שלום לכולם
דוד שלי נפטר לפני כחודשיים וחצי ממחלת הסרטן. המאבק לא נמך הרבה זמן- חצי שנה אבל ההתדרדרות היתה מאוד קשה. לדוד שלי יש שלושה ילדים שניים מהם כבר בוגרים ואני מעריכה שהם מתמודדים בסדר. הבעיה היא הבן הקטן הוא בן 16 הוא התחיל לשקוע בקצב מסחרר, גם המורות בבי"ס אמרו גם הציונים, גם הסביבה והבעיה היא לא רק הגיל כמו העובדה שהוא בכלל לא היה מוכן לזה, ולא היה מודע לזה שמצב יכול הלגיע למוות. אמא שלו סרבה במהלך המחלה להגיד לו את זה וכנראה שהוא סירב לראות או להבין. בנוסף אני חושבת שהוא עבר טראומה נוספת בכך שבזמן שדודי נפטר הוא נכח בחדר. וזו חוויה שקשה לבן אדם בוגר ועוד יותר למישהו שלא היה מוכן לזה. שאלנו אותו לגבי עזרה מיקצועית והוא מסרב, הוא לא מדבר עם האחים שלו על הבעיה ולא עם אף אחד. בזמן שהותנו בבי"ח בכל היומיים שדודי גגס למוות, בעלי שגם איבד את אביו מאותה מחלה בגיל צעיר (12) היה זה שהוא נאחז בו. נראה לי שגם כעת בעלי יהיה זה שיוכל להגיע אליו. הבעיה היא שהוא עכשיו במילואים וזה די מפחיד להשאיר את המצב כמו שהוא. מה עושים?
דוד שלי נפטר לפני כחודשיים וחצי ממחלת הסרטן. המאבק לא נמך הרבה זמן- חצי שנה אבל ההתדרדרות היתה מאוד קשה. לדוד שלי יש שלושה ילדים שניים מהם כבר בוגרים ואני מעריכה שהם מתמודדים בסדר. הבעיה היא הבן הקטן הוא בן 16 הוא התחיל לשקוע בקצב מסחרר, גם המורות בבי"ס אמרו גם הציונים, גם הסביבה והבעיה היא לא רק הגיל כמו העובדה שהוא בכלל לא היה מוכן לזה, ולא היה מודע לזה שמצב יכול הלגיע למוות. אמא שלו סרבה במהלך המחלה להגיד לו את זה וכנראה שהוא סירב לראות או להבין. בנוסף אני חושבת שהוא עבר טראומה נוספת בכך שבזמן שדודי נפטר הוא נכח בחדר. וזו חוויה שקשה לבן אדם בוגר ועוד יותר למישהו שלא היה מוכן לזה. שאלנו אותו לגבי עזרה מיקצועית והוא מסרב, הוא לא מדבר עם האחים שלו על הבעיה ולא עם אף אחד. בזמן שהותנו בבי"ח בכל היומיים שדודי גגס למוות, בעלי שגם איבד את אביו מאותה מחלה בגיל צעיר (12) היה זה שהוא נאחז בו. נראה לי שגם כעת בעלי יהיה זה שיוכל להגיע אליו. הבעיה היא שהוא עכשיו במילואים וזה די מפחיד להשאיר את המצב כמו שהוא. מה עושים?