז, האוחז בהגה. רק לאחר הקריאה השלישית נענה תמוז ואז קיבל מהקול המסתורי להכריז בהגיע האניה למחוז חפצה כי פאן הגדול - מ ת. כשהתקרבה האניה לאותו מקום קרא תמוז בכל כוחו "פאן הגדול מת!" לשמע המילים האלו הגיע מכל צד יללה ובכי תמרורים. כל נוסעי האניה היו עדים למאורע זה, שהדיו הגיעו ד לרומא. אז ציווה טיבריוס לקרוא לתמוז, וכינס את הפילוסופים שלו, שהיו כולם בדעה אחת, שככל הנראה פאן אכן מת. בימי הביניים נחשב פאן למין שד -ודמותו נתנה התחלה למושגים הידועים על השדים - כאמור, הוא תואר כבעל זקן, רגליים שעירות בעלות פרסות, אזניים חדות וקרניים עקומות על ראשו. ושיהיה בוקר טוב לכולם! הדס
אתמול בערב הגעתי הביתה, והתמוטטתי ישר למיטה... ועוד שעה אני מתחפפת שוב. תהנו בלעדי... -------------- פאן - אחד מבני לוויתו החשובים ביתר של דיוניסוס, מנציגי כוחותיו הפרועים של הטבע. הוא נולד בארקדיה, ובלידתו היו לו פרסות וקרניים, וכל גופו היה מכוסה פרווה סמיכה. למראהו נבהלו מאוד נימפות ארקדיה, אבל הרמס, שהיה ככל הנראה אביו-לקחו עמו והביאו לאולימפוס, שם שעשע את האלים האחרים בצורתו. בסופו של דבר חזר פאן אל האדמה, שם חי באושר. לא היה אכפת לו מלעג האנשים, היה לו בטחון עצמי רב, ולא סבר שמראהו ימנע ממנו משהו. לאחר שהתאהב סירינכס הצעירה, בתו של לאדון אל הנהרות, היה מחזר אחריה ימים שלמים ומבקש שתינשא לו לאישה. הנערה לא ידעה איך להיפטר ממנו, והאלים הפכו אותה לסוף. כשראה זאת פאן הבין כי אכן מכוער הוא, והתעצב מאוד. הוא התיישב בין קני הסוף ומרר בבכי. באה הרוח והרעידה את הקנים שגדלו על שפת הנחל, ונדמה היה לו לפאן שגם הסוף בוכה עמו. הוא קטף לו כמה קנים ועשה מהם חליל (חליל פאן, או סירינגה). בשנית התאהב פאן בנימפה בשם פיתיס. בתחילה דווקא נהגה בו יפה, אך עד מהרה קם לו מתחרה - בוראאוס, רוח הצפון. בוראאוס, בקינאתו על שלא הצליח לכבוש את ליבה של פיתיס, הפיל אותה מצוק סלע, והיא נהרגה. מגופה גדל עץ האורן הראשון, שהיה מקודש לפאן. כדי להסיח את דעתו מייסוריו יצא פאן למסע ממושך, והצטרף לפמיילתו של דיוניסוס. בסופו של דבר שב פאן לארקדיה, שם נערץ על ידי הארץ והרועים. הרועים העריצו אותו במיוחד והיו מקריבים לו קורבנות מדבש וחלב עיזים. בקפדנות רבה שמרו הרועים על מנוחת שעות הצהריים שהם "שעותיו של פאן". אם העירו את פאן ממנוחתו בשעות אלו, היה קם סר וזעף, עד שהרועים המבוהלים בורחים ממנו, ועדריהם נופלים במדרונות ההרים. אנשי אתונה האמינו שהנצחון ליד מאראתון (ע"ע אולימפיאדה...) הושג בעזרתו של פאן שהניס את צבאות הפרסים. כאות תודה הקימו לו מקדש על הצלע הצפונית של האקרופוליס. קרנו של פאן עלתה במיוחד בימים שלאחר אלכסנדר מוקדון, כשתושבי הערים נתקפו געגועים לחיים הרועים, ועל רקע זה התפתחה שירת הרועים - האידיאל שבחיי השאננות של ארקדיה - כאידיאל של אושר עילאי, וכך גמרו את ההלל בשיריהם על ארקדיה ה"מאושרת", וכיבדו מאוד את פאן ואת חייו נטולי הדאגה. באותו זמן לערך חל שינוי בשם המושג "פאן" - כמה פילוסופים פרשו את השם - על פי הבנה לא שגויה של המילה - כיקום _כולו_, וראו בו כוח אלהוי הזרוע על פני הטבע, יוצר כל ושליט יחיד. בתקופת טיבריוס קיסר (14- 32 אחרי הספירה) קרה מקרה מוזר. חבורה אחת הפליגה מיוון לאיטליה, כשלפתע עצרה האוניה בגלל השקט שהשתרר פתאום בים. לאחר סעודת הערב שימחו הנוסעים את עצמם ביין, וכשהתכוננו ללכת לישון נשמע במרחק קול אדיר שקרא בשמו של תמוז, האוחז בהגה. רק לאחר הקריאה השלישית נענה תמוז ואז קיבל מהקול המסתורי להכריז בהגיע האניה למחוז חפצה כי פאן הגדול - מ ת. כשהתקרבה האניה לאותו מקום קרא תמוז בכל כוחו "פאן הגדול מת!" לשמע המילים האלו הגיע מכל צד יללה ובכי תמרורים. כל נוסעי האניה היו עדים למאורע זה, שהדיו הגיעו ד לרומא. אז ציווה טיבריוס לקרוא לתמוז, וכינס את הפילוסופים שלו, שהיו כולם בדעה אחת, שככל הנראה פאן אכן מת. בימי הביניים נחשב פאן למין שד -ודמותו נתנה התחלה למושגים הידועים על השדים - כאמור, הוא תואר כבעל זקן, רגליים שעירות בעלות פרסות, אזניים חדות וקרניים עקומות על ראשו. ושיהיה בוקר טוב לכולם! הדס
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.