רק להראות כמה סבלנוווות יש לי
הנה אני שוב. דרמקס הוא הטריגר להודעה הזאת, אבל היא פה (ולא באישיים)כי נראה לי שאני רוצה הבנה מכולללם , לא רק מדרמקס. מכיוון ששיתפתי אתכם בפירורים ממה שעבר עלי בימים האחרונים, ומי שזה עניין או נגע לליבו אולי טרח והשלים את הסיפור אצלו בראש, בהשתמשו בכלי האנושי הנפלא והמדהים- דימיון (כלי שהמדיה הזאת- אינטרנט- מפתחת במיוחד) ומכיוון ששיתפתי אתכם- בלי שהוזמנתי לכך- בטכניקה שלי, בשיטה שלי- שיטת ארכידאה לאבסטקרטציה של המציאות-וראיתי איך היא הכשילה אותי, אני מוצאת לנכון לכתוב את הדברים הבאים: ביום שבת נכנסתי לסרט שאולי אני עוברת הארה. זאת הפעם הראשונה שאני מעזה להעלות על דל מקלדתי את המילה הזאת. יאמר ומיד- אני בן אדם תבוני. נכון לעכשיו ועד להודעה חדשה- אני לא יודעת מה זה enlightment/אני יודעת מה זה realization/אז לפי זה אני אנסח מחדש- ביום שבת עברתי נקודת שיא של תהליך realization, לא בהכרח השיא של עצמי, פשוט נקודת השיא של התהליך הנוכחי. מה שאפיין את התהליך הזה לעומת realizations אחרים שהיו לי, ושנראה לי שיש לכולם על בסיס די קבוע- זה רמת האינטנסיביות והמהירות ששבו הכל קורה. היו לי כמה שעות שם שבהם איבדתי צלם עצמי, אני חושבת שזה יכול לענות על תיאור של התקף פסיכוטי. או ניסיון התאבדות של האגו. ירד הרבה דם, אני מותשת, מתאוששת.כל המערכות שלי בהלם. אין שום טעם לנסות לתאר מה אני רואה עכשיו, בעיקר כי זה לא חשוב כי זה אישי,וזה בטח עוד ישתנה. ההבדל הוא שפעעם ראיתי את העולם כאילו הוא מורכב מx וy והיום אני רואה אותו כאילו הוא מורכב מx וy וz. מילות המפתח הם : אני, כאילו. אני חושבת שמבחינת הארה- זה שתי המילים שצריכות להעלם, והן לא נעלמו לי, אז כנראה שאני לא מוארת afterall
מבחינתי האישית, מה שחשוב זה שעשיתי את הקפיצה הזאת בראיית העולם, ועוד בלי להתחפף לגמרי. it is yet to b seen האם ואיך זה יתבטא בחיים שלי, בעשייה שלי. מה שאני מתעסקת בו עכשיו זה אהבה ואמנות- שני צדדים של אותה מטבע, שמשנה את הערכיות שלה בשבילי עכשיו. דרמקס- בגלל זה שאלתי מה זה שנאה. כי אני לא יודעת מה זה אהבה. אני לא פוסלת את האפשרות שמה שסינוור אותי לרמה של overexposure היה הניצוץ של החרב האמיתית, אני לא יודעת אם היא קיימת. אבל מה שבטוח הוא שאחזתי בקצה הלא נכון של החרב שהיתה שם, ושפיתחתי ענווה חדשה, כלפי העולם- אי ידיעה. עשיתי הרבה מאוד טעויות, אני רואה הרבה דברים שאני רוצה לשנות. לגבי קורבן החטאת- כל תהליך יצירה כרוך בתהליך הרס. זה נכון גם לגבי התהליך הפנימי שלי וגם לגבי החיצוני, הסביבה שלי, זה שאתם שותפים לה בצורה כלשהי. כמו שאפשר לראות בהודעה למעלה, לפי הלינק שנתתי שם- הראייה שלי היא אקולוגית (לא אהבתם את המשחק?אני הכי אהבתי את זה). לפי כך ברור לי שתהליך היצירה שלי עולה בתהליכי הרס של אחרים. אני לא יכולה להתנצל על זה, בי זה לא נראה לי רע. רק עצוב. אבל מכיוון שאני יודעת שבאיזהשהו שלב החלקתי מהאמצע אל הקצה- ושם עשיתי טעויות שהשתקפו במילים שלי- וכך השפיעו על העולם בצורה כלשהי-אני בכל זאת רוצה להתנצל. זה תופס גם קדימה. איך שאני רואה את זה, פה זה פורמט לבדוק ניסוחים שונים של המציאות ולפגוש ניסוחים אחרים. thats all the striptease show is over