שלום לכולם
אני הצטרפתי לפני כמה ימים ואני מרגישה כאילו אני מכירה את חלקכם כבר שנים!!! אני לא יודעת מה קורה לי ביומיים האחרונים, הטיקים מתגברים לצרחות וצווחות כל כך מחרישות אוזניים, עד כדי כך ששהורים שלי לא מצליחים לישון בצהרים. אני למעשה חולת טוראט מגיל 4 והטיקים כמו לרבים מכם בינתיים רק מתגברים עם השנים. עד לפני כשנתיים עשיתי כמעט הכל, רקתי התעמלתי התעמלות קרקע, רכבתי על סוסים, ניגנתי בגיטרה, ויחד עם זאת הצטיינתי בלימודים. אני ילדה מאוד אנגטית (כמו שחברה שלי תמיד אומרת) ולא יכולה לנוח לשנייה אחת, תמיד חייבת להיות בפעולה. לפני כשנה וחצי שנתיים, כל העולם שלי התחיל להשתנות מקצה לקצה!!! הטיקים השתוללו והשתגעו, הטיק המרכזי שלי באותה תקופה הייה נשיכת השפה, וזה הגיע עז זוב דם! ופרצי דם יצאו לי כל רבע שעה!!! כשהטיקים האלה נרגעו לי נשארה לי צלקת איומה באמצע השפה (_כולם אומרים לי שעכשיו הפה שלי בצורת לב...) הטוראט הגיע למצב בלתי נסבל עד כדי כך שעל חצי שנייה הכאתי את עצמי והרבצתי לעצמי וצווחתי ובכיתי ובכיתי בלי סוף!!!!!!!!!! אני רוצה שתבינו שלא הייתי ברירה אחרת מלבד תרופה! אני לקחתי אז רספרידל, ובשיחת טלפון פשוטה אחת התברר שאני בתת מינון! מחצי מיליגרם עברתי בהדרגה ל4 מיליגרם ביום!!!!!!!!!!! לא יכולתי לסבול את הטיקים אחרת, הייתי חייבת להוריד את העוצמות של הטיקים בצורה משמעותית, אחרת אני ממש לא רוצה לדמיין היכן הייתי יכולה להיות היום ללא הרפרידל!!!! בבת אחת כל החיים שלי התשנו! לא יצאתי מהמטיה במשך שבועות בגלל תופעות הלוואי של הכדור, שאחת מהן היא עייפות נוראה. נלחמתי באימי במשך חודשים לא לקבל הקלות בבית הספר, כי אני פשוט לא יכולה ללמוד כמו פעם, אבל בסוף הגעתי למצב שלא הייתה ברירה אחרת, כדי להשאר פחות או יותר באותו קו עם הכיתה. אני כותבת אליכם עכשיו תוך כדי צווחות מחרידות ואיומות, ושכל מה שבא כרגע לעשות זה ללכת לאי בודד ולצרוח שם ללב השמיים עד שיהרס לי הקול, אני יודעת שההורים שלי והאחים שלי משתגעים מהצווחות, הם לא מסוגלים לעמוד ליידי (אני ממש לא מגזימה זה באמת בלתי נסבל!!!!) אני הורסת לעצמי את האוזניים בכל צרחה, זה לא פרצי זעם, אני לא חושבת שהיו לי אי פעם פרצי זעם, זה פשוט טיקים שמתגברים מאוד בזמן האחרון. יש לי עוד כל כך הרבה שאני רוצה לספר ולפרוק, אני יודעת שההודעה הזאת לא ממש מביאה לשום מקום, אבל הרבה פעמים אני חשה שאני פשוט צריכ לפרוק את הכל ולקטר מעט.... אוהבת אתכם מאוד!!!!!
אני הצטרפתי לפני כמה ימים ואני מרגישה כאילו אני מכירה את חלקכם כבר שנים!!! אני לא יודעת מה קורה לי ביומיים האחרונים, הטיקים מתגברים לצרחות וצווחות כל כך מחרישות אוזניים, עד כדי כך ששהורים שלי לא מצליחים לישון בצהרים. אני למעשה חולת טוראט מגיל 4 והטיקים כמו לרבים מכם בינתיים רק מתגברים עם השנים. עד לפני כשנתיים עשיתי כמעט הכל, רקתי התעמלתי התעמלות קרקע, רכבתי על סוסים, ניגנתי בגיטרה, ויחד עם זאת הצטיינתי בלימודים. אני ילדה מאוד אנגטית (כמו שחברה שלי תמיד אומרת) ולא יכולה לנוח לשנייה אחת, תמיד חייבת להיות בפעולה. לפני כשנה וחצי שנתיים, כל העולם שלי התחיל להשתנות מקצה לקצה!!! הטיקים השתוללו והשתגעו, הטיק המרכזי שלי באותה תקופה הייה נשיכת השפה, וזה הגיע עז זוב דם! ופרצי דם יצאו לי כל רבע שעה!!! כשהטיקים האלה נרגעו לי נשארה לי צלקת איומה באמצע השפה (_כולם אומרים לי שעכשיו הפה שלי בצורת לב...) הטוראט הגיע למצב בלתי נסבל עד כדי כך שעל חצי שנייה הכאתי את עצמי והרבצתי לעצמי וצווחתי ובכיתי ובכיתי בלי סוף!!!!!!!!!! אני רוצה שתבינו שלא הייתי ברירה אחרת מלבד תרופה! אני לקחתי אז רספרידל, ובשיחת טלפון פשוטה אחת התברר שאני בתת מינון! מחצי מיליגרם עברתי בהדרגה ל4 מיליגרם ביום!!!!!!!!!!! לא יכולתי לסבול את הטיקים אחרת, הייתי חייבת להוריד את העוצמות של הטיקים בצורה משמעותית, אחרת אני ממש לא רוצה לדמיין היכן הייתי יכולה להיות היום ללא הרפרידל!!!! בבת אחת כל החיים שלי התשנו! לא יצאתי מהמטיה במשך שבועות בגלל תופעות הלוואי של הכדור, שאחת מהן היא עייפות נוראה. נלחמתי באימי במשך חודשים לא לקבל הקלות בבית הספר, כי אני פשוט לא יכולה ללמוד כמו פעם, אבל בסוף הגעתי למצב שלא הייתה ברירה אחרת, כדי להשאר פחות או יותר באותו קו עם הכיתה. אני כותבת אליכם עכשיו תוך כדי צווחות מחרידות ואיומות, ושכל מה שבא כרגע לעשות זה ללכת לאי בודד ולצרוח שם ללב השמיים עד שיהרס לי הקול, אני יודעת שההורים שלי והאחים שלי משתגעים מהצווחות, הם לא מסוגלים לעמוד ליידי (אני ממש לא מגזימה זה באמת בלתי נסבל!!!!) אני הורסת לעצמי את האוזניים בכל צרחה, זה לא פרצי זעם, אני לא חושבת שהיו לי אי פעם פרצי זעם, זה פשוט טיקים שמתגברים מאוד בזמן האחרון. יש לי עוד כל כך הרבה שאני רוצה לספר ולפרוק, אני יודעת שההודעה הזאת לא ממש מביאה לשום מקום, אבל הרבה פעמים אני חשה שאני פשוט צריכ לפרוק את הכל ולקטר מעט.... אוהבת אתכם מאוד!!!!!
