שלום לכולם.
לאחר עיון רב בפורום זה החלטתי לשתף אתכם/ן בשיריי מאמריי בדיחותיי וסתם קישקושי על מנת להרים את המורל. הרגישו חופשי להגיב לרעה או לטובה . תחילה אפתח בסיפור עם הרבה מוסר השכל והרי הוא לפניכם: מרצה ידוע התחיל את הרצאתו בהחזיקו ביד שטר של 20$. בחדר בו היו 200 מאזינים, הוא שאל ``מי מעונין בשטר זה של 20$?`` ידים החלו להתרומם. ``אני עומד לתת שטר זה לאחד מכם, אולם תחילה הרשו לי לעשות זאת``. הוא החל לקמט את השטר. ואז הוא שאל: ``מי עדיין רוצה זאת?`` עדיין היו ידיים למעלה באוויר. ``טוב`` הוא ענה, ``מה אם אני אעשה זאת?`` הוא זרק את השטר על הרצפה והחל למעוך אותו לתוך הרצפה באמצעות נעלו. הוא הרים אותו מהרצפה, כעת כולו מקומט, מעוך ומלוכלך. ``עכשיו, מי עדיין רוצה זאת?`` עדיין הידים התרוממו לאויר. חבריי, כולכם למדתם שעור בעל ערך רב מאוד. לא חשוב מה עשיתי לכסף, אתם עדיין רציתם אותו מכיוון שערכו לא ירד. הוא עדיין היה שווה 20$. פעמים רבות בחיינו, אנחנו מועדים, מתכופפים, ושוקעים בעפר בעקבות החלטות שקיבלנו, או בגלל נסיבות שנקרו בדרכנו. אנו מרגישים אז חסרי ערך. אבל אין חשיבות למה שקרה או למה שיקרה, אתם לעולם לא תפסידו מערככם. אתם מיוחדים – לעולם אל תישכחו זאת! ``לעולם אל תתנו לאכזבות של אתמול להאפיל על החלומות של מחר``. ביי.
לאחר עיון רב בפורום זה החלטתי לשתף אתכם/ן בשיריי מאמריי בדיחותיי וסתם קישקושי על מנת להרים את המורל. הרגישו חופשי להגיב לרעה או לטובה . תחילה אפתח בסיפור עם הרבה מוסר השכל והרי הוא לפניכם: מרצה ידוע התחיל את הרצאתו בהחזיקו ביד שטר של 20$. בחדר בו היו 200 מאזינים, הוא שאל ``מי מעונין בשטר זה של 20$?`` ידים החלו להתרומם. ``אני עומד לתת שטר זה לאחד מכם, אולם תחילה הרשו לי לעשות זאת``. הוא החל לקמט את השטר. ואז הוא שאל: ``מי עדיין רוצה זאת?`` עדיין היו ידיים למעלה באוויר. ``טוב`` הוא ענה, ``מה אם אני אעשה זאת?`` הוא זרק את השטר על הרצפה והחל למעוך אותו לתוך הרצפה באמצעות נעלו. הוא הרים אותו מהרצפה, כעת כולו מקומט, מעוך ומלוכלך. ``עכשיו, מי עדיין רוצה זאת?`` עדיין הידים התרוממו לאויר. חבריי, כולכם למדתם שעור בעל ערך רב מאוד. לא חשוב מה עשיתי לכסף, אתם עדיין רציתם אותו מכיוון שערכו לא ירד. הוא עדיין היה שווה 20$. פעמים רבות בחיינו, אנחנו מועדים, מתכופפים, ושוקעים בעפר בעקבות החלטות שקיבלנו, או בגלל נסיבות שנקרו בדרכנו. אנו מרגישים אז חסרי ערך. אבל אין חשיבות למה שקרה או למה שיקרה, אתם לעולם לא תפסידו מערככם. אתם מיוחדים – לעולם אל תישכחו זאת! ``לעולם אל תתנו לאכזבות של אתמול להאפיל על החלומות של מחר``. ביי.