שלום לכולם...,

[גפן 33]

שלום לכולם...,

מפחיד להודות בזה, אבל כנראה שאני לפני גירושים... המצב שלי ממש מגוחך, כיוון שאני בשמירת הריון, מהפרייה... אני כבר לקראת הסוף של ההריון... וכנראה גם לקראת סוף חיי הנישואין שלי... יש לי המון התלבטויות, המון פחדים... והמון כעס כלפי ה"בן-זוג" שלי... על השקרים שלו, על חוסר התמיכה במהלך טיפולי הפוריות וההריון, על חוסר ההתחשבות שלו בי, ועל כך שהוא עסוק כ"כ בלהגן על עצמו שהוא לא שם לב שאני שבורה לרסיסים... HELP!!! גפן.

 

[אילת27]

חמודה מזל טוב על ההריון

ולידה קלה אל תצפי מבעלך להזדהות איתך במהלך ההריון הוא לא יכול להרגיש וגם לא להבין את הק'שוי והדאגה שאת עוברת כי זה בלתי אפשרי אל תמהרו לשבור את המסגרת שלכם לגבי השקרים זה משהו אחר אבל תנסי לדבר איתו ולהבין למה הוא משקר לך ? עכשיו את גם בתקופה מאוד פגיעה בגלל ההורמונים שמצפים אותך וימשיכו להציף אותך גם לאחר הלידה (עד הווסת הראשונה נדמה לי)(או לפחות ככה אני מקווה) אז תעדכני מה קורה לגביכם ובהצלחה

 

[גפן 33]

תודה אילת - ומזל טוב גם לך...

בקשר אליי / אלינו ... זה מעבר לחוסר הזדהות, הוא ממש מתעלםממה שעבר / עובר עליי המצב החמיר עד כדי כך שלפני כחודש וחצי עברתי התמוטטות עצבים... הוא בוחר להתייחס לדברים מנוקדת מבט שניראת לי עקומה לגמרי ואני מרגישה שהוא בוחר להתייחס רק לדברים שמפריעים לו באופן ישיר, דוגמת הנושא הכלכלי (לפני כחודשיים הקפאתי את ח-ן הבנק שלנו, כיוון שהמינוס חוגג שם..., אח"כ הייתה ההתמוטטות, אח"כ עברתי לגור אצל הוריי - מכל הדברים האלה - הדבר היחיד אליו הוא מתייחס - זה שאין לו כסף נזיל (והוא בזבזן גדול!!!) לא מעניין אותו למשל שהוא חי בבית שלנו בעוד אני חיה ע"ח ההורים שלי, בבית לא שלי - עם כל חוסר הנוחיות המתלווה לכך...). בנוגע להורמונים..., לפי הפסיכו' (כן - גם לזה הגעתי...), ההורמונים רק מקצינים מצב קיים.., ז"א שהמצב הרעוע בינינו היה כך תמיד.., רגשות הכעס, התסכול וכו'היו עולים וצפים בכל מקרה - הם יצאו בצורה כ"כ חזקה וקשה - בגלל ההורמונים... בכל מקרה - המצב לא פשוט... בכלל לא... ואני כבר לא יודעת מה לעשות... מצטערת על המגילה...

 

[אילת27]

וואו בלאגן אחד שלם

כי גם אני בהריון שלי רבתי עם חבר של יועזבתי אותו וגרתי אצל אבא שלי עד שהגעגועים אליו הציפו אותי ושוב פעם חזרתי הביתה כיום אחרי הלידה אני מנסה לתקן את מערכת היחסים דלנו ובשיחה האחרונה שליושלו דיברתי איתו ואמרתי לו בדיוק מה מציק לי והנה כעבור כמה ימים מאז השיחה או במילים שלו"אדם משתנה לאט לאט , לוקח זמן ואי אפשר להשתנות מהיום למחר" וזה נכון בזה הוא צודק רק שאני "קצת חסרת סבלנות" ורוצה שדברים יקרו מהר מקווה שאצלך גם העיניינים יסתדרו אבל בזה שאת בבית של ההורים שלך והוא בבית שלכם זה לא פותר כלום אני מבינה את הרצו לשמור על שלווה בעת ההריון אבל מנסיון אישי שלי עדיף להיות במתח בבית שלך מאשרש להיות במתח אצל ההורים כי שם המתח יותר חזק מאשר כשאת עומדת מולו והפסיכולוג צודק דווקא עכשיו כשאת צריכה וזקוקה לתמיכה נפשית וקצת צומיממנו את רואה שזה לא בא מסיבה אחת פשוטה זה לא היה שם לפניזה אבל היי לפניזה לא שמנו לב לזה ורק בהריון כהמצב הוא רגיש שמים לב לזה וחכי גם אחרי הלידה זה לא נהיה קל אבל בואי נשאר אופטימים וננסה לשנות דברים כי לפרק חבילה תמיד קל הקושי הוא סביב " מלחמת השינוי והשיפור" בהצלחה

 

[גפן 33]

תודה תודה על התמיכה...,

לא רשמתי פרט חשוב - אנחנו נשואים יותר מעשר שנים ויש לנו ילדה בת 7... וזה לא שלא ניסנו - היינו אצל ארבעה יועצים/ות... הבעיה היא שהוא לא השתנה בכלום, לא בנוגע לשקרים, לא בנוגע לשיתוף שלי בחייו לשיתוף שלו בחיי (בהפרייה ובהריון...). ואני מסיבה כזו או אחרת טייחתי את הדברים, התעלמתי... עד שהגיע הקש ששבר אותי..., שקר דבילי על התחייבות מטומטמת... אבל אני נשברתי ו"שברתי את הכלים" - והוא - במקום להגיד לעצמו "O.K, היא בהריון וזה משפיע עליה ומסכן את ההריון (חוץ מזה שאני אוהב אותה..., אני אקח צעד אחורה...בכ"ז - טעיתי ששיקרתי" הוא בוחר להתנצח, לריב... בנתיים אני מרגישה שהחיים שלי נעצרו (בגלל ההריון) והוא...? אצלו הכל כרגיל...

 

[סיגליניב]

את עוד עזרת לו ../images/Emo15.gif

ויצאת מהבית!! למה לא נשארת בבית והוא יצא?? למה שינית את כל חייך וחיי ילדתך? הרי גם אותה הוצאת מביתה? את יודעת שזה יכול לקחת נצח עד הגירושין? מה יש לו למהר? האם התייעצת עם גורם כמו עו"ד לפני שיצאת? בטח שאצלו לא השתנה כלום ורק את סובלת. אם את מתרגזת מזה תשני את התנאים נראה אותו אז.

 

[גפן 33]

יצאתי מהבית כי ההורים שלי קרובים

אליי הרבה יותר (גם פיזית וגם נפשית) מהוריו ולא לא היה לאן ללכת (לטענתו - מאוחר יותר התברר לי שאבי הציע לו יחידת דיור על חשבונו - רק שירד ממני.. והוא לא הסכים...), עוד סיבה שיצאתי מהבית היא שאני בשמירת הריון.., אני לא יכולה לטפל כרגע בתחזוקה של בית ובילדה... בכל מקרה - אני ל"בית קברות" הזה לא מעוניינת לחזור !! אני לא מעוניינת במלחמה, אלא בפתרון. וגם אם הפתרון הוא גירושים (מה שנראה לי יותר נכון לעשות בכל יום שעובר...), אני רוצה להתגרש בצורה מכובדת עד כמה שאפשר... ולכן אנחנו כנראה נפנה לגישור ולא לעו"ד...

 

[סיגליניב]

תזהרי שבסוף ../images/Emo15.gif

תשארי ללא הבית.אני יודעת שההריון שלך חשוב מאוד אבל את חייבת להסתכל קדימה ולתכנן את צעדייך בחוכמה.

 

[אילת27]

הבנתי

אז עם כל הצער והכאב תעזבי אותו אולי איפשהו הפרידה תשנה אצלו את קו החשבה ויהיה לו יותר זמן להיות עם עצמו ולהחליט החלטות ואת תפסיקי להאשים את עצמך את מהצד שלך עשית כל מה שיכולת לעשות עכשיו הגיע הזמן שהוא יתחיל לקבל החלטות

 

[seeyou]

לכול דבר יש סוף-../images/Emo140.gif

כבר לקראת הסוף של ההריון... וכנראה גם לקראת סוף חיי הנישואין שלי.. מה שחשוב לך כרגע זה ללדת בשלום ילד(ה) בריא ילד(ה) רצוי להיוולד באווירה נעימה עם הרבה אהבה של ההוריים אם המצב כול כך לא טוב בינך לבין בעלך ייתכן שהגרושים יכולים רק להטיב להתגרש זה לא סוף החיים-או סוף העולם במזל טוב יוסי

 

[47גרציה]

יש המון מיקרים

של זוגות שבמהלך טיפולי הפריה מאבדים כיוון , ומאבדים שליטה על היחסים בזוגיות ובמקרים רבים זה מוביל למריבות קשות ואף לפרידות. נראה לי שזוג צעיר שעומד בפני בעיה לא קלה, וצריך להתמודד עם קשיים די בתחילת הדרך, לא בדיוק יודעים איך "לאכול" את זה. אולי דוקא במקרים כאלה כן שווה לקבל תמיכה מאנשי מקצוע. יעוץ.

 

[seeyou]

יש המון מיקרים שעושים ילדים

כאשר המצב בין ההוריים לא טוב בתקווה שהילדים ישפרו במשהו.. בת דודתי עשתה 3 ילדים עם תקווה שהמצב ישתפר ובסוף התגרשה....

 

[אורנה 2 המקורית]

אולי יש עוד סיכוי

אחרי הלידה אולי תיישרו את ההדורים ותצליחו לעבור את המשבר הזה קחי בחשבון שתינוק חדש בבית מביא איתו המון משברים ותקופות קשות כמו הרבא התחלות קשות גם ילד חדש בבית זאת תקופה קשה אני עוברת את זה כרגע כי גם לי יש תינוק חדש ואני כולי תקווא שתתמודדו עם המצב ותצילחו להשאר ביחד ואם לא אז תמיד אפשר לפתוח פרק בית בחיים מקווא שזה לא יקרא לך ולא לי גם גם לי עולות מחשבות על גירושים ואני מנסה איך שהוא לסדר את זוגיות שלי בהצלחה ולידה קלה אמן

 

[גפן 33]

מעתיקה את התגובה למען הסדר...../images/Emo9.gif

לא רשמתי פרט חשוב - אנחנו נשואים יותר מעשר שנים ויש לנו ילדה בת 7... וזה לא שלא ניסנו - היינו אצל ארבעה יועצים/ות... הבעיה היא שהוא לא השתנה בכלום, לא בנוגע לשקרים, לא בנוגע לשיתוף שלי בחייו לשיתוף שלו בחיי (בהפרייה ובהריון...). ואני מסיבה כזו או אחרת טייחתי את הדברים, התעלמתי... עד שהגיע הקש ששבר אותי..., שקר דבילי על התחייבות מטומטמת... אבל אני נשברתי ו"שברתי את הכלים" - והוא - במקום להגיד לעצמו "O.K, היא בהריון וזה משפיע עליה ומסכן את ההריון (חוץ מזה שאני אוהב אותה..., אני אקח צעד אחורה...בכ"ז - טעיתי ששיקרתי" הוא בוחר להתנצח, לריב... בנתיים אני מרגישה שהחיים שלי נעצרו (בגלל ההריון) והוא...? אצלו הכל כרגיל...

 

[גפן 33]

הלוואי...

אבל לפי איך שהדברים מתגלגלים..., ממש לא נראה לי שיש איזה שהוא סיכוי ולו הקטן ביותר..., הוא פשוט שרף כל דבר שהערכתי אצלו... (אם פעם חשבתי שהוא לפחות חבר טוב - אז היום אני כבר לא חושבת ככה - אני בטוחה שהוא לא!) זה לא הילד הראשון שלנו, אלא השניה, ועם הראשונה עברנו משבר גדול מאוד ובעקבותיו היינו ביעוץ וטיפול זוגי - הבעיה היא שבימים אלו התברר לי שהוא העמיד פנים במשך כל השנים האלו שהטיפול אכן חולל אצלו שינוי...

 

[זרבובית29]

../images/Emo24.gifמצבך מסובך ולא נעים!

מאחלת לך לצאת מהכל בשלום, הריון קל ולידה קלה, ילד בריא...ומברכת אותך שלפחות הורייך בעזרך ולצידך! מה השינוי לו יחלתם בטיפול? מה היה טעון שיפור בנישואיכם? ביוזמת מי היה הטיפול?

 

[גפן 33]

"לא נעים" זה בלשון המעטה...

גם אני מברכת את הוריי בכל יום שעובר - בלעדיהם אני לא יודעת איפה הייתי היום.... הטיפול הזוגי בא בעקבות כמה וכמה בעיות, אני לא זוכרת את כולן אבל בינהן הייתה קודם כל בעיית חוסר התקשורת ביננו שהתבטאה בכמה מישורים: * אף פעם לא ישבנו רק שנינו וניהלנו שיחה של יותר מעשר דקות על סתם דברים. * בכל פעם שאחד מאיתנו הביע את הרגשות שלו, בן הזוג חיפש את הדרך להתגונן ולא ממש חיפש דרך להבין את השני... * לי נראה (והיום הוא אומר שגם הוא הרגיש ומרגיש ככה), שבכל פעם ש"בן-זוגי" טרח לציין משהו שמפריע לו - זה רק כתגובה למשהו שאני אמרתי ולא באמת כי זה הפריע לו... וזה רק בתחום התקשורת אני לא מדברת על חוסר שיתוף פעולה בין שנינו בכלכלה, בגידול הילדה, על חוסר שיתוף שלו ברגשות בחוויות (גם שמחות וגם עצובות..). על השקרים שלו... על ההתעלמות שלו ממצבים קשים שלי... בפעמיים הראשונות בהם הלכנו לטיפול זוגי, אני הייתי היוזמת, במשבר הגדול הראשון שהיה לנו (לפני כשש שנים) הטיפול הגיע בדרך לא דרך... רציתי "להתגרש יפה" והמליצו לי ללכת ליועצת..., אז הלכנו ומשם בנינו - כך חשבתי לפחות, בסיס כלשהוא לחיי הנישואין שלנו..., אני כותבת "כך חשבתי" כי עכשיו מתברר לי שמבחינתו הכל היה שקר אחד גדול... והיום הכאב הוא הרבה יותר גדול... שוב אני כותבת מגילה... מצטערת....