טיפין טיפין
New member
שלום לכולם
במחזה ביבר הזכוכית מגיע האורח (ג'ים) אל משפחת וינגפילד, מעורר ציפיות, מפיח תקוות ומייצר חלומות מתוקים, אבל נעלם כלעומת שבא ולא לפני שפקח את עיני המשפחה, זיעזע, הרס ריסק והחריב את עולמם.
חודשיים שלמים, אינטנסיבים מאוד הוא התארח אצלי. העביר כאן את כל השבתות וכמעט את כל החגים ואני – דתי לשעבר וגרוש – כבר שנים ארוכות לא מתקרב לענייני הדת, לפתע מארח וחולק חיים עם בחור דתי.
ארוחות חג ושבת וזמירות ותפילות שלא עלו על דל שפתי, שהייתי בטוח שנמחקו ונשכחו כלא היו - נאמרו פתאום כאילו לא עברו כ"כ הרבה שנים, ונופך חדש נוסף והחוויה הרוחנית היתה עצומה ומשיבת נפש...
אבל עכשיו זה אחרי החגים כמו שאומרים, וכמו במחזה כשהאמא מסלקת את בנה ואומרת לו "לך אל הירח אגואיסט חולמני שכמוך", כך המציאות שלי: ההוא פקח את עיני והוביל אותי אל צומת דרכים לא מתוכננת והסתלק והלך אל הירח, ואני נותרתי לבד עם חלום מנופץ ומציאות מעורערת ומהורהרת ובילבול וסערה:
מצד אחד הריחוק מהדת מתחיל קצת לכאוב וגעגועים מתחילים לבצבץ. מצד שני החוויות הרוחניות מעוררות בי פחד מנפילה. מצד שלישי הכל פתאום נראה לי רייקני רדוד ושיטחי. מצד רביעי גם הכעס מתעורר...
זהו זה. רק רציתי לשתף בקצרה רבה. תודה לכל מי שהתעקב וקרא ואולי זה סמלי שכל זה נכתב דווקא בשבת בראשית שנאמר "שוב נתחיל מחדש".
שבוע טוב ומבורך!
במחזה ביבר הזכוכית מגיע האורח (ג'ים) אל משפחת וינגפילד, מעורר ציפיות, מפיח תקוות ומייצר חלומות מתוקים, אבל נעלם כלעומת שבא ולא לפני שפקח את עיני המשפחה, זיעזע, הרס ריסק והחריב את עולמם.
חודשיים שלמים, אינטנסיבים מאוד הוא התארח אצלי. העביר כאן את כל השבתות וכמעט את כל החגים ואני – דתי לשעבר וגרוש – כבר שנים ארוכות לא מתקרב לענייני הדת, לפתע מארח וחולק חיים עם בחור דתי.
ארוחות חג ושבת וזמירות ותפילות שלא עלו על דל שפתי, שהייתי בטוח שנמחקו ונשכחו כלא היו - נאמרו פתאום כאילו לא עברו כ"כ הרבה שנים, ונופך חדש נוסף והחוויה הרוחנית היתה עצומה ומשיבת נפש...
אבל עכשיו זה אחרי החגים כמו שאומרים, וכמו במחזה כשהאמא מסלקת את בנה ואומרת לו "לך אל הירח אגואיסט חולמני שכמוך", כך המציאות שלי: ההוא פקח את עיני והוביל אותי אל צומת דרכים לא מתוכננת והסתלק והלך אל הירח, ואני נותרתי לבד עם חלום מנופץ ומציאות מעורערת ומהורהרת ובילבול וסערה:
מצד אחד הריחוק מהדת מתחיל קצת לכאוב וגעגועים מתחילים לבצבץ. מצד שני החוויות הרוחניות מעוררות בי פחד מנפילה. מצד שלישי הכל פתאום נראה לי רייקני רדוד ושיטחי. מצד רביעי גם הכעס מתעורר...
זהו זה. רק רציתי לשתף בקצרה רבה. תודה לכל מי שהתעקב וקרא ואולי זה סמלי שכל זה נכתב דווקא בשבת בראשית שנאמר "שוב נתחיל מחדש".
שבוע טוב ומבורך!