שלום לכולם...

שלום לכולם...

אז קודם כל כבר 9 חודשים בלי סיגריות קשה.. קשה ביותר.. אבל אני משתדלת לחפש תמיכה אצל חברים (למרות שרובם מעשנים) ומשפחה... עדיין לפעמים בא לי לקחת סיגריה אבל אני מחזיקה את עצמי ...בקיצור התמודדות יוםיומית... מעניין אם ההרגשה הזאת שבא לך סיגריה לפעמים (כי רב הזמן לא חושבים על זה בכלל) הולכת מתישהוא???
 
הי

אני מקווה שאת מרגישה שקל לך יותר להתמודד היום מול ההרגל מאשר בעבר (לפני 9 חודשים).לא להשבר להמשיך ולהתמיד. ההרגשה שבא לך לפעמים סיגריה היא מוכרת וזה באמת לוקח זמן עד שהיא הופכת פחות ופחות דומיננטית ,אנחנו מנוונים את ההרגל ולא מאפשרים לו זכות קיום יותר.בהצלחה!
 
רב הזמן אני לא חושבת על זה

אבל אני עדיין לא רואה את עצמי כמשהי ש"נרפאה".. ואני רואה שגמילה אמיתית היא עבודה קשה של יוםיום... אני רואה סביבי המון מחבריי שמנסים להפסיק אבל חוזרים לזה.. אפילו אבא שלי שהפסיק לכמה שנים חזר לצערי לעשן עכשיו... אז לדעתי הקושי האמיתי הוא לא להפסיק אלא לא לחזור .. ולא לתת לשום דבר לגרור את עצמך לחזור...
 
אני מסכים איתך

העבודה הקשה היא להתמיד (כמעט כמו בכל דבר ).ברגעים הקשים שהסיגריה מנסה לפתות אותך ,נסי להטות את התשוקה לאיזור השכל במוח שמזכיר לך באיזה זבל מדובר תנשמי כמה נשימות עמוקות ואחרי 2 דקות של נשימות תחייכי לעצמך כי עשית את הדבר הנכון .
 

הכוכבת

New member
שלום לך

וואוו אני בדיוק כמוך. 9 חודשים בלי!!! אני לא מאמינה על עצמי!!! 9 חודשים!!! גם לי יש התמודדות יומיומית, אמנם יותר קלה מההתחלה, אבל עדיין קיימת. מעשנים לידי בפאב, במועדון...והלב שלי נצבט. כי זה מגרה. מאמינה שמתישהו זה עובר. מפסיקים להסתכל לצדדים.
 
תראי.. תשמעי...

דוד שלי שהפסיק לעשן לפני 5 שנים אומר לי שעדיין יש לו מדי פעם חשק לסיגריה.. אומנם לא קריז מטורף. אבל.. אז אני שואלת את עצמי האם זה הולך מתישהו??????? אולי לא???
 
למעלה