כמובן גם באייקידו
והייתי רוצה להוסיף להסבר זה את תחושת הזמן. בסרטים של קוראסאווה הזאן שין מודגם היטב בפרק הזמן הארוך שקוראסאווה משאיר לשקט. בסיום קרב, לאחר שהחרב חדרה, נשאר המנצח באותה עמדה עד שהשקט, משמעות המוות והקרב חודרים אט אט, המתח מתפוגג, המנצח מרפה מתנועתו והחרב חוזרת לנדנה. בכל תנועה לפיכך יש קרשנדו ודימינואנדו, כמו גלים בים. אני רואה בזאן שין את הכלל החשוב ביותר והמאפיין ביותר את תחושת הזן. הפעולה לעולם איננה מנותקת, ותמיד היא חוזרת ליקום. יצחק