שלום לכולם: )
היי, חדשה פה וקצת בהלם מכל מה שקורה לי... ונראה לי שזה המקום המתאים לשפוך קצת את הלב ברשותכם..
אז ככה, אני בת 27 ורוסיה לפני שבועיים בפיברומיאגיה אחרי 3 שנים של סבל ושהרופאים סוף סוף הבינו שאני לא מחרטטת אותם. אז כן, מבחינתי העולם קרס, למרות שהתחלתי לקרוא מאמרים בנושא והכל הייתי שמחה באמת לדעת שאם כל הכאבים החיים כן נמשכים. החשש העיקרי זה איך בדיוק אני מספרת למישהו שאני יוצאת איתו על זה? כמה כבר יניה אפשרי לשמוע על "כואב לי"... מעבר לזה האם אפשר לנהל הריון תקין ובריא?
נראה לי שחזרתי מספיק לעכשיו חחחח יום מקסים בשורות טובות.
היי, חדשה פה וקצת בהלם מכל מה שקורה לי... ונראה לי שזה המקום המתאים לשפוך קצת את הלב ברשותכם..
אז ככה, אני בת 27 ורוסיה לפני שבועיים בפיברומיאגיה אחרי 3 שנים של סבל ושהרופאים סוף סוף הבינו שאני לא מחרטטת אותם. אז כן, מבחינתי העולם קרס, למרות שהתחלתי לקרוא מאמרים בנושא והכל הייתי שמחה באמת לדעת שאם כל הכאבים החיים כן נמשכים. החשש העיקרי זה איך בדיוק אני מספרת למישהו שאני יוצאת איתו על זה? כמה כבר יניה אפשרי לשמוע על "כואב לי"... מעבר לזה האם אפשר לנהל הריון תקין ובריא?
נראה לי שחזרתי מספיק לעכשיו חחחח יום מקסים בשורות טובות.