שלום לכולם
רק עכשיו גיליתי את הפורום הזה ממש במקרה תוך שיטוט ברשת. קראתי כמה מהשרשורים האחרונים ואת המאמר המצורף לפורום ואני מאוד מזדהה עם הדברים שנכתבים כאן. כמו הרבה אחרים מהכותבים כאן בפורום (או אולי בעצם צ"ל: כמו כל אחד מהכותבים כאן), גם אני נמצאת, עדיין, במצב של חיפוש עצמי. קצת עליי: אני בת 27 ועובדת היום בתור קלדנית בבית משפט. לפני שהתחלתי לעבוד בעבודה הזאת, עבדתי בתור מזכירה ועוד לפני זה בעבודות פשוטות ביותר. בימים אלה, אני עסוקה בעיקר בלחפש עבודה לצורך הכנסה נוספת, כי אני גרה בדירה שכורה וחוששת שהמשך העבודה שלי והשינויים שעומדים לקרות שם, (קיצוץ המשרה) יקשו עליי להמשיך להתקיים. מה שיותר מפחיד אותי, וזו גם הסיבה שאני כל כך מתחברת לפורום הזה, הוא החשש של חוסר מימוש עצמי. לפני בערך שנתיים, הייתי בייעוץ לבחירת מקצוע באחד מהמכונים שעוסקים בזה. הלכתי לשם רק כדי "לגלות" את מה שכבר ידעתי עוד קודם על עצמי: אני נמשכת יותר לדברים שקשורים באומנות. אני משתתפת כבר כמה שנים בחוג דרמה ומאוד נהנית שם. כבר הרבה זמן אני חושבת להפוך את התחביב הזה למקצוע, ולעבוד כמנחת קבוצת תיאטרון. אבל המחסום הוא כמובן הכסף: כדי להתקבל ללימודי תיאטרון, צריך קודם לעשות פסיכומטרי וכדי לעבור בציון גבוה, אצטרך לעבור קורס שהיום, אם אני לא טועה עולה משהו כמו 7,000 ש"ח. ואין לי את הכסף הזה. אז אני, בשנים האלה שאני עובדת כדי להתקיים, מדמה את עצמי לכבשים המוזכרות בספר "האלכימאי" שכל החיים רק מחפשות מזון ומים. ככה אני, בעצם שורדת אבל לא ממש מממשת את עצמי. אני חייבת לומר, שלמרות שהעבודה הנוכחית שלי די משעממת אותי באופן כללי, אני לפעמים מוצאת שם דברים מעניינים. איכשהו לומדת לאהוב את מה שיש אבל זה די מנוגד לאמונה הפנימית שפיתחתי במשך השנים, שצריך להתאמץ להשיג את מה שאוהבים ולא להסתפק במה שיש. ולשבת ולהקליד דיונים ולפעול לפי השגעונות של כל שופט ושופט, זה בטח לא אני. אני נעה בימים אלה בין ייאוש לתקווה ומקווה שאם אמצא עבודה נוספת, אוכל גם לממן לימודים וכן לממש את עצמי בכך. בינתיים אני מצטרפת עכשיו לפורום ומקווה להעזר גם בו.
רק עכשיו גיליתי את הפורום הזה ממש במקרה תוך שיטוט ברשת. קראתי כמה מהשרשורים האחרונים ואת המאמר המצורף לפורום ואני מאוד מזדהה עם הדברים שנכתבים כאן. כמו הרבה אחרים מהכותבים כאן בפורום (או אולי בעצם צ"ל: כמו כל אחד מהכותבים כאן), גם אני נמצאת, עדיין, במצב של חיפוש עצמי. קצת עליי: אני בת 27 ועובדת היום בתור קלדנית בבית משפט. לפני שהתחלתי לעבוד בעבודה הזאת, עבדתי בתור מזכירה ועוד לפני זה בעבודות פשוטות ביותר. בימים אלה, אני עסוקה בעיקר בלחפש עבודה לצורך הכנסה נוספת, כי אני גרה בדירה שכורה וחוששת שהמשך העבודה שלי והשינויים שעומדים לקרות שם, (קיצוץ המשרה) יקשו עליי להמשיך להתקיים. מה שיותר מפחיד אותי, וזו גם הסיבה שאני כל כך מתחברת לפורום הזה, הוא החשש של חוסר מימוש עצמי. לפני בערך שנתיים, הייתי בייעוץ לבחירת מקצוע באחד מהמכונים שעוסקים בזה. הלכתי לשם רק כדי "לגלות" את מה שכבר ידעתי עוד קודם על עצמי: אני נמשכת יותר לדברים שקשורים באומנות. אני משתתפת כבר כמה שנים בחוג דרמה ומאוד נהנית שם. כבר הרבה זמן אני חושבת להפוך את התחביב הזה למקצוע, ולעבוד כמנחת קבוצת תיאטרון. אבל המחסום הוא כמובן הכסף: כדי להתקבל ללימודי תיאטרון, צריך קודם לעשות פסיכומטרי וכדי לעבור בציון גבוה, אצטרך לעבור קורס שהיום, אם אני לא טועה עולה משהו כמו 7,000 ש"ח. ואין לי את הכסף הזה. אז אני, בשנים האלה שאני עובדת כדי להתקיים, מדמה את עצמי לכבשים המוזכרות בספר "האלכימאי" שכל החיים רק מחפשות מזון ומים. ככה אני, בעצם שורדת אבל לא ממש מממשת את עצמי. אני חייבת לומר, שלמרות שהעבודה הנוכחית שלי די משעממת אותי באופן כללי, אני לפעמים מוצאת שם דברים מעניינים. איכשהו לומדת לאהוב את מה שיש אבל זה די מנוגד לאמונה הפנימית שפיתחתי במשך השנים, שצריך להתאמץ להשיג את מה שאוהבים ולא להסתפק במה שיש. ולשבת ולהקליד דיונים ולפעול לפי השגעונות של כל שופט ושופט, זה בטח לא אני. אני נעה בימים אלה בין ייאוש לתקווה ומקווה שאם אמצא עבודה נוספת, אוכל גם לממן לימודים וכן לממש את עצמי בכך. בינתיים אני מצטרפת עכשיו לפורום ומקווה להעזר גם בו.
