מיכל270379
New member
שלום לכולם
אני מיכל ויש לי אח בן 31 חולה אפילפסיה.
קצת רקע.. המחלה התפרצה אצלו בגיל 15, התקף שכלל איבוד הכרה, פרכוסים, הקאות וכו....
מאז הוא מטופל בטריל ודי מאוזן, לא היו לא הרבה התקפים למעט תקופה שבה ניסו להפסיק לו את הטיפול
ועוד פעם אחת אחרי שעבר לילה ללא שינה ורווי אלכוהול לפני כשנה.
העניין הוא כזה.. הוא לוקח את התרופה "טריל", ומאז שהוא התחיל בטיפול תרופתי הוא סובל מהתקפי זעם.
אני אומרת שהוא סובל מהם, אבל בעצם כל מי שנמצא סביבו סובל..
אני מדברת על טריקות של דלתות, מבטים שמצליחים להפחיד אותי, צעקות, דפיקה של הידיים בקיר וכו...
מספיק דבר אחד קטן כדי להדליק אותו והתגובות שלו הן חסרות פרופורציות לחלוטין.
זה הפך לבלתי נסבל והגיע למצב שאשתו שוקלת לעזוב אותו עם שלושת הילדים בגלל זה. (לא מעורבת אלימות
בשום צורה, חשוב לי לציין את זה).
לא מצאתי בשום מקום מידע חד משמעי שלאפילפסיה ולתרופות יש קשר להתקפי זעם , אבל יש אזכורים פה ושם.
האם ידוע לכם על התופעה?
האם יש לזה פתרון?
אני מאוד מאוד רוצה למצוא פתרון ולעזור לו לחיות חיים רגועים יותר
אני אודה על כל תגובה ותובנה
שיהיה לילה טוב
מיכל
אני מיכל ויש לי אח בן 31 חולה אפילפסיה.
קצת רקע.. המחלה התפרצה אצלו בגיל 15, התקף שכלל איבוד הכרה, פרכוסים, הקאות וכו....
מאז הוא מטופל בטריל ודי מאוזן, לא היו לא הרבה התקפים למעט תקופה שבה ניסו להפסיק לו את הטיפול
ועוד פעם אחת אחרי שעבר לילה ללא שינה ורווי אלכוהול לפני כשנה.
העניין הוא כזה.. הוא לוקח את התרופה "טריל", ומאז שהוא התחיל בטיפול תרופתי הוא סובל מהתקפי זעם.
אני אומרת שהוא סובל מהם, אבל בעצם כל מי שנמצא סביבו סובל..
אני מדברת על טריקות של דלתות, מבטים שמצליחים להפחיד אותי, צעקות, דפיקה של הידיים בקיר וכו...
מספיק דבר אחד קטן כדי להדליק אותו והתגובות שלו הן חסרות פרופורציות לחלוטין.
זה הפך לבלתי נסבל והגיע למצב שאשתו שוקלת לעזוב אותו עם שלושת הילדים בגלל זה. (לא מעורבת אלימות
בשום צורה, חשוב לי לציין את זה).
לא מצאתי בשום מקום מידע חד משמעי שלאפילפסיה ולתרופות יש קשר להתקפי זעם , אבל יש אזכורים פה ושם.
האם ידוע לכם על התופעה?
האם יש לזה פתרון?
אני מאוד מאוד רוצה למצוא פתרון ולעזור לו לחיות חיים רגועים יותר
אני אודה על כל תגובה ותובנה
שיהיה לילה טוב
מיכל