שלום לכולם!!
אני חדשה כאן - קוראים לי מיקה ואני בת 26 - - ככה אני היום כבר 3 חודשים סחית - אחרי שנים של עישון יומיומי בחשיש, אני עובדת במשרה חלקית ומנסה לעשות גם תואר ראשון - מה שממש קשה לי מאז שהפסקתי לעשן.. אני כאן כדי לשתף אתכם בסיפור שלי - אני חייבת לציין שמאז שהפסקתי לעשן אני מרגישה את הבדידות שיצרתי סביבי בשנתיים האחרונות. לפני שנה שנתיים אני וחברה ממש טובה ניתקנו את הקשר - מה שגרם לי קצת לא לסמוך יותר על בחורות ולא להתקרב יותר מדיי לבנות חדשות וליצור חברויות. היהלי חבר עד לפני כמה חודשים וגם זה נגמר - מאז החלטתי שהכי טוב זהלא להתקרב יותר מדיי לאנשים כדי לא להפגע שהם נעלמים לך מהחיים. אין מה להגיד שהעישון עשה את שלו - אפשר להגיד שהחשיש היה החבר הכי טוב שלי , ונורא נהניתי והכל היה יחסית בסדר - זה עזר לי הרבה לשכוח דברים שממש הכאיבו - עד שלפני שנה ומשהו שהתחלתי ללמוד עם הזמן התחילו לי ייסורי מצפון - ופחדים שמה יהיה איך אני יעשה תואר ואלמד דברים קשים שאני מסטולית כל הזמן - התחלתי לפני מס' חודשים לעבוד בעבודה טלפונית מלחיצה - שצריך לזכור וללמוד שם הרבה דברים חדשים והתחלתי להילחץ עוד יותר - פתאום ראיתי מלא בנות סביבי בגילי וצעירות יותר עם חבר רציני או נשואות או בהריון ואז חשבתי וואי מה יהיה איתי איזה מין בחורה אני מה איתי ?? מה עם החיים שלי מתי אהיה כבר רצינית עם עצמי?? וכל יום של עישון התלווה תמיד בתחילתו או בסופו גם בייסורי מצפון - ואז לקחתי את המושכות לידיים ובבום - הפסקתי במכה אחת (יש לציין שכבר עשיתי את זה פעם ל 5 חודשים וציפיתי לתחושות קשות אבל לא כמו מה שקרה הפעם).. בשבועיים הראשונים של ההפסקה הכל היה מוזר פתאום בועה שהתנפצה - מישהו בטוח מכיר את זה פה - על המזל שלי זה היה איזה חודש לפני 2 בחינות לא קלות - מה שהכניס אותי יותר לחדות - פתאום מחשבות של מה לעזאזל ייצא מהתואר הזה ? למה אני חייה כאן יותר .. רציתי למות - פתאום אני רואה שגם אין לי חברים יותר מדיי שאין לי חיים הבנתי שבזמן האחרון בגלל שקצת נפגעתי מאנשים העדפתי לשמור על קשר אולי עם 2-3 אנשים וגם הם לא קרובים .. התחלתי להילחץ בטירוף ומפה ועד לקחת ציפרלקס הדרך הייתה קצרה. לעומת הפעם שעברה שהפסקתי החלטתי לעצור את הבור השחור שאני נכנסת אליו לפני שהוא יהיה בלתי נסבל - ונשברתי - אני שכל חיי הייתי נגד כדורים -(הייתי מסבירה למה אבל זה סיפור ארוך יותר וכואב) , ואני שפחדתי וחשבתי שזה אבסורד להפסיק התמכרות אחת ולהתחיל באחרת נשברתי - והלכתי לפסיכיאטרית - וזה כבר חודש שאני לוקחת כל יום כדור אחד - וחברים אין מה להגיד בגדול התחושות הממש רעות קצת עברו - להגיד לכם שזאת גלולת "אושר" אני לא אגיד - אבל להפחית את הסימפטומים של הדיכאון והחרדה - זה עשה קצת את העבודה.. להגיד לכם שטוב לי - אז אני אשקר - כי זה קשה פתאום לחיות ככה אחרי שנים של הרגל - אין כמעט יום שלא עובר לי בראש מה היה פעם - אני יודעת שזה אולי קצת מוזר כי אף אחד לא הכריח אותי להפסיק לעשן - אבל אני עדיין מתקשה להתרגל לעולם הזה - אני מרגישה חדשה בו- אני הולכת במקביל גם לשיחות עם מישהו - שאלתי לגבי קבוצת תמיכה - הוא המליץ על N.A אני לא יודעת אם זה המקום - אני חוששת אני חייבת לומר.. מה שכן הבדידות היא קשה - וזה הרבה בגלל שאני חייבת ללמוד (שבוע הבא מועד ב' של מבחן 1 שנכשלתי בו) , אני לא יוצאת , בקושי.. לעבודה פעמיים בשבוע ללימודים וזהו - העובד סןציאלי המליץ לי לעשות הפסקה עם הלימודים - אני לא יודעת מה לעשות - אי רק יודעת שהלימודים מבודדים אותי - אבל יש לי הרגשה שגם אם לא אלמד - אני אתבודד- וגם אם אנ י אצא עם חברה לבלות ( יש לי בדיוק אחת ועוד בת דודה רחוקה ) - אין שום סיכוי שאני איצור איזשהו קשר עם מישהו גם כי אני קצת ביישנית וגם כי ירד לי לא מעט הביטחון - וגם כי אני חושבת שזה לא מתפקידי.. והיה וגם אם אכיר מישהו איפה אני אמצא לו זמן א עם הלימודים והעבודה .. והחיים סוגרים אותי - אין יותר פאן , אין שלווה ואין משהו שעושה לי טוב..איזו מגילה , בטח התעייפתם - מצטערת הייתי חייבת לפרוק
אני חדשה כאן - קוראים לי מיקה ואני בת 26 - - ככה אני היום כבר 3 חודשים סחית - אחרי שנים של עישון יומיומי בחשיש, אני עובדת במשרה חלקית ומנסה לעשות גם תואר ראשון - מה שממש קשה לי מאז שהפסקתי לעשן.. אני כאן כדי לשתף אתכם בסיפור שלי - אני חייבת לציין שמאז שהפסקתי לעשן אני מרגישה את הבדידות שיצרתי סביבי בשנתיים האחרונות. לפני שנה שנתיים אני וחברה ממש טובה ניתקנו את הקשר - מה שגרם לי קצת לא לסמוך יותר על בחורות ולא להתקרב יותר מדיי לבנות חדשות וליצור חברויות. היהלי חבר עד לפני כמה חודשים וגם זה נגמר - מאז החלטתי שהכי טוב זהלא להתקרב יותר מדיי לאנשים כדי לא להפגע שהם נעלמים לך מהחיים. אין מה להגיד שהעישון עשה את שלו - אפשר להגיד שהחשיש היה החבר הכי טוב שלי , ונורא נהניתי והכל היה יחסית בסדר - זה עזר לי הרבה לשכוח דברים שממש הכאיבו - עד שלפני שנה ומשהו שהתחלתי ללמוד עם הזמן התחילו לי ייסורי מצפון - ופחדים שמה יהיה איך אני יעשה תואר ואלמד דברים קשים שאני מסטולית כל הזמן - התחלתי לפני מס' חודשים לעבוד בעבודה טלפונית מלחיצה - שצריך לזכור וללמוד שם הרבה דברים חדשים והתחלתי להילחץ עוד יותר - פתאום ראיתי מלא בנות סביבי בגילי וצעירות יותר עם חבר רציני או נשואות או בהריון ואז חשבתי וואי מה יהיה איתי איזה מין בחורה אני מה איתי ?? מה עם החיים שלי מתי אהיה כבר רצינית עם עצמי?? וכל יום של עישון התלווה תמיד בתחילתו או בסופו גם בייסורי מצפון - ואז לקחתי את המושכות לידיים ובבום - הפסקתי במכה אחת (יש לציין שכבר עשיתי את זה פעם ל 5 חודשים וציפיתי לתחושות קשות אבל לא כמו מה שקרה הפעם).. בשבועיים הראשונים של ההפסקה הכל היה מוזר פתאום בועה שהתנפצה - מישהו בטוח מכיר את זה פה - על המזל שלי זה היה איזה חודש לפני 2 בחינות לא קלות - מה שהכניס אותי יותר לחדות - פתאום מחשבות של מה לעזאזל ייצא מהתואר הזה ? למה אני חייה כאן יותר .. רציתי למות - פתאום אני רואה שגם אין לי חברים יותר מדיי שאין לי חיים הבנתי שבזמן האחרון בגלל שקצת נפגעתי מאנשים העדפתי לשמור על קשר אולי עם 2-3 אנשים וגם הם לא קרובים .. התחלתי להילחץ בטירוף ומפה ועד לקחת ציפרלקס הדרך הייתה קצרה. לעומת הפעם שעברה שהפסקתי החלטתי לעצור את הבור השחור שאני נכנסת אליו לפני שהוא יהיה בלתי נסבל - ונשברתי - אני שכל חיי הייתי נגד כדורים -(הייתי מסבירה למה אבל זה סיפור ארוך יותר וכואב) , ואני שפחדתי וחשבתי שזה אבסורד להפסיק התמכרות אחת ולהתחיל באחרת נשברתי - והלכתי לפסיכיאטרית - וזה כבר חודש שאני לוקחת כל יום כדור אחד - וחברים אין מה להגיד בגדול התחושות הממש רעות קצת עברו - להגיד לכם שזאת גלולת "אושר" אני לא אגיד - אבל להפחית את הסימפטומים של הדיכאון והחרדה - זה עשה קצת את העבודה.. להגיד לכם שטוב לי - אז אני אשקר - כי זה קשה פתאום לחיות ככה אחרי שנים של הרגל - אין כמעט יום שלא עובר לי בראש מה היה פעם - אני יודעת שזה אולי קצת מוזר כי אף אחד לא הכריח אותי להפסיק לעשן - אבל אני עדיין מתקשה להתרגל לעולם הזה - אני מרגישה חדשה בו- אני הולכת במקביל גם לשיחות עם מישהו - שאלתי לגבי קבוצת תמיכה - הוא המליץ על N.A אני לא יודעת אם זה המקום - אני חוששת אני חייבת לומר.. מה שכן הבדידות היא קשה - וזה הרבה בגלל שאני חייבת ללמוד (שבוע הבא מועד ב' של מבחן 1 שנכשלתי בו) , אני לא יוצאת , בקושי.. לעבודה פעמיים בשבוע ללימודים וזהו - העובד סןציאלי המליץ לי לעשות הפסקה עם הלימודים - אני לא יודעת מה לעשות - אי רק יודעת שהלימודים מבודדים אותי - אבל יש לי הרגשה שגם אם לא אלמד - אני אתבודד- וגם אם אנ י אצא עם חברה לבלות ( יש לי בדיוק אחת ועוד בת דודה רחוקה ) - אין שום סיכוי שאני איצור איזשהו קשר עם מישהו גם כי אני קצת ביישנית וגם כי ירד לי לא מעט הביטחון - וגם כי אני חושבת שזה לא מתפקידי.. והיה וגם אם אכיר מישהו איפה אני אמצא לו זמן א עם הלימודים והעבודה .. והחיים סוגרים אותי - אין יותר פאן , אין שלווה ואין משהו שעושה לי טוב..איזו מגילה , בטח התעייפתם - מצטערת הייתי חייבת לפרוק