נכון
תראה, אני מתנגד להסתה והדחה של אחרים. אבל מאחר ובדר"כ מה שגורם לאנשים להשאר בסטטוס שלהם אינו מגיע מתוך חשיבה המוכיחה את צדקת הדרך אלא מתוך חוסר מחשבה, אני סבור שכן ראוי לעודד חשיבה עצמית.
אוסיף ואומר שבני האדם מובלים כל העת ע"י השפעות פסיכולוגיות שונות.
מאוד מאוד יתכן שאם היית מגיש לה את הנושא בדרך אחרת היא היתה נפתחת לענין (יש לי תחושה שהיא איננה יראת שמים מרבים.. בכל זאת, הכרתם שלא בשידוך. היא חיה את שחונכה ותו לא).
אני רק יכול לספר לך על אנוס לשעבר שלא שיתף את רעייתו בכפירתו, אלא ניגש אליה ממקום של צורך בסיוע שלה ובחכמתה להבין דברים שלא מסתדרים לו ביהדות ובאמונה, לא ממקום של כפירה אלא ממקום של רצון לדעת.
כאשר רעייתו היתה בעמדה של מוחמאת ונדרשת לעזרה, הגישה שלה היתה פתוחה ומשוחררת. נוצרה בה סקרנות לדעת.
בסופו של יום היא גילתה לעצמה אמת אחרת.