שלום לכולם,
רציתי להגיד תודה מקרב לב! לכולכם! לכול נותני העצות, שהתבררו כנכונות כולן!! ורציתי להוסיף שהלוואי כול הפורומים היו תומכים כפי שאתם עשיתם!! ולהוסיף כמה מילים... שלום לכולם, הייתי אמור לטוס למדגסקר לעבודת הכנה של מכרה. אז.. נסעתי וחזרתי. והיה כייף, והייתה עבודה קשה. הרבה קידוחים, וקצת פיצוצים, ושאר בדיקות חומרים. כל היום בשטח, עם ארוחות מוכנות בתוך צידניות מהמלון, המון שתייה (מים, שתו רק מים, אייבי נתן! איפה הוא?) ובדיקת דרכי גישה, ושינוע של מינרלים וחומרים אחרים, ומחסנים מיוחדים לחומרי הפיצוץ, ומקומות לינה לשומרים, משרדים, שירותים, בורות רקב, בקיצור, כל הדרוש להקמה. ובערב, חזרה למלון, ופתאום אתה בעולם לגמרי אחר! בריכת שחייה שהחלטתי לפחות פעם אחת לנצל, אז שחיתי בלילה! וארוחת ערב עם יין וכל שאר ירקות. ומאכלי ים משגעים. ולובסטרים ענקיים שוכבים בצלחת ומחכים לפטיש! חזרה הביתה. ועכשיו בא הקטע! תמיד לפני טיסות אני בודק היטב בחדשות ובכל מיני אתרים לראות אם הייתה איזו תאונת מטוס היכן שהוא, כי... סטטיסטיקה היא מדע לא מדויק, אבל כל היקום שלנו סובב סביבה! ואם מטוס נפל איפה שהוא, אז הסיכויים שלי טובים להישאר על האדמה ולא מתחתיה! ולא הייתה שום תאונה! בכל אופן היכן שבדקתי! אוקי, הסיכויים עלו, אבל.. זוכרים שביקשתי עזרה לפני כמה זמן ביחס לילד הקטן שלי, שלפתע החל לגמגם? ובכן, התחלנו טיפול אצל אורטופוניסט, שאמר שהילד הגיע בדיוק בזמן אליו והתחיל טיפול והדרכה, לנו ולילד. קיבלתי המון תמיכה בפורום שלכם, המון עצות, שכולן אגב התבררו כנכונות!! כי האורטופוניסט אמר לנו את אותם הדברים בדיוק! ושבועיים אחר כך אני צריך לנסוע רחוק מאוד! ולחזור אחרי שבועיים! יצאתי לדרך, ובמונית בדרך לפרנקפורט נשבעתי בליבי שאם אני חוזר חי מהנסיעה הזו, אז הילד שלי יהיה בסדר! אני לא אדם דתי! בפירוש לא! כל הגינונים הפגאניים של הדת (כל הדתות) מחליאים אותי! אבל, אני מאמין שלא נוצר יש מאין! ואני מאמין שלמוח שלנו יש יכולות פנטסטיות שאנו לא מודעים להן כלל! אז ביקשתי בכל ליבי, והתכוונתי במוחי, וחשבתי על זה כל זמן השהייה שלי שם! והוא כזה קטן וחמוד שעלו לי דמעות בכל פעם שחשבתי עליו, ואיך הוא מעוות את כל הפרצוף שלו במאמץ להוציא מילה מהפה! והוא היה איתי במשך כל השבועיים הללו! איתי בפנים חזק חזק! ואחרי שבועיים, הגעתי לפרנקפורט, המטוס נחת, מגיע למקום הפריקה, אנחנו יורדים, מגיעים לביקורת דרכונים, עובר את הביקורת, יוצא החוצה, מגיע לדלפק של יורופקאר, פותח את הטלפון הנייד, מתקשר הביתה, אומר "שלום, חזרתי, הכול בסדר" והאישה אומרת "יש לי הודעה משמחת עבורך", ואני אומר, "כן, אני יודע, רון הפסיק לגמגם!" ודומיה בצד השני של הקו, ואני שואל, "הלו את עדיין שם?" והיא עונה, "איך ידעת?" ואני מוריד כמה דמעות ואומר, "פשוט ידעתי!" והיא מספרת ששבוע אחרי שנסעתי, פתאום הילד החל לדבר שוטפת! היא לקחה אותו לאורטופוניסט בדחיפות, והוא מסר לה שכנראה לילד היה איזה שהוא בלוק וזה השתחרר, אבל גם הוא היה מאוד מופתע מהדיבור השוטף! וכשהגעתי הביתה, הילד מגיע בריצה ואומר לי "בונג'ור פפא" בשטף!! (קודם זה יצא לו עם המון עיוות בפנים, במיוחד הקטע עם פפא שגרם לו לכמעט בכי!) ואני מזיל דמעות לשמוע אותו ככה! ואנחנו מתחבקים, והגדול קופץ עלי מאחורה, ונותן נשיקה גדולה בקרחת שלי! והאישה, עדיין עם הרושם וההלם מההודעה הטלפונית, שואלת איך ידעתי, ואני משיב שפשוט ידעתי, ואם אספר לה היא בטח לא תאמין לי, אז נעזוב את זה ככה! העיקר שהילד בסדר!! אז זה היה היהלום שבנסיעה שלי!! כול השאר פשוט נשכח!!
רציתי להגיד תודה מקרב לב! לכולכם! לכול נותני העצות, שהתבררו כנכונות כולן!! ורציתי להוסיף שהלוואי כול הפורומים היו תומכים כפי שאתם עשיתם!! ולהוסיף כמה מילים... שלום לכולם, הייתי אמור לטוס למדגסקר לעבודת הכנה של מכרה. אז.. נסעתי וחזרתי. והיה כייף, והייתה עבודה קשה. הרבה קידוחים, וקצת פיצוצים, ושאר בדיקות חומרים. כל היום בשטח, עם ארוחות מוכנות בתוך צידניות מהמלון, המון שתייה (מים, שתו רק מים, אייבי נתן! איפה הוא?) ובדיקת דרכי גישה, ושינוע של מינרלים וחומרים אחרים, ומחסנים מיוחדים לחומרי הפיצוץ, ומקומות לינה לשומרים, משרדים, שירותים, בורות רקב, בקיצור, כל הדרוש להקמה. ובערב, חזרה למלון, ופתאום אתה בעולם לגמרי אחר! בריכת שחייה שהחלטתי לפחות פעם אחת לנצל, אז שחיתי בלילה! וארוחת ערב עם יין וכל שאר ירקות. ומאכלי ים משגעים. ולובסטרים ענקיים שוכבים בצלחת ומחכים לפטיש! חזרה הביתה. ועכשיו בא הקטע! תמיד לפני טיסות אני בודק היטב בחדשות ובכל מיני אתרים לראות אם הייתה איזו תאונת מטוס היכן שהוא, כי... סטטיסטיקה היא מדע לא מדויק, אבל כל היקום שלנו סובב סביבה! ואם מטוס נפל איפה שהוא, אז הסיכויים שלי טובים להישאר על האדמה ולא מתחתיה! ולא הייתה שום תאונה! בכל אופן היכן שבדקתי! אוקי, הסיכויים עלו, אבל.. זוכרים שביקשתי עזרה לפני כמה זמן ביחס לילד הקטן שלי, שלפתע החל לגמגם? ובכן, התחלנו טיפול אצל אורטופוניסט, שאמר שהילד הגיע בדיוק בזמן אליו והתחיל טיפול והדרכה, לנו ולילד. קיבלתי המון תמיכה בפורום שלכם, המון עצות, שכולן אגב התבררו כנכונות!! כי האורטופוניסט אמר לנו את אותם הדברים בדיוק! ושבועיים אחר כך אני צריך לנסוע רחוק מאוד! ולחזור אחרי שבועיים! יצאתי לדרך, ובמונית בדרך לפרנקפורט נשבעתי בליבי שאם אני חוזר חי מהנסיעה הזו, אז הילד שלי יהיה בסדר! אני לא אדם דתי! בפירוש לא! כל הגינונים הפגאניים של הדת (כל הדתות) מחליאים אותי! אבל, אני מאמין שלא נוצר יש מאין! ואני מאמין שלמוח שלנו יש יכולות פנטסטיות שאנו לא מודעים להן כלל! אז ביקשתי בכל ליבי, והתכוונתי במוחי, וחשבתי על זה כל זמן השהייה שלי שם! והוא כזה קטן וחמוד שעלו לי דמעות בכל פעם שחשבתי עליו, ואיך הוא מעוות את כל הפרצוף שלו במאמץ להוציא מילה מהפה! והוא היה איתי במשך כל השבועיים הללו! איתי בפנים חזק חזק! ואחרי שבועיים, הגעתי לפרנקפורט, המטוס נחת, מגיע למקום הפריקה, אנחנו יורדים, מגיעים לביקורת דרכונים, עובר את הביקורת, יוצא החוצה, מגיע לדלפק של יורופקאר, פותח את הטלפון הנייד, מתקשר הביתה, אומר "שלום, חזרתי, הכול בסדר" והאישה אומרת "יש לי הודעה משמחת עבורך", ואני אומר, "כן, אני יודע, רון הפסיק לגמגם!" ודומיה בצד השני של הקו, ואני שואל, "הלו את עדיין שם?" והיא עונה, "איך ידעת?" ואני מוריד כמה דמעות ואומר, "פשוט ידעתי!" והיא מספרת ששבוע אחרי שנסעתי, פתאום הילד החל לדבר שוטפת! היא לקחה אותו לאורטופוניסט בדחיפות, והוא מסר לה שכנראה לילד היה איזה שהוא בלוק וזה השתחרר, אבל גם הוא היה מאוד מופתע מהדיבור השוטף! וכשהגעתי הביתה, הילד מגיע בריצה ואומר לי "בונג'ור פפא" בשטף!! (קודם זה יצא לו עם המון עיוות בפנים, במיוחד הקטע עם פפא שגרם לו לכמעט בכי!) ואני מזיל דמעות לשמוע אותו ככה! ואנחנו מתחבקים, והגדול קופץ עלי מאחורה, ונותן נשיקה גדולה בקרחת שלי! והאישה, עדיין עם הרושם וההלם מההודעה הטלפונית, שואלת איך ידעתי, ואני משיב שפשוט ידעתי, ואם אספר לה היא בטח לא תאמין לי, אז נעזוב את זה ככה! העיקר שהילד בסדר!! אז זה היה היהלום שבנסיעה שלי!! כול השאר פשוט נשכח!!