הנעלים הוורודות הזכירו לי ...
המגפיים של ברוך מילים: אלון אולארצ'יק, דני סנדרסון ומנחם זילברמן הוא קנה אותן בזול הן היו מלאות בחול הוא ניקה אותן בספירט כל שעתיים. האכיל אותן מרק כשהקיאו הוא שתק, הוא לקח אותן לסרט כל יומיים. אבל יום אחד הוא קם עדיין מנומנם, חיפש ת'מגפיים בארון. ובמקום שהן היו רק גרביים נשארו שסיפרו לו את הכל בהיגיון, ש- נעליים קונים מהר וגרביים לא חסר. אך מגפיים ומכנסיים שתמיד קונים קומפלט קשה מאוד להשיג אותם כעת. נגני, נגני גיטרה... לדרכו יצא יחף מצונן וגם עייף וכולו מודע לעומק הצרה. כששאל עובר ושב אם ראה את מגפיו, רק מתוך נימוס נשמיט את התשובה. ברוך תר בכפר ועיר במצב מאוד שביר, הדפרסיה במוחו השתוללה. כשפנה חסר אונים, למדור חיפוש קרובים, התרגז עליו פקיד הקבלה, כי- נעליים קונים מהר... והנה ליד חוה שם מילה ת'מימיה, הוא גילה עקבות שלא נעשו מזמן. ופתאום בין השיחים הוא שמע שם לחשושים, בזרועות בחור אחר ראה אותן. לא ידע הוא מה לעשות, אם לצחוק או רק לבכות מה שלא יהיה הוציא את המטפחת. את ההוא לצד לקח ושלף את האקדח שירה עליו כדור אחד בתחת. כי - נעליים קונים מהר... אז ההוא אמר "סליחה", קיפל את השמיכה והלך הביתה בלי לעשות חכמות. ומאז ועד היום גם בגשם גם בחום, הן תפורות אצלו ישר לעצמות. כי- נעליים קונים מהר...
ואם אתה לא מאמין תשאל את ברוך.
