שלום לכולם

[שוני3]

שלום לכולם

אני חדשה פה בפורום ורציתי להתייעץ אתכם. אני עומדת להנשא בעוד חודש וחצי. אתמול כשחזרתי מהלימודים הביתה, בן זוגי ישב ובכה, אחרי שכנועים רבים הוא סיפר לי שאבא שלו היה היום בבית חולים (בחודש האחרון זה קרה הרבה עקב בעיות בלב) ושהוא לא יודע מה יהיה אתו. כבר כמה חודשים שאנחנו מדברים על הריון והוא מאד לוחץ שזה יהיה בזמן הקרוב ואתמול הוא ביקש שזה יקרה ממש בחודשים הקרובים. אז כאן עולה השאלה אם הוא רוצה ילד בשביל עצמו או בשביל שאבא שלו יכיר את הנכד שלו. ואני רוצה לציין שכבר יש לו 5 נכדים. הסברתי לו שאני עדיין לא מוכנה והוא בכל זאת ביקש שאני אחשוב על זה. בעקרון אני יודעת שאני עשיין לא מוכנה וגם לא רוצה, אני עוד צעירה בשביל לקחת אחריות כזאת גדולה במיוחד שכרגע אני לומדת ועובדת בעבודה עם משכורת סבירה ואפילו טובה ועם מצב האבטלה היום אני לא מאמינה שישאירו אותי בעבודה אם יידעו שאני בהריון. במקום שאני עובדת כבר פיטרו 5 נשים שחזרו מחופשת לידה בתירוץ של קיצוצים. כשדיברתי איתו על זה הוא אמר שמבחינת כסף אין לי מה לדאוג כי הוא חסך בשנתיים האחרונות מספיק כסף לשנה שאני לא יעבוד. אשמח לשמוע את דעתכם בנושא כי רק על זה אני חושבת ולא ממש ידעתי עם מי לדבר על זה. בתקופה האחרונה יצא לי קצת לעבור פה על הודעות אבל זאת הפעם הראשונה שאני כותבת וראיתי שאתם מאד תומכים פה וחשבתי שאולי תוכלו לעזור לי קצת במיוחד שאתם אובייקטיבים. תודה

 

[חונה לרגע]

שוני, התשובה נמצאת בתוך השאלה

"בעקרון אני יודעת שאני עדיין לא מוכנה וגם לא רוצה, אני עוד צעירה בשביל לקחת אחריות כזאת גדולה במיוחד שכרגע אני לומדת ועובדת..." ילד צריך לבוא לעולם בגלל ש את והוא לגמרי רוצים ומוכנים, ולא מתוך אילוצים אלו ואחרים. כמו שהדברים נראים היום לאחר הלידה תחיי בהרגשה שדברים נכפו עלייך ועדיין לא מיצית את עצמך טרם נכנסת לעולם המבוגרים שהאמהות הכניסה אותך אליו. בטחון כלכלי הוא בהחלט שיקול בהבאת ילדים לעולם, אבל לא במקרה שלך.

 

[ל א ו ר ה]

קודם בונים בית - אח"כ מביאים לתוכו

ילדים ולא ההפך! אני דוגלת ברעיון האומר כי אסור שהמטרה הראשונית לנישואין תהיה הבאת ילדים לעולם.כמובן שזה בסופו של דבר מה שרוצים אבל אני חושבת שזה לא נכון בבסיס להתחתן וישר לתקתק ילדים. קודם כל צריך לבנות בית,לבנות בסיס איתן ,לבסס את הקשר תחת הסטטוס החדש של בעל ואשה.למרות שזה נראה כאילו ממשיכים אותו דבר (אתם בטח גרים ביחד) אבל זה לא אותו דבר ,הכל משתנה. אתם צריכים קודם כל לבנות את עצמכם כזוג נשויי שיהיה בסיס כלשהו שלתוכו תביאו ילדים ולא ההפך.כי אם הבסיס הזוגי יהיה רעוע אז כשיבוא הילד בכלל יהיה לך חבל על הזמן במרכאות. ידוע לכולם שכל זוג שלישי בארץ שמתגרש אחרי כמה שנות, נישואין נכנס לתבנית "משכנתא + ילד" . בני הזוג, לפני שהספיקו להנות אחד מהשני בתור בעל ואשה ולגבש עמדות לגבי העתיד,נכנסים לחובות אדירים ועושים ילד. ואז כל הזוגיות סובבת סביב עבודה מהבוקר על הלילה בשביל לשלם את המשכנתא והטיפול בתינוק החדש. אספר לך סיפור. לאחותי יש חברה שהתחתנה בגיל צעיר ולא רצתה ילדים ,רצתה ללמוד ולעשות חיים עם הבעל.בעלה לעומת זאות היה לחוץ לילד כי אמו המבוגרת הייתה לחוצה לנכד.הוא לחץ עליה והיא בתולה תמימה ,בליל הכלולות כבר נכנסה להריון.איך שנולד הילד ,בעלה הבין שבכלל לא בנוי לכל העול הזה ולאחריות העצומה ,והמשיך לנהל חיי רווקות עליזים ובילויים בפאבים כל לילה.ככה הבחורה נהייתה בגיל 21 גרושה עם תינוק בן חודשיים . לכן אם את לא מרגישה מוכנה לילד,אז למען עצמך קודם כל, ולמען הזוגיות העתידית שלך שאת בוודאי רוצה שתצליח,אל תיכנעי ללחץ מצידו של בעלך לעתיד וגם בשום פנים ואופן אל תרשי לאף אחד להתערב לכם בהחלטות שישפיעו על כל חייכם. מזל טוב ובהצלחה! לאורה

 

[שוני3]

את צודקת במאה אחוזים

אני בטוחה שאני לא מוכנה לילד עכשיו וזה גם כנראה מה שאני אגיד לו אבל חשבתי שזה מאד יעזור לשמוע דעות של אנשים במיוחד אנשים כמו בפורום הזה שמייעצים מכל הלב. ובקשר לסיפור על הבחורה שבגיל 21 מצאה את עצמה גרושה עם תינוק זה מאד מוכר לי כי שתי האחיות הגדולות שלו התחתנו בגיל 18 ישר אחרי סיום התיכון ונכנסו להריון. הצעירה מבניהן התחתנה בתקופת הבגרויות, ישר נכנסה להריון ובגיל 23 היא עם שני ילדים בתהליכי גירושים שנמשכו שנתיים (היום היא בת 26). הדבר שלא ברור לי כל כך זה שזה נראה להורים שלו מאוד נורמלי. לי לא ממש. אני כרגע בת 24 ואני מרגישה שאני עוד השיא פריחתי או איך שקוראים לזה, אני עוד לומדת ועובדת ולא כל כך חושבת על לשבת בבית במשך חצי שנה או יותר בבית עם תינוק בזמן שאמא שלו חושבת כבר על סידורי בייביסיטר.

 

[איש המערות]

להביא לסבא נכד

נו, זה נחמד אולי כמחווה אבל בתנאי שההקרבה לא ענקית מדי - מה שמשתמע מדבריך, נכון לתקופה הנוכחית בחייך. לגבי שאלתך אם זה אכן רצונו של בעלך - להשביע את רצון אביו, תצטרכי לברר זאת איתו. יחד עם זאת אני מנחש שאת חשה את בעלך לא רע וכנראה יש בכך משהו מן האמת. לא מעטים ההורים שלוחצים על הזוג הטרי, בין אם במפורש או שבמרומז, שעליהם להביא כבר נכדים. מה שמזכיר לי בדיחה קטנה: שואלים זקן בן 80 איך חיי המין בגילו. "נהדרים", הוא משיב, "כל שנה נכד". מכל מקום, גם אם אין קשר לסבא העתידי (שיזכה לבריאות ואריכות ימים) וזהו רצונו האותנטי של בעלך להביא ילד בעת הזו, עדיין את שותפה לענין לפחות בחמישים אחוז (כמעט 100 אחוזים בעת ההריון וההנקה). אני מאמין שאם היית מרגישה בשלה להביא ילד, לא הלחץ הכלכלי היה משנה את דעתך (כי מה ההבדל הצפוי במועד אחר מבחינת לחץ בעבודה וכו´?) והיית עושה זאת באהבה רבה עם כל הקשיים ה"אובייקטיביים". לכי על פי הרגשתך והביאי ילד לעולם רק כאשר את לבדך תרגישי בטוחה לחלוטין שאת רוצה ומסוגלת לכך, גם אילו נשארת לבדך בעולם. אל תכניסי שיקולים זרים להחלטה שאת ורק את תצטרכי לחיות עם תוצאותיה יום יום.

 

[איש וביתו]

אז מהי בעצם הבעיה?!

קראתי את הודעתך שוב ושוב, אך, כפי שאפרט להלן, נשגבה מבינתי הבעיה שאותה בחרת להציג בפנינו. בראשית דברייך את מציינת: "כבר כמה חודשים שאנחנו מדברים על הריון". למרות שלא ציינת במפורש כמה הם ה"כמה חודשים", ניתן לשער שמדובר בערך בשלושה חודשים. כי בחשבון פשוט, "כמה" - חייב להיות מינימום שני חודשים (מיעוט רבים - שניים), ובמקביל זה חייב להיות מקסימום ארבעה חודשים, שכן לא יעלה על הדעת שמישהי תתכנן להינשא כש"כריסה בין שיניה" (דבר שהוא לרוב במהלך בחודש החמישי להריון). היוצא מכך, שהממוצע של ה"כמה" הוא שלושה חודשים. כלומר, כבר כשלושה חודשים שאתם משוחחים בניכם על הריון. בהגדרה פשוטה של המינוח "משוחחים על" לא משתמע שהוא הביע את דעתו ורצונו לילד משלו ואת הבהרת לו את סיבותייך לכך שלדעתך עכשיו הוא לא הזמן המתאים לזה, ובזה תמה שיחתכם. המינוח "משוחחים על" נשמע יותר כאילו אתם מנהלים בניכם שיחות (לא סתם החלפת דעה חד-פעמית) לאורך זמן (כאמור, כ"שלושה חודשים") שבהם, כמו כל זוג שקול ומחושב אתם ´הופכים כל אבן´ בנושא, ודנים זו מול זה, בכל אפשרות שהיא ושוקלים באחריות בוגרת רווח מול הפסד. בהמשך הודעתך את מספרת על שינוי מהותי שהתרחש אתמול וקשור לנושא הדיון שבו אתם עוסקים כבר "כמה חודשים". אתמול, מצאת את מי שאמור להיות בעלך בעוד כחודש וחצי, בן משפחה למופת, בוכה בינו לבין עצמו, בוכה, מתלבט ומתחבט. רק (כהגדרתך) "אחרי שכנועים רבים" הוא נאות לשתף אותך בלבטיו. בעקבות מצבו הבריאותי הלקוי של אביו (שאני מאחל לו החלמה מהירה ושלמה) הוא מצא טיעון חדש לדעתו ורצונו בנושא שעליו אתם משוחחים כבר כמה חודשים. מדברייך נשמע כאילו לראשונה "אתמול", העלית בפניו את הטיעונים לדעתך (שבעיניי הם מאוד ענייניים ומצדיקים חשיבה מעמיקה) למה לא את לא רוצה להיכנס להריון בתקופה זו. מדברייך נשמע כאילו לראשונה "אתמול", המיועד להיות בעלך, שיתף אותך באותו "מטמון" שהוא חסך במשך שנתיים ובזכות מטמון זה יתאפשר לך לחיות שנה בכבוד, ללא צורך לעבוד. וכאן עולה שאלתי ותמיהתי: אם על כל זה שוחחתם רק "אתמול", על מה שוחחתם "כמה חודשים"?! למה חילופי הדעות הללו שציינת בהודעתך, לא הוחלפו בניכם במהלך השיחות בעבר?! ואם הם אכן הועלו ודנתם בהם, מה התחדש אתמול שהביא אותך לשמוע את דעתנו?! ייתכן ושאלתך איננה קשורה בכלל למצב בריאותו של אביו של מי שאמור להיות בעוד חודש וחצי בעלך, אלא את מציגה שאלה לגיטימית אחרת לגמרי: האם נכון לממש את האפשרות להרות עוד קודם לחתונה ו/או מיד לאחריה בזמן שהאישה עובדת ולומדת (בהוספת הפרטים הטכניים כפי שהופיעו בהודעתך)? על תהייה זו וודאי יביעו הכותבים המלומדים את דעתם.

 

[שוני3]

כמו כל זוג גם אנחנו דיברנו על ילדים

אבל ילדים בעתיד הרחוק. אני לא יודעת אם אתה נשוי או חי עם מישהי אבל בדרך כלל בקשר רציני שמוביל לחתונה תמיד מגיעות השאלות של כמה ילדים אתה רוצה? מתי? אתה מעדיף בן בכור או בנות וכו´.. אז גם לנו יצא לדבר על זה ואני למשל רוצה 3 ילדים, לא אכפת לי מאיזה מין העיקר שיהיו בריאים ובקשר לשאלה מתי? אז הבהרתי לו שלא בשנה הראשונה של הנישואים. ואני לא חושבת שהנושא הוא כמה זמן דיברנו על זה. תיארתי מצב שאני נמצאת בו, הייתה לי עמדה מסויימת שבימים האחרונים קצת התערערה ופשוט רציתי לשמוע את דעתם של חברי הפורום ואני מאד מודה לכם, כי גרמתם לי לחזור לעמדתי שהיא לחכות עם ההריון.

 

[איש וביתו]

הסבא ראוי ל"נכד" והתינוק ל"אמא"

בהודעתך ציינת כי כמה חודשים אתם משוחחים על "הריון" ולא על "הורות" ו/או "כמה ילדים את רוצה", מתוך כך הסקתי שהשיחות בניכם סבבו סביב הנושא: האם להרות עוד קודם לחתונה ו/או מיד לאחריה ולא סביב נושא אחר. משום כך העליתי את תמיהתי: מה התחדש "אתמול"? בעקרון, כפי שכבר כתבו כותבים אחרים, יצירת תא משפחתי מעבר למערכת הזוגית שבין גבר ואישה בוגרים, חייב להיות תוצר-תוצאה של אהבה הדדית ומתוך החלטה הדדית משותפת. לגיטימי, שצד אחד יבסס את רצונו להקדים ו/או לאחר את הקמת התא המשפחתי על פרמטרים נוספים מעבר לאהבתו הכנה לבן/ת הזוג. הרצון "להספיק" ללדת נכד לאב/אם שאינם בקו הבריאות, נראה בעיניי בהחלט כסיבה מוצדקת שיש לתת עליה את הדעת. במקרה הספציפי שאותו הבאת בהודעתך, מאחר ועל-פי דברייך "את עוד צעירה בשביל לקחת אחריות כזאת גדולה" - אני לא חושב שנכון יהיה להיכנס להריון כל עוד את חשה כך. כדי להרגיע את בעלך תסבירי לו שבדיוק כשם שלאביו ראוי שיהיה "נכד", כך ראוי לתינוק שייולד שתהיה לו "אמא", את במצבך עדיין לא מרגישה ראויה להיות "אמא", לכן עדיף לחכות עם זה. אני מאחל לך ולבעלך לעתיד חיים מאושרים יחד.

 

[שוני3]

תודה לך