שלום לכולם

[מלאכית רומנטית מאוד]

שלום לכולם

יש לי כמה מחשבות כתבתי פה בעבר איך מתמודדים עם אמא שמאתמול גרה בבית אבות לתקופה לא ידועה הבית אבות 10-15 דקות הליכה מהבית... אבל איך מתמודדים שלא רואים אותה בבוקר שמתעוררים?ובלילה שהולכים לישון? שרואים את המיטה שאבא ישן איתה 35 שנה ועכשיו הוא לבד? ובכלל אני בת יחידה וחרדה לאבא ולאמא הם 58 ו60... אני חרדה מאוד ציידתי אותה בנייד סוף סוף הסכים להשתמש בו ואמרתי לו שהנייד יותר זול מהבריאות שלי ומהעצבים שלי. אני מפחדת מאוד למה שיקרה או לא יקרה, וגם לפני הבית אבות אמא קיבלה יחס מזעזע בסורוקה היא בהכרה מלאה ומבינה היטב ואני גם ראיתי הערות וצחוקים על חשבונה, היא טוענת שבבית אבות גם צחקו אבל לא כולם.. אולי אמא בגלל מצב רוחה כבר מגזימה? ואני סתם דואגת? או שהם מתנהגים למשפחה אחרת ולמטופל סיעודי אחרת? אני מפחדת מאנשים זרים לא כי לא יודעת לאיזה רוע מסוגלים להגיע אלא יודעת היטב שאין גבולות לרוע....... מאוד שובר אותי להגיע לבית אבות ולראות את אמא מבועסת ועייפה מהחיים, וגם אין שם פסיכולוג! איך זה יכול להיות?! הם לא חושבים שהיא בהכרה שאין לה עם מי לדבר בכלל והזקנים שם חלקם לא מבינים כבר מסביב כלום הם לא יכולים להיות חברים ולדבר? מזל ששמו את אמא בחדר עם מישהי נחמדה דואגת וניידת, ומאוד מאוד נעימה! וכמובן בהכרה מלאה ! אני נשברת בכל פעם שרואה את הזקנים החמודים האלה חלקם בטח נטושים איך אפשר לנטוש ככה הורים?סבים? אני לא מכירה אותם בצעירותם מה הם עשו כדיי להינטש....אבל זה עצוב לראות אותם ככה חסרי אונים והמטפלים צוחקים שמישהו צועק או נחנק אולי בבית אבות רוצים בטובתה? מלבד הכסף שהם מקבלים עבור כל קשיש מלא אלפים....!!! קשה לי להתרכז בלימודים שלי ובעצמי בכלל שאני חרדה ללא נודע... אני מפחדת להישאר לבד אני בכלל לא יודעת אבל כנראה הכוח שלי היה המשפחה שלי אבא ואמא היקרים אני מעודדת את אמא כמובן.......... יש חברות מעטות תומכות כמה שיכולות ואי אפשר להפיל עליהן כל פעם תיקי עצבות......... אני בטראומה לאחר שראיתי למה מסוגלים להגיע מטפלים בסורוקה... אם אי אפשר לסמוך עליהם ועל רופאים הרגשתי מהם שאין להם כל רצון לעזור גם אם אי אפשר אין רצון לנסות אפילו, מפחיד להזדקן מפחיד להיות סיעודי מפחיד להיות נזקק לעזרה ולחום של מישהו! איפה מוצאים פסיכולוג שמתמחה בגיל 58 חח ותשלום זול יחסית עמותה משהו יש כזה? שיסכים לבוא לבית אבות? לדבר עם אמא? בבקשה תעזרו לי, אני משתדלת לא לבכות ליד אבא לא רוצה לצער אותו אבל בלב שלי חרא לי מאוד! טוב לאחר שחפרתי לכולם יום טוב ואשמח ליחס

 

[גרא.]

מלאכית רומנטית מאד,החרדות והחששות שלך,מוצדקים

אבל דומה שאת ממהרת מדי בכך,ומקדימה את המאוחר.רק אתמול אמך נכנסה לבית האבות הזה,וכבר את מצפה שיתחברו על אימך? תהליך ההסתגלות וההתחברות החברתית עם דיירים נוספים בבית האבות הוא הדרגתי.ובלא מעט מקרים,נוצרים קשרי חברות/ידידות משביעי רצון,העונים לצרכים ההדדיים של כל אחד. כך,יתכן גם שאת ממהרת מדי בחיפוש אחר פסיכולוג לאמך,חכי מעט קט,ראי כיצד מתפתחים הענינים,תוכלי להעריך למה אמך זקוקה ,והאם היא בכלל תרצה לקבל עזרה.מכל מקום יש פסיכולוגים המתמחים בפסיכוגריאטריה כלומר טיפול בקשישים.יתכן שתוכלי למצוא כאלה גם בקופת החולים שלך.אם לא,חפשי בבתי אבות אחרים. כדאי לזכור שזוהי דרכו של עולם,תחילה את ילדה,והורייך דואגים לך,לאחר מכן התבגרות גדילה,והזדקנות של ההורים שהם לכאורה הופכים להיות הילדים,וילדיהם,ממש כמוך,הופכים למעשה להיות הוריהם.לרוב זה מאד עצוב,ומבאס,אבל יש פתרונות אפשריים לרוב הבעיות,לכך תחילה כדאי להמתין ולראות כיצד המצב הזה יתפתח.

 

[מלאכית רומנטית מאוד]

תודה על התגובה

תראה רק אתמול נכנסה ולא ציפיתי שהיא תתחבר ישר אבל כנראה ששום דבר לא טוב לה והיא חושבת שכולם לרעתה וכולם עושים לה עינויים... "העינויים" מדובר בלהושיב אותה על כיסא ולא לתת לה לשכב למנוע פצעי לחץ ושיתוק בגב, אכילה בשכיבה גם ככה שוקלת הרבה, ועיכול האוכל ולהניע ללכת....... אני יודעת שהתהליך ההסתגלות ההתחברות קשה בהתחלה בכל מקום ולכל אחד אבל אמא שלי הרבה שנים לא יצאה מהבית ולא תיקשרה עם אנשים היא בחרה בכך... קורע אותי לראות אותה מבועסת ומדוכדכת ואני אכן אחכה אין ברירה אגב מקופת חולים יבוא פסיכולוג לבית אבות? או שאני אצטרך להסיע אותה? אפשר להשתגע עם ה"עזרה" שהמדינה נותנת........... גם לי קשה בלי אמא בלי דיבור בלי חברה אכן עצוב להזדקן טוב נקווה לטוב אחפור פה מידיי פעם שארגיש רע תודה לך על העצות והתגובות

 

[גרא.]

מלאכית רומנטית מאד,אפשר להרגיש עד כמה את

את דואגת,ועד כמה היא חסרה לך.וזה אך טבעי.לגבי השאלה אם פסיכולוג יבוא אליה לטיפול? קשה לדעת. אולי זו שאלה הכרוכה בהוספת כסף,אולי בנוהג של קופת החולים.הטוב ביותר,לשאול,ולדעת.