שלום לכולם

[mirchell]

שלום לכולם

אני חדשה בפורום , מזה שנה וחצי מאז שאיבדתי את אחותי שנהרגה בתאונת דרכים קטלנית, ועד עצם היום הזה לא ממש התמודדתי עם האובדן ,זה פשוט הודחק והוסתר במעמקי התת- מודע שלי , איך מוציאים את זה החוצה ומעכלים?

 

[noanoa1]

ל mirchell

הי ההתמודדות עם מוות מתאונת דרכים היא קשה מאוד, אין דרך שעוברים כמו בהתמודדות עם מחלה. אחים שכולים מתמודדים עם שכול שונה, החברה תומכת בדר"כ בהורים שאיבדו את היקר להם מכל, והאחים לא רוצים להכביד על ההורים עם ההתמודדות שלהם, כדי לא לאעציב אותם יותר...ובסוף הכל נשאר בפנים. את חייבת להוציא החוצה את מה שאת מרגישה, לאבל כמה שלבים וזה נורמלי להדחיק, ואני מרגישה שאת רוצה עכשיו לדבר ולשתף. מקום אחד לשתף, זה פה, את יכוולה להתכתב עם אנשים, להדהות עם חלקם, לשמוע מילה טובה, לקבל כתף לבכות עליה... דרך נוספת זה לדבר עם איש מקצוע-פסיכולוג, עובד סוציאלי, יועץ, ישנן קבוצות תמיכה, אינני יודעת אם יש קבוצת תמיכה ספציפית, אבל אולי מישהו אחר יודע ויוכל לעזור.... ספרי לי קצת על עמצך, בת כמה את? יש לך עוד אחים? בת כמה היתה אחותך? אני פה בשבילך נועה והרשי לי לצרף לך סיפור נחמד..... בת הטבח התלוננה בשיחה עם אביה על הקושי אשר בהתמודדות עם ‏בעיות בחיים. הטבח הובילה למטבח והראה לה שלושה סירים בהם רתחו מים. בסיר הראשון הוא שם גזר בסיר השני הכניס ביצה בסיר השלישי שפך גרגירי קפה לאחר זמן מה שלף הטבח את הגזר מן הסיר ושם אותו בצלחת, דג את הביצה מן המים הרותחים והניח אותה בקערה, סינן את הקפה ומזג אותו בספל. הביט בביתו ושאל : "מה את רואה, יקירתי ?" הבת התקרבה לשולחן ובחנה את התוצרים : הגזר היה רך ונמעך. היא קילפה את הביצה, שהייתה קשה הקפה הדיף ריח נפלא וטעמו היה טוב ומענג. אמר הטבח : "כך בני אדם שונים המתמודדים עם קושי זהה. המים הרותחים הם אותו מצב נתון עבור שלושת החומרים: הגזר שהגיע למים קשה, התרכך עד מאד ‏ וניתן עכשיו לפורר אותו בקלות . הביצה, שהגיעה עדינה ונוזלית תחת קליפתה הדקה, ‏התקשתה כולה. פולי הקפה, לעומת זאת, הם ייחודיים !: לאחר שהותם במים הרותחים, ‏הם הפכו את המים אותם למוצר משובח". "לאיזה מהם את דומה, ביתי היקרה ? כאשר בעיות מגיעות למפתן דלתך, איך את מגיבה ? כגזר שנראה חזק אך מאבד תכונותיו במצבי לחץ ? כביצה בעלת אופי עדין שמקשה את ליבה לאחר פיטורים, גירושים, מוות של אדם אהוב ? שנראית אותו דבר מבחוץ אך ליבה ונשמתה התקשו עד מאוד ? או אולי את פול קפה, אשר תפקידו בחיים להפוך את המצב הכואב לדבר הטוב ביותר שניתן? הקפה מגיע לתכונותיו הטובות ביותר עת שהמים בשיא הרתיחה." בשביל להיות פול קפה רק צריך לזכור כי לכל מה שקורה בחיים יש סיבה... רק נשאר לנו לגלות מה היא וללמוד ממנה . אין חיסרון שלא ניתן להפוך ליתרון.

 

[נוס נוס]

מקסים

כל כך אמיתי ונותן השראה שרק נזכה תמיד להיות פולי קפה... שבת שלום

 

[mirchell]

נועה מקסימה

תודה רבה על האכפתיות וההתעניינות ,אגב הסיפורון הקטן שלך פשוט גדול, מלא במוסר השכל ונותן הרבה חומר למחשבה, לשאלותייך: אני כיום בת 28 (עוד חודש למען הדיוק) הגיל שבו אחותי הייתה במותה, יש לי עוד אח ואחות , אני גרה עם בן-זוגי עדיין לא בעלי, אנחנו יחד מזה שנתיים ועל עניין חתונה קצת קשה לדבר כרגע מפני שעברנו שכול נוסף לפני כ-5 חודשים והפעם מהצד שלו, חודש לפני שהכרנו נולד לו אחיין מדהים שלצערי המר נפטר במהירות שלא ניתנת לעיכול ,תוך חודש וחצי של אשפוז -ילד/תינוק מדהים בן שנה וחצי יפה תואר עם ריסים שלא נגמרות ,כך שבמערכת היחסים שלנו הספקנו לכאוב הרבה יחד.

 

[אני במבי]

שבת שלום ומבורך../images/Emo48.gif לכולם!

מזמן לא השמעתי קול פה למרות שאני איתכם כל יום כמעט... והיום נועה הביאה לי כזה סיפור לשבת שאני מרגישה שרוצה להודות מאוד.. עוד זרקור שמאיר פתאום את הדרך עוד שעון מעורר כמו עוד הרבה אחרים שעוזרים לי לחיות ולקבל ולתת... והלוואי שאהיה תמיד כמו גרגירי הקפה(ושיהיה עם הל בבקשה...) ואת הביצה והגזר אשאיר לארוחת בוקר... שתהיה לכולנו שבת נהדרת מלאה שלווה מנוחה ואהבה

 

[סר גון]

שבת שלום לכולם!

אני רוצה לשתף אתכם במשהו שאני מרגיש מזה זמן. בתקופה האחרונה נכתבות פה מעט הודעות (יחסית). חבל לי שרוב הדיאלוגים הופכים לדיבורים בצ´ט, אני חושב שיש להם מקום בנוסף לכתיבה ולא כפי שזה עכשיו - כתחליף. אני מקווה שכולם מרגישים טוב. אחת..... מדברים פה על קפה ואת עוד לא הגבת? מופלא בעיני מה עשתה לך השתיקה.

סוף שבוע נעים לכולם סר ג´ון

 

[אחת מהצד]

היי ג´וני

ההממ.. קפה. כן. ככה זה אצל המכורים.. ובאשר לסיפור שלעיל.. אוי. כל כך הרבה יש מה להגיד.. אבל זה הרי כבר נדוש. רק ש.. חשבת פעם מה עובר הפול.. עד שהוא פול? איך חלצו אותו באכזריות מהקליפה שלו. ואיך יבשו. ואיך קילפו. ואיך גרדו. וטלטלו. ואיך צרבו אותו באש. וטחנו אותו עד דק.. ואיך קורה הקסם הזה? אה?! איך הוא נאפה. ותופח. וממיר חומרים בנאליים לארומה משובחת.. מחדדת. מעוררת. אה?! ג´ון ג´ון. איך? אח.. יותר טוב שאפסיק פה שלא אכניס את כל העולם לפול של קפה..

שבוע טוב ומבורך אחת מכורה והשתיקה אכן חזקה.. פשוט אין מלים.. רק

 

[noanoa1]

לבמבי

הי במבי הלואי.....ועם הל זה נשמע מצויין. חיזקי נועה

 

[noanoa1]

הי mirchell

מה שלומך? קשה מאוד ההתמודדות שאת מתארת, אחותך היתה כל כך קרובה אליך בגיל - שנה וחצי, הייתן קרובות? והסיפור על אחיינו של חברך, כמה קשה, תינוק כזה קטן, אין לי מילים....אני מקווה שאתם מחזקים אחד את השני ושבכל העצב מסביב יש לכם רגעי שמחה ביחד. לדבר על חתונה באמת קשה כרגע, הבעיה שבכל הארועים המשמחים האלה בסופו של דבר עצובים על שקרובנו לא יכולים להיות איתנו ביום שמחתנו. אני התחתנתי שנה לאחר שאבי נפטר וכשמסתכלים בתמונות רואים שכולם כל כך עצובים...חשבתי על האפשרות לחכות עם החתונה יותר, והאמת שאחותי ביקשה שאעשה זאת, אבל החיים צריכים להמשיך ואבי היה איתי כמו שהוא איתי בכל שניה במשך היום. הלוואי וכולנו נהיה פולי

...ושנתחזק ונמשיך לתמוך אחד בשני. נועה.

 

[das3]

../images/Emo140.gif - מקסים . תודה מכל הלב

 

[N gel]

mirchell יקירתי

האמת שכשאדם צעיר כ"כ הולך בטרגדיה נוראה זה כל כך קשה לקלוט´ לפעמים נדמה שהם כאן עוד בחיים ופשוט הם לא נמצאים לידינו, כאילו הם יצאו למסע ארוך ופשוט יותר לא ניפגש. להגיד לך את האמת, אבא שלי מת השנה ואני עוד לא מעכלת, כבר עברה יותר מחצי שנה והאמת שאף פעם עוד לא התמודדתי, אני לא כל כך יודעת איך להתמודד, מה לעשות ואיך לעכל, נראה לי שפשוט המשכתי בחיים שלי בלי ממש להתאבל, ואני מרגישה עם זה די רע, לא יכולתי לעצור את החיים שלי הלכתי למסיבות והחיים שלי לא נעצרו והאמת שגם הלכתי לפסיכולוג שלא ממש עזר והחברים... הם לא יכולים להבין אותי ואני בכלל לא מאשימה אותם... העיקר שכאן יש אחד את השני שלך מלאכית n gel --------------------- לא יודעת מה עלי לעשות ומה עליי לצפות כי הכל כ"כ חשוב ולא חשוב........

 

[BooBee]

שלום לך ../images/Emo39.gif

קודם כל ברוכה הבאה לפורום. כאן תוכלי למצוא מקום עבורך. תוכלי לשתף, לחלוק, לקבל עצות אם תבקשי. יצרנו לנו כאן קבוצה תומכת וחמה, ואני מקווה שתוכלי למצוא כאן את המקום שלך. לגבי ההדחקות, אני ממליצה לך לחשוב על טיפול פסיכולוגי. באמצעות פסיכותראפיה תוכלי לקבל כלים להתמודדות עם מותה של אחותך. אני אחות שכולה בעצמי ואחותי מתה בפתאומיות גם כן, וכבר שנה וחצי שאני הולכת לטיפול פסיכולוגי אחת לשבוע וזה מחזק אותי מאוד. ההדחקות האלה אוכלות אותנו מבפנים, זה עסק ממש לא בריא. טיפול פסיכולוגי יכול לתת לך מענה לשאלה שלך "איך מוציאים את זה החוצה ומעכלים". בהצלחה, רויטל.

 

[כ א ב]

שלום חדשה,

רק רציתי להגיב, תגובה קטנה בלתי נשמעת. גם אני איבדתי מישהו בתאונת דרכים, ואני מבינה אותך. קשה להתמודד עם זה, כשכל תאונת דרכים מתוקשרת מזכירה לך את אותו היום. לקח לי הרבה זמן להתגבר, הרבה זמן להתאהב. לא יכלתי לדמיין להגיד לעוד מישהו בחיי, שאני רוצה לחיות איתו, ושאני אוהבת אותו. אבל זה קרה, לשמחתי...

והגעגועים הופכים לחלק מהשגרה. לילה טוב, אני.