שלום לכולם..

[r o n i1]

שלום לכולם..

קוראים לי רוני אני בת 16 מהדרום.. אני מדריכת ז בצופים ובמהלך השנה גילו אצל אחד החניכים שלי סכרת נעורים. הוא קיבל את זה די טוב ודי מתלהב מהקטע של זריקות והכל. לפני חודשיים ביקשו ממני לשלוח נציגים למיונים למשלחת לארצות הברית ושלחתי אותו ואת החבר הכי טוב שלו ושניהם התקבלו. אני די חוששת לו בארצות הברית כי נכון שהוא יודע מה עושים והכל אבל הוא לא ידוע מאוד טוב אנגלית ואם הוא יגיע למשפחה שלא תדע מה לעשות אני בספק אם הוא יוכל להסביר להם הכל על המחלה שיוכלו לעזור אם קורה משהו. שקלתי להציע להורים לכתוב מכתב באנגלית שהילד יעביר למשפחה אצלה הוא ישהה. כמו כן הוא רוצה לצאת למחנה קיץ של הצופים. אבל אני חוששת מאוד עם התנאים שם שיקררה לו משהו. אולי תוכלו להסביר לי קצת שאני אדע לא לדאוג יותר מידי. זה חמישה ימים שישנים בשקי שינה מתקלחים במקלחות קרות אוכלים 3 פעמים ביום -מסודר והחום בלתי נסבל ברוב המקרים. תודה. רוני

 

[evgeniy2]

../images/Emo92.gif תשובות

קושם כל שלום לך. הילד צריך לדאוג שתיהיה לו תמיד משהו מתוק איתו - קוביות סוכר או משהו מתוק בקיצור. אם אתם יוצאים לשטח פתוח אז חשוב מאוד שהוא יהיה עם נעליים סגורות ולא עם כפכפים או נעליים פתוחות, חשוב מאוד לשמור על הרגליים וזה קטע מאוד רציני ! אם את אומרת שיש שם 3 ארוחות אז זה ממש לא פספיק ! הוא צריך לאכול בבוקר אחרי זה ב 10:00 בערך ארוחת ביניים ואז ארוחת צהריים חמה ולא איזה סנדווץ' אלה ארוחה חמה ואז ב 16:00 ואז בערב ועוד פעם לפני השינה, כמובן שהוא גם צריך לעשות בדיקות סוכר לפחות פעם ב שעתיים כדע לשמור על רמת הסוכר יציבה ושלא יקרה היפו פיתאום. תשאלי אותו מדי פעם איך הוא מרגיש מה רמת הסוכר שלו ? כי זה ממש חשוב ! אם את רואה סוכר פחות מ 100 זאת אומרת שהוא צריך לאכול משהו אם את רוצה לקבל הסבר נוסף פני אלי באיסיקיו 799751 בברכה, אפשטיין איבגי

 

[evgeniy2]

../images/Emo52.gif על הטעויות בתשובה

 

[r o n i1]

המון תודה!

 

[evgeniy2]

../images/Emo50.gif....

אם שכחתי משהו לציין אז תגיבו בבקשה.

 

[yamit23]

כמה עצות מנסיוני כמדריכה

קודם כל, ההתנסות שלי עם סוכרתיים היא מחניך שהדרכתי בעבר בחוגי הסיירות, הוא היה אז בכיתה ט'. בגיל הזה עושים כבר טיולים בדרגת קושי די גבוהה, והסכרת אובחנה אצלו במהלך אותה השנה. מדובר בנער מאוד רציני, שהצליח יחסית מהר ללמוד להתמודד עם המגבלות וההוראות (הוא טופל במשאבה, אני לא יודעת בדיוק איזה סוג), ודאג לאזן את עצמו. באחד הטיולים הוא הסביר לי איך הוא מתכנן, מאזן וכו'. האמת היא שהוריו ואני סמכנו עליו, והוא באמת למיטב ידיעתי הוא הצליח לאזן את עצמו טוב, ולא היו לו בעיות מיוחדות במשך הטיולים. בהמשך הוא עצמו הפך למדריך צעיר בחוגים. סיפרתי את זה כדי להבהיר שזה אפשרי, אך זה מאוד תלוי בילד, באחריות האישית שלו ובידע שלו לאזן את עצמו. אלה דברים שאת צריכה לברר עם ההורים שלו. כלפי הטיסה, הרעיון ליסוע עם מכתב באנגלית נראה לי מתאים. בנוסף חשוב שיקח מכתב נוסף באנגלית מהרופא המטפל, בו יפורט מצבו המדויק, אילו תרופות הוא לוקח ובאיזה מינונים, למקרה שיזדקק שם לטיפול רפואי. בד"כ לקבוצות כאלה יש גם מלווה בוגר מהארץ. חשוב שהוא יהיה מודע לבעיה, ויוכל לסייע לילד במקרה הצורך. חשוב לשלוח את הילד עם ציוד לבדיקות וכמויות תרופות מספיקות לכל התרופה. באופן אישי, מנסיון עם ילדים חולים במחלות אחרות, אני ממליצה גם לשלוח עם המלווה מנות נוספות, למקרה של אובדן הדברים שהילד לקח איתו. אגב, חשוב לוודא גם אם יש למחלה השפעה על הביטוח הרפואי של הילד בנסיעה הזו, ושהוא יכסה הסתבכויות וטיפולים אפשריים שיקבל שם. לגבי המחנה, אין מניעה עקרונית לילד סוכרתי לצאת למחנה קיץ של התנועה, אבל גם כאן, חשוב להיות עירניים ומודעים. ראשית חשוב מאוד שמרכז השבט שלכם / האחראי על המחנה יהיה מודע לעניין. הילד צריך להגיע עם הגלוקומטר שלו, מקלוני בדיקה, סוללות למכשיר, תרופות מספיקות לכל הימים ודברים לאכול במקרה של היפו' (מהקריאה בפורום למדתי שיש כל מיני גישות, לכן זה תלוי בילד). חוץ מזה, גם לך או עדיף, לאחראי עליכם, צריך להיות כל הנ"ל עבורו, למקרה של בעיה (אני משערת שגלוקומטר נוסף זו בעיה בגלל המחיר, אבל כל היתר בהחלט כן!). כמו כן, אם הילד מעולם לא התמודד עם תנאי של מחנה / פעילות חוץ ארוכה קודם לכן (מה עם הטיולים בביה"ס?), חשוב שיוסבר לו ע"י גורם מבין (הוריו? אחות מומחית לסכרת? גורם רלוונטי אחר), איך תנאי החום והמאמץ עשויים להשפיע על הסכרת, ולתכנן הטיפול בהתאם. לבסוף, על הילד להגיע עם מכתב מהרופא המטפל, שמפרט את מצבו, התרופות והמינונים. מכתב זה צריך להגיע לרופא של המחנה, כדי שהאחרון יהיה מודע לבעיה, ויוכל לתת טיפול מתאים במקרה הצורך. אגב, חשוב לבדוק אם יש תרופות שצריכות להישמר בקירור, במקרה זה יש לקחתן מהילד מיד עם הגעתו למחנה, ולמסור אותן לאחסון במרפאה, שם צריך להיות מקרר יעודי לעניין הזה. כל הנ"ל הוא כאמור מנסיוני עם הוצאת ילדים חולים במחלות אחרות לטיולים ומפעלים. אני מקווה שכיסיתי הכל, אם יש לך שאלות נוספות, את מוזמנת

ימית

 

[השושן הצחור]

ימית אני מורידה את ה-../images/Emo47.gif

תשובה מקיפה וממצע ביותר כל הכבוד לך. ולרוני אולי כדי לשקול גם שהילד ילווה ע"י הורה או קרוב משפחה שמבין את מצבו ויכול לסייע. אני בד"כ לוותי בטיולים של הצופים ע"י אחותי או גיסי שמאד נהנו לטייל גם הם

 

[Ronex]

זה לא מספיק לקחת ממתקים .

ישנה זריקה ששכחתי כרגע את שמה שהיא נמצאת בקירור להעלאת רמת הסוכר באופן מיידי .אם הילד מגיע למצבי היפו באופן קבוע חייבים להתייעץ עם רופא סוכרת על איזה דברים לקחת איתו למחנה צופים. חייבים להיוועץ ברופא המטפל ולתת לו להחליט מה הילד זקוק.

 

[לזר]

הזריקה בקירור (גלוקוז)

מוזרקת רק על ידי רופא ואין צורך לקחת לטיולים. מספיקות טבליות גלוקוז והשגחה, אם הנער/נערה לא מודעים מספיק למחלתם. כל הכבוד לכם על הידע שיש ברשותכם לטיפול בצעירים שרוצים ויוצאים לטיולים יפים וביחד עם כולם. כל הכבוד!

 

[Ronex]

זריקת הגלוקוז ניתנת אפילו ע"י איש

במישפחה במיקרה של התעלפות הסוכרתי מהיפו חזק, מזריקים מייד את הזריקה הזו בני המישפחה ולא רק רופא. כשרופא המליץ לי להחזיק קבוע במקרר את הזריקה הוא הורה לאישתי להזריק את הזריקה הזו. למזלי שלא נאלצתי להישתמש בזריקה זו ונאלצתי בסוף אחריי שנים לזרוק את הבקבוק שפג תוקפו. כשאדם מיתעלף אי אפשר להאכיל אותו בממתקים.

 

[לזר]

אמת. גם לי יש מזרק כזה

אבל דברנו על טיולים של נוער כמדומני...

 

[evgeniy2]

נו באמת..

מי מחזיק עכשיו את המזרק הזה בקופסת פלאסטיק בצבע כתום הגלוקוז הזה... אני מאז 1998 לא מחזיק אותו ! זה כבר הספיק לי פעמיים שאמרו לנו בביצפר ליהיה אצלהם במקרר ואז כל שנה במשך שנתיים קנינו את המזרק כי פג תוקף. זה פשוט לא משתלם ! הוא עלה אז 180 בערך וזה לא שווה לרכוש ואז אחריזנה לזרוק אותו ! עדי לקחת מהו מתוק !

 

[השושן הצחור]

../images/Emo46.gif אוי ואבוי לכזו עיצה.

כל סוכרתי המטופל באינסוליןחייבלהחזיק מזרק גלוקגון ברשותו. לקחת משהו מתוק אפשר אם אתה בהכרה. אם אתה מאבד אותה בשל סוכר נמוך אמנם אפשרי אבל מאוד קשה לטפל בלא גלוקגון באדם. כל הטיפול בסוכרת אינו משתלם כלכלית. הציוד יקר, הטיפול גוזל זמן שהוא כסף ובעצם זה שאתה חי עולה כסף אז מה עדיף?. המטרה שלו היא לשמור על עצמנו גם אם זה עולה מעט יותר. וחוץ מזה אתה אמור לקנות אותו עם מרשם רופא כך שזה צריך לעלות לך משהו כמו 11-12 ש"ח ולא 180ש"ח

 

[פינה בלב]

../images/Emo12.gif אני מטופלת אצל שני רופאי סוכרת

ואף אחד מהם לא סיפר לי על הזריקה הזו (סיפרו רק על טבליות הגלוקוז). אז אתם ממליצים לבקש מאחד מהם מרשם לזריקה הזו ? האמת, נשמע באמת קצת לא שימושי, אם הזריקה נמצאת כל הזמן בבית במקרר, ואני לא נמצאת בכלל בבית (עוזבת בבוקר ומגיעה הבייתה בלילה ללישון). רוב הסיכוי שאם חו"ח אגיע למצב של היפו קיצוני שכזה, זה ממילא יהיה מחוץ לבית ...

 

[השושן הצחור]

באופן עקרוני

את אמורה לשאת אותה איתה - מעטים מאיתנו באמת נושאים אותה. הזריקה משמשת לטיפול בהיפוגליקמיה חריפה המובילה לאובדן הכרה. במהלך יום העבודה את ערה ובודקת מס' רב של פעמים את רמות הסוכר ולכן הסיכוי להגיע למצב כזה הוא נמוך. בשעת לילה את ישנה ואינך ערה למתרחש בגופך כמו כן אינך אוכלת. ולכן רבים מיקרי היפו החמורים המתרחשים בלילה. ב-22 שנות הסוכרת שלי מעולה לא השתמשתי בה

חמסה|

. ובאופן עקרוני ניתן גם לשפשף דבש על חניכיים של אדם מעולף - זה יותר איטי, דורש אורח רוח ויכולת תיפקוד תחת לחץ של המטפל. הרבה יותר קל פשוט להזריק. לא רצוי ולא מומלץ להגיע למצב של אובדן הכרה (במיוחד בהריון). אבל לשם ביטחון אפילו לשם חוקי מרפי רצוי שתהיה כזו זריקה בבית. במרכז שלי באופן סדיר עם השאלות הרוטניות שואלים עם יש ערכה בבית ואם לא חלף תאריך התפוגה. ועוד דבר לגבי טיפול בהיפוגליקמיה. עדיף לא להגיע למצב של הזדקקות לתמיכה של מרכזי ההצלה- רופאים, חובשים ואחיות בביה"ח ומד"א עדיין מחזיקים בתקנות האומרות כי לסוכרתי בהיפו יש להזריק 50% תמיסת גלוקוז לוריד- טיפול זה גורם לפיצוץ הוריד ולעיתים לנזק לא הפיך

. טפלו בעצמכם וידעו את הסביבה לא לאפשר זאת - שלא נזדקק.

 

[פינה בלב]

../images/Emo51.gif

 

[mickey15]

זה ממש ממש חשוב!!

הזריקה הזאת הצילה לי את החיים פעמיים!! כבר סיפרתי פעם מה היה לי...היה לי היפו ממש ממש ממש קשה כל הגוף שלי השתתק, ואחרי כמה זמן ההכרה שלי נאבדה לה... אמא שלי למזלי לקחה את זה בקור רוח ובלי מחשבה נוספת הזריקה לי את הזריקה הזאת... היא הזמינה אח"כ אמבולנס אבל עד שהם הגיעו כבר התחלתי להתעורר ולהזיז את הרגליים...ידיים... הם לקחו אותי למיון ותוך שעה שעתיים המצב השתפר לגמרי והייתי על 150. השאירו אותי שם לעוד יום ביקורת ואח"כ שיחררו אותי הביתה... בואו נחשוב שלא היה את הזריקה הזאת... 1. המצב היה הכי מסוכן שיש כי זה יכל לפגוע בי מוחית... 2. אם אמא שלי הייתה נלחצת יותר מידי הייתי גם יכולה לאבד את החיים שלי מחוסר סוכר בגוף... באמת, הזריקה הזאת ממש חשובה ולא משנה כמה היא עולה (180 בכמה חודשים אני בטוחה שאפשר להסתדר עם זה) היא חייבת להיות במקרר של כל סוכרתי! הזריקה הזאת מצילה חיים ומוציאה אנשים ממצב קשה...כמו חוסר הכרה ושיתוק!! קחו לתשומת ליבכם!!

 

[גלעד סוג 1]

לא מקרר ולא נעליים

זריקת גלוּקגוֹן נקראת "גלוקגִן היפוקיט 1 מ"ג" מיועדת להזרקה לסוכרתיים שהתעלפו. בגלל שלא ניתן לשאול את הבנאדם למה הוא התעלף, מזריקים וזהו. מותר גם לאנשים ללא רקע רפואי להזריק, ואם מזריקים שלא "בצדק" לא נגרם נזק ממשי. אפשר לאחסן בטמפרטורה מתחת ל 25 מעלות עד תום התוקף, בערך שנתיים מתאריך הייצור. אין חובה להחזיק במקרר, אבל אסור להקפיא. לפני ההזרקה לגוף צריך להזריק את המים שבמזרק לתוך הבקבוק עם האבקה הלבנה ולהמיס היטב. כל סוכרתי על אינסולין חייב להחזיק אחד כזה איתו ולאמן מישהו בסביבה בשימוש בזריקה. הסיכוי שאדם לא מאומן יצליח להבין לבד איך ומה להזריק הוא אפסי. ולכן, כדאי לקחת מזרק שפג תוקפו ולאמן את המלווה בהזרקה לתוך תפוז או כל עצם אחר שלא צועק. הסוכרתי זכאי לקבל את זה כחלק מהתרופות הכרוניות שלו במחיר 11 ש"ח (כללית). שלא נזדקק לזה, גלעד

 

[השושן הצחור]

כרגיל, גלעד-עם הסבר קולע קצר וממצה

הוכנס לשאלות הנפוצות