שלום לכולם.

שלום לכולם.

אני רוצה לומר תודה לכל מי שהגיב לשאלתי הקודמת.
התחבטתי עם עצמי כל היום אם להעלות כאן את הסיפור או לא, עם כל הקושי החלטתי שכן, ברצוני לחשוף הכי מעט פרטים מזהים, מקווה שהכל יובן.
כמו שכתבתי בשרשור הקודם, בני לומד בכיתת תקשורת בבית ספר רגיל מכיתה א. יש לציין שבסך הכל מדובר במקום טוב, בני עשה כברת דרך יפה, יחסינו עם המורות היו טובים, עם שיתוף פעולה, הן בשיחות טלפון, פגישות, מחברת קשר ואף ביקור בית. טוב ואתם יודעים איך זה, תקופות יותר טובות, פחות טובות, גם לנו וגם לילד, אך שוב בסך הכל הכללי הרגשתי שזכינו.
בני ילד מקסים, מדבר, לומד נהדר, אוהב ואהוב על כולם. הסיפור מתחיל בעצם לפני שבועיים בערך כאשר באנו לפגישה עם כל הצוות הפרארפואי כולל הפסיכולוגית והמחנכת. הייתה פגישה טובה, עם הרבה תשבוחות וקצת הערות.
שבוע לאחר מכן, זומנתי על ידי העובדת הסוציאלית בעירנו אליה לפגישה, לתומי חשבתי שהיא רוצה להציע לי משהו עבור הילד (למרות ששנה וחצי היא לא בקשר איתי בכלל). הגעתי אליה ואז היא מספרת לי שהיא קיבלה דו"ח מבית הספר על הילד, מיותר לציין שלא ממש הבנתי על מה היא מדברת וביקשתי ממנה אם היא יכולה לומר לי מה כתוב שם, היא התחילה לקרוא דברים שלא הבנתי מאיפה זה נוחת עליי, למה ואיך?
האמת שהייתי בהלם, בכיתי מאוד, סיפרתי לה שרק לפני שבועיים הייינו בפגישה שבה אף אחד לא אמר לנו דבר מכל זה, דיברתי עם המורה יומיים לפני זה, שוב, רק דברים טובים, איך ייתכן שאף אחד לא אמר לי כלום? איך יכול להיות שהאנשים הללו שאני כל כך מאמינה בהם עושים דבר כזה ולמה?!.
אין לי הסבר, היא גם הפסיקה לקרוא לי אחרי כמה משפטים בטענה שהיא קראה מספיק, אני יודעת שלא פירטתי לכם מה היא אמרה, אך חייבת לציין שזה הזוי, לא תואם את המציאות וגם אם כן.... איך ייתכן שבמערכת היחסים הזו ביננו אף אחד מבין כל הגורמים לא טרח לדבר איתי קודם?!
מאותו יום ועד היום אחד הדברים שעוברים לי בראש הוא הסירוב שלי לביקור בית, אינני יודעת לומר בודאות אם יש קשר בין שני הדברים, אבל באותו יום אחר הצהריים דיברתי עם המורה שלו שאמרה לי שהיא ידעה על זה אבל אסרו עליה לומר לי, ובעקבות כך שלה היה ביקור בית שנה שעברה וגם לא השנה, התחילו להתעורר שאלות.............אבל אפשר לסגור את הפרשה.......
אינני יכולה לתאר את מצבי והרגשתי, סוכמה פגישה עם העו"ס והצוות בקרוב.
אני לא יודעת מה עליי לעשות, איך להתנהג ומה לומר.
תודה על ההקשבה.
 
מה שנותר לך כרגע לעשות לשתף פעולה עם הרווחה

כי זה עלול גם להמשיך הלאה לבית המשפט ואת זה את לא רוצה.

נשאלת השאלה למה סרבת? זה באמת מעלה המון סימני שאלה.
ומעבר לזה שזה כמו שכתבתי באמת ביקור תמים ולא בודקים לך את החדר של הילד
או את המקרר.

הם אפילו לא מטיילות בבית. הם יושבות איתך בסלון דקות ספורות והולכות.
אני והבת שלי מאוד אוהבים את הביקורי בית האלה שגם מספרים בהם לילד במשך
היום שבאים והם גם מתאמים איתנו במחברת קשר שיהיה נוח לכל הצדדים ולא ינחתו
במפתיע.


עכשיו באמת נשאלת השאלה עד כמה הדוח של בית הספר היה כל כך נורא שהעו"ס
נכנסה בך עם תותחים כמו שאומרים.
 
אמא של דפנה

דבר ראשון העו"ס לא נכנסה בי עם שום תותחים ולא נגמשים, דבר שני יודעת איך מתנהל הביקור, דבר שלישי, לגבי הסירוב מציעה לך לקרוא שוב את השרשור הקודם ושוב, גם אם ישנם סימני שאלה הם היו אמורים להבדק איתי קודם.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
זאת בעיניי הנקודה המרכזית ראשית- אני לחלוטין מבינה את תחושתך, ולא מבחוץ- מבפנים.
מכירה את ה"סרט".

אם יש דברים שמעוררים דאגה או סימני שאלה אצל הצוות,
אסור להם להתעלם מהם.
אבל----
מכאן ועד פניה לרווחה בלי לדבר עם ההורים מראש,
הדרך ארוכה.
התנהלות כזאת מריחה לי ככסת"ח ולא כדאגה לשלום הילד.
המסלול הנכון להבנתי- מכל בחינה שהיא, וקודם כל טובת הילד שהוא חלק ממשפחה- הוא לשתף את הורים בדאגה, לשמוע את הזוית שלהם, וכן- אפשר גם לבקר בבית אם זה מתאים לכל המעורבים, לא כדי לאסוף ראיות נגד מישהו אלא כדי להכיר, להקשיב, להתקרב, להבין.
אם יש גורמים טיפוליים או מקצועיים אחרים שמכירים את הילד והמשפחה, כדאי שיהיה דיבור בינם לבין הצוות, זה עשוי לעזור בהפגת הדאגות הנ"ל.
רק אם וכאשר כל זה נעשה ועדיין הצוות חושב שיש כנראה בעיה, הם יכולים להעביר לרווחה, גם אז לא לפני שמיידעים את הורים בכך.
אם החשד הוא באלימות כלפי הילד, סביר שלא יידעו מראש על הפניה, אבל כל השאר לא משתנה.
 

שלומות0

New member
לא קשה להבין

מהסיפור הזה שאין כאן ניסיון להבין את הילד, יש כאן ניסיון בוטה לאיים על האם ולהעניש אותה על הסירוב שלה לביקור בית!!!!!!!
 

schlomitsmile

Member
מנהל
להעניש או לא(נראה לי שהם עסוקים יותר בכסת"ח מאשר בחינוך האם, אבל זה לא העיקר)-
אין ספק שההתנהלות של הצוות כאן נלוזה בהחלט.
 

שלומות0

New member
ככל שההורים ימהרו להתלונן

כך הסיכוי שהתלונה ברווחה תיגנז מהר יותר, ואולי בעקבות התלונה הצוות יוחלף לשנת הלימודים הבאה מה שיאפשר לילד להמשיך ללמוד באותה הכיתה.
 

asa112

New member
זה לא התפקיד שלהם לבדוק איתך

תפקיד שלהם - לחפש דברים חשודים ולדווח.
בודקים ברווחה וא במשטרה. כך זה עובד.
 

שלומות0

New member
אני שוב שואלת

מה מהטרה של ביקור הבית?
ואני אל מסכימה עם דברים שנכתבו שהמטרה היא חוויה חיובית לילד כי יש ילדים שמממש לא אוהבים את זה,
משהו שואל בכלל את הילד לגבי הביקורים? לילד אין זכות לקבוע?
 
שלומות

אפשר באמת לחשוב שביקור בית פתאום משקף לצוות כל כך הרבה מעולמו של הילד בעשר דקות, בגלל שהם יודעים איפה נמצאת המיטה שלו.
 

asa112

New member
עד פעם - את צודקת

אבל אמחנו צריכים להבין איך המערכת עובדת בפועל כדי לדעת איך לא להפגע ממנה.

בפועל מערכת עושה כל דבר רק באינטרסים שלה ולצערי יש לה המון כלים וכל הזמן מוסיפים לה כלים חדשים.
ויוצא כך שטובת הילד ופרטיות שלנו ובריאות שלנו - לא מעניין לאף אחד.
 
היי אסא

אני קוראת את מה שאת כותבת ושואלת אותך, וזה בסדר מבחינתך?! אנחנו אמורים לחיות כל הזמן בפחד ולהבין שמסביבינו זאבים???
 

שלומות0

New member
על מנת שלא יסתובבו סבבנו

הזאבים צריכה לקום ועדת שימנה שר החינוך, הועדה הזו צריכה להיות מורכבת מהורים שאינם אנשי מקצוע,
הורים שחוו חוויות לא נעימות ,הם בדיוק יוכלו לנווט את השינוי נכונה!
בוועדה הזו גם אמורים לשבת נציגי האוטיסטים הבוגרים ולהביע את דעתם מתוך הניסיון חיים שלהם,
בנוסף צריך בוועדה הזו לשבת לפחות משפטן אחד שהיו לו תיקים בנושא {כמייצג הורים}ויש לו ניסיון משפטי ,
אין בוועדה הזו שום צורך באנשי מקצוע!
הועדה אמורה לתת לשר את מסקנותיה, וכאן יבוא השינוי!
 

asa112

New member
לא, זה לא בסדר מבחינתי

אני שונאת כל זה.

פשוט אני מבינה , שצריך, או לשתף פעולה או להלחם. וכל פעם, כשיש משהו לא בסדר, אני שואלת את עצמי : " אני נכנסת למלחמה בגלל זה ? יש לי לזה כוח ?"
אני יכולה להגיד לך, שבשנה שעברה כן נלחמתי, כי קרה משהו ונגמרה לנו סבלנות. זכינו בעיקר בשינוי יחס כלפינו.
בן שלי בשילוב, בכיתה ה' (ולפני זה היה בכיתה PDD).

יש משהו שאני רוצה להוסיף לך במסר.
 

abashel13

New member
זה באמת לא התפקיד שלהם לבדוק

התפקיד שלהם הוא לדווח במקרה וידוע להם על מצב מסוכן לילד.

לא להמציא, לא לשער השערות, לא לחשוד... כי אם לדווח על דבר שידוע להם.
 

asa112

New member
אתה פשוט לא יודע מה זה

להיות שייך לאוכלוסיה חלשה.

אני שייכת ל"מגזר רוסי" ושמעתי כל מיני סיפורים על עובדים סוציאליים הרבה לפני שילד שלי נולד.

לחברה שלי בת (רגילה לחלוטין) למדה בבית ספר יסודי בסוף שנת ה90. הגיע עובד סוציאלי לבית ספר ולקח כל הילדים ממשפחות עולים לשיחות (בלי ידיעת הורים וגם אסר לילדים לספר להורים על שיחה).כתוצאה לכך חברה שלי קיבלה זימון למשטרה כי בת שלה אמרה שהיא עוזרת לטפל בתינוק. שוטרת צעירה, שחקרה את החברה שלי ,אמרה לה: "אנחנו חייבים לבדוק כל חשד קטן לניצול או התעללות". כמובן , לא פתחו תיק, כי לא היה שום דבר.

הם יכולים לדווח חופשי על כל חשד. במקרה שלנו מצב מסתבך כי ילדים כן יכולים להגיד כל מיני דברים, זה ידוע ועצוב מאוד כדיוחח על אמירה כזו מתגלגל עד תלונה במשטרה, מעקב,
משפט, הוצאת ילד מהבית ...
 
למעלה