כמובן שזוכרים. הרי קיבלת קבלות פנים חמות בשני הפורומים, ומארחים לעולם אינם שוכחים את האורחים שלהם. אחרת ממה יתפרנסו (ודרך אגב אמט, הגיע הזמן לישיבת שכר תקופתית!) אז ברוכה השבה גברת. תתחילי להראות נוכחות! שמי
אתה אמרת שלום אחרי שמכרנו המשותף אמר "את איתי אתה מכיר נכון?". ואני החזרתי לך בשלום לבבי ולחיצת יד. לא בהיתי בך ערב שלם תוך התעלמות מוחלטת. (הדבר היחידי שרצית כן לעשות הוא לחנוק את הקוקיצה שחלקה איתי את המושב..) אבל חפיף.
באחת ההודעות שלי בפורום לפני שנלקח ממני בעכזריות האנטרנט היקר שלי ספרתי שאני עדיין בדכאון מאז שחברה שלי זרקה אותי... מאז שהיא זרקה אותי עברו כמעת חודשיים והרבה דברים השתנו וזה רק דרדר את המצב שלי יותר!
כשהיינו ביחד היה לנו ממש ממש ממש טוב ביחד.. שמונה חודשים של אופוריה.. (לפחות ככה אני חשבתי..) עד שבוקר אחד היא באה אלי ואמרה לי שלא טוב לה ושזה "לא אתה זה אני"... העשמתי את עצמי במשך חודשיים על... אין לי מושג! כל הזמן הזה לא הבנתי מה הייתה הטעות שלי אבל האמנתי שזו אשמתי.. לפני כמה שבועות דברנו והיא ספרה לי שבמשך חודשיים היה לה ממש רע גם בבצפר (היא בכתה י"ב) גם פיזית (היא הפסיקה לאכול בשלב מסויים) ובכלל לא דברה עם אף אחד כי הקשר היה לה כבד מדי... לי היא לא ספרה את כל זה (לפחות לא בזמן הנכון) ואני יודע שאם הייתי יודע על זה בזמן היינו יכולים לעבוד על זה ביחד (כי זה מה שעושים כש"ביחד") ולהציל את הקשר שלנו.. לא יודע.. אני רואה את זה כבגידה בדיוק על אותו עקרון של להיות עם אחר מאחורי הגב! אני ישמח אם למישהו תהיה תשובה לסוגיה המעיקה הזאת..
למה אתה חושב שכל דבר אפשר להציל? לפעמים אנשים צריכים את הזמן לעצמם ולא רוצים אחרים. ולמה אתה מאשים אותה? איפה אתה היית? למה לא הרגשת שמשו משתנה אצלה? אתה רואה הכי קל להאשים אבל תשב , תחשוב על זה והכי חשוב שתעבור הלאה
התקשרה הביתה כדי לדבר עם ההאני תמיד הייתי פה כדי לעזור לה.... היא הכחישה הכל גם כשהמורה שלה ורים ואני האמנתי שהכל בסדר כי... אף אחד לא ספר לי שהמצב כל כך גרוע... ואני בחיים לא יחפש להעשים מישהו אחר במיוחד שזו היא! (אהבת חיי(!))