שלום לכולם
הצטרפתי לפורום לפני כ- 20 יום והייתי זקוקה לעצה, הרגשנו שקשה להתמודד עם אבא. אני שוב רוצה להודות לכל מי שהשיב, התרומה היתה גדולה. אריאלה המקורי כתבה על מרכז יום לקשיש. הלכתי לבדוק את המרכז לקשישים דימנטים בעיר מגוריו של אבי. המראה, איך לומר, לא מלבב, יש הרבה חולים שהם במצב מתקדם מאבא, מנותקים, חלקם מרותקים לכסא גלגלים. יחד עם זאת ראיתי גם כמה גברים שנראו במצב דומה לשלו. אני גם לא בדיוק יודעת איך הוא יתחבר לחוגים כמו קרמיקה, ציור, גינון, חוג חיות. הוא מעולם לא החזיק מכחול, לא השקה עציץ ולא ליטף חיה. בכל מקרה אימצתי את רעיון "ההתנדבות", והכנתי אותו. בשבוע הבא אנחנו אמורים ללכת ביחד למרכז יום ואני ממש מחזיקה אצבעות ומתפללת שהוא יתחבר למקום, זה עשוי לפתור הרבה בעיות. חוץ מזה משהו ממש נרגע בו, בעקבות הבקשה שלנו למנות אפוטרופסות, הגיע היום לבית הורי עו"ס שאמור לכתוב תזכיר לבית המשפט. אימי אומרת שהוא היה מדהים, הוא הצליח להחתים את אבי על הסכמה למנות לו אופטרופסות ולנו זה היה מאוד חשוב כי אנו לא רוצים שידע שאנו הגשנו את הבקשה כדי לא לפגוע בו ולעורר מחדש את זעמו. איך תוך 20 יום יכול להיות אצלו כזה שינוי? הוא לא היה מוכן לשמוע על זה. שוב דעיכה מסוימת בתוך זמן כה קצר? כמובן שהוא חושב שהוא מפזר כספים רבים. לפי בקשתו אימי רושמת המחאות באלפי שקלים לידידיו ואח"כ מאחורי גבו אנו מסדרים מולם את העיניינים. שכנעתי את אימי להצטרף לקבוצת תמיכה, והיא הלכה פעם אחת ומחכה לפגישה הבאה. אני חושבת שנתרמה מאוד מהקבוצה ולומדת יותר טוב איך להתמודד עם אבא. אבל הכל עדיין דינמי, הלוואי שהוא יהיה רגוע ובמצב רוח טוב כמו שהוא בשבוע האחרון, ולא נסער כמו בזמן שהצטרפתי לפורום. מחלה נוראית, אנו כל הזמן מקווים שלא יהיה יותר גרוע, הלוואי ומצבו ישאר כמו שעכשיו, יש לו איכות חיים עדיין טובה, שמח כשאנו באים, יוצא מהבית לסביבה הקרובה וחוזר לבד. אבל לצערי הפגיעה הקוגנטיבית הולכת ומעמיקה בהדרגה. תודה לכם ושיהיה לכולכם שבת שלום.
הצטרפתי לפורום לפני כ- 20 יום והייתי זקוקה לעצה, הרגשנו שקשה להתמודד עם אבא. אני שוב רוצה להודות לכל מי שהשיב, התרומה היתה גדולה. אריאלה המקורי כתבה על מרכז יום לקשיש. הלכתי לבדוק את המרכז לקשישים דימנטים בעיר מגוריו של אבי. המראה, איך לומר, לא מלבב, יש הרבה חולים שהם במצב מתקדם מאבא, מנותקים, חלקם מרותקים לכסא גלגלים. יחד עם זאת ראיתי גם כמה גברים שנראו במצב דומה לשלו. אני גם לא בדיוק יודעת איך הוא יתחבר לחוגים כמו קרמיקה, ציור, גינון, חוג חיות. הוא מעולם לא החזיק מכחול, לא השקה עציץ ולא ליטף חיה. בכל מקרה אימצתי את רעיון "ההתנדבות", והכנתי אותו. בשבוע הבא אנחנו אמורים ללכת ביחד למרכז יום ואני ממש מחזיקה אצבעות ומתפללת שהוא יתחבר למקום, זה עשוי לפתור הרבה בעיות. חוץ מזה משהו ממש נרגע בו, בעקבות הבקשה שלנו למנות אפוטרופסות, הגיע היום לבית הורי עו"ס שאמור לכתוב תזכיר לבית המשפט. אימי אומרת שהוא היה מדהים, הוא הצליח להחתים את אבי על הסכמה למנות לו אופטרופסות ולנו זה היה מאוד חשוב כי אנו לא רוצים שידע שאנו הגשנו את הבקשה כדי לא לפגוע בו ולעורר מחדש את זעמו. איך תוך 20 יום יכול להיות אצלו כזה שינוי? הוא לא היה מוכן לשמוע על זה. שוב דעיכה מסוימת בתוך זמן כה קצר? כמובן שהוא חושב שהוא מפזר כספים רבים. לפי בקשתו אימי רושמת המחאות באלפי שקלים לידידיו ואח"כ מאחורי גבו אנו מסדרים מולם את העיניינים. שכנעתי את אימי להצטרף לקבוצת תמיכה, והיא הלכה פעם אחת ומחכה לפגישה הבאה. אני חושבת שנתרמה מאוד מהקבוצה ולומדת יותר טוב איך להתמודד עם אבא. אבל הכל עדיין דינמי, הלוואי שהוא יהיה רגוע ובמצב רוח טוב כמו שהוא בשבוע האחרון, ולא נסער כמו בזמן שהצטרפתי לפורום. מחלה נוראית, אנו כל הזמן מקווים שלא יהיה יותר גרוע, הלוואי ומצבו ישאר כמו שעכשיו, יש לו איכות חיים עדיין טובה, שמח כשאנו באים, יוצא מהבית לסביבה הקרובה וחוזר לבד. אבל לצערי הפגיעה הקוגנטיבית הולכת ומעמיקה בהדרגה. תודה לכם ושיהיה לכולכם שבת שלום.
