שלום לכולם!

[נינושש]

שלום לכולם!

יש לי שאלה לאלו מכם שרוקדים.. אנימאוד הייתי רוצה ללמוד ריקודי בטן.. אני אוהבת לרקוד ובכלל כי העניין מאוד מושך אותי.. אבל אני מפחדת שלא ילך לי.. אולי כי אין לי חוש לזה או לא יודעת מה.. מה אתם חושבים שכל אחד יכול לרקוד או שיש "דרישות" מסויימות...

 

[שריברי]

היי נינושש../images/Emo6.gif

אני מאוד מאוד מזדהה עם השאלה שלך... התחלתי לרקוד לפני שנה, ואני מאלו שבמסיבות ואירועים לא קמות מרוב בושה ורק מחפשות איזה דודה זקנה לבוא לשאול אותה מה שלומה, ולו רק כדי לא להתמודד עם הבושה...

אז לפני שנה החלטתי שאולי בחוג מצומצם שבו יש רק מורה וכמה תלמידות - אני אוכל להיפתח קצת. אני מוכרחה להגיד, שיותר משחששתי ש"יבקרו" אותי - חששתי אני להיות ביקורתית ולהתעסק באחרות במקום בי (מזל בתולה...). ואני רוצה להגיד לך, שלפחות איפה שאני הייתי, ויצא לי להיות בכמה מקומות עם כמה "הרכבים" - כולן יפות וכולן עושות "כמו שצריך" כי אין ביקורת, ואת משאירה את העכבות ואכזבות וריצות היומיום מאחור, ונכנסת את עצמך ונהנית. ככה לפחות היה אצלי, כשלמדתי שלא למטרות של לרקוד אח"כ או ללמד, אלא פשוט כדי להיות שם ולהנות ולרקוד בלי לדפוק חשבון לאף אחד, ובעיקר - לעצמי. זה נראה לי החלק הקשה יותר בריקודים - לא לדפוק לעצמך חשבון. תני לעצמך את המתנה הזו, ותני לעצמך ללכת איתה, בידיעה שמה שיוצא זה בסדר ומה שלא זה אחלה. אגב, יש לך יתרון - את בד"כ כן רוקדת לפי מה שחשבת - כך שלא הייתי דואגת יותר מדי. אני רואה את הריקודים כמתנה, כהתחברות לעצמי, כאהבה לעצמי. תנסי.. בהצלחה,

שרי.

 

[משחק מילים]

../images/Emo45.gif

 

[אורנה הודיה]

גם אני עברתי מסלול דומה ../images/Emo13.gif

לפני שנה, אחרי שנים רבות (יותר מחצי חיים) שבהם הייתי בטוחה שאני לא יכולה לרקוד, גיליתי את המחול המזרחי בחוג בית קטן וידידותי בתנאי חממה. אז גיליתי פתאום שוואלה,אני רוקדת. אחרי שהתחזק הבטחון עברתי ללמוד בחוגים נוספים ונפתח בפני עולם שלם. אז נינוש, לכי על זה!!!!!!!!! קבלי חיזוק.

אורנה

 

[סביוני]

באמת לא ילך לך...

אבל רק בהתחלה! אחר כך זה ירוץ לך ויצליח לך עד כדי כך שאת לא תביני מאיפה זה נוחת עלייך, וזה יעשה לך כל כך טוב!!! אני, הגבר שבחבורה, עוד יותר הרגשתי לא שייך בהתחלה כי הרגשתי חריג בנוף של הבנות. לא שיש לי בעיה עם זה, ממש לא, אלא שחשתי שזה "מועדון נשים", כלומר - גם אם גבר רוצה לרקוד - אז אין לו "זכות" לכאורה להיכנס אליו כי הוא לא אישה. ריקודי בטן נועדו לנשים. אז מה. המשכתי. כי אני אוהב מוסיקה ערבית ושפה ערבית וכו'. נראה עוד פגישה שתיים ואז אחליט אם אני ממשיך או לא. והנה לאט לאט, אני מרים את החולצה עד לאזור החזה, כמה שיעורים אחר כך אני כבר מוריד אותה לגמרי בשיעור, וקונה אפילו צעיף, ורואה איך אני מתפתח יותר, וזה עושה אותי חוצפן יותר, מגניב יותר, הומוריסטי יותר (כך אומרים לי), ומה שאני מרגיש - אסרטיבי יותר. עדיין לפעמים אני מרגיש שיש צעדים שמסובך לי לעשות בגלל קואורדינציה של טירון ירוק, אבל תמיד אהיה בתהליך של למידה, אז למה להחמיר עם עצמי? וחוץ מזה, יש לפעמים כל מיני תנועות, שמה זה לא מסתדרות לי, ואני כבר כמעט מוותר שלעולמי עד ולנצח נצחים לא אצליח בחיים לעשות אותן, ופתאום, באיזה אלתור קטן או הדגמה לפני חברים זה מצליח כאילו מעולם לא התקשיתי בזה. ההפתעות הקטנות האלה - עושות אותי עוד יותר מאושר... השאר כמובן היסטוריה (הופעה ראשונה בחתונה של חבר, וראי עדכון נוסף מהיום). הקיצקץ, תפסיקי תירוצים. לכי לרקוד, זה משמח, מכ'פת לך יצליח או לא, תרקדי כי את רוצה לרקוד לי כי מסתכלים על כל פיפס שלך וכאלה. השאר כבר יגיע מאליו, ויירשם בהיסטוריה שלך. בהצלחה!!!

 

[משחק מילים]

אם לא תנסי לא תדעי ../images/Emo13.gif

 

[tzurtzur]

../images/Emo101.gifרק תיזהרי..זה ממכר!!!../images/Emo3.gif

ויש קריזים מטורפים אם אין שיעור (מכל מיני סיבות.. מורה חולה, מורה מתחתנת, חגים וכיו"ב)... וברצינות.......... תזרמיייייייי עם זה! זה מעלף ונותן הרגשה נפלאה!!!!!!!!!

 

[נינושש]

תודה רבה לכולם ../images/Emo24.gif

אני חושבת שאני אלך על זה...