שלום לכולם 
יש לי בעיה שאני רוצה לדבר עליה, למרות שכבר העליתי את הנושא בפורום אחר. הייתה לי חברה במשך 4 שנים אותה אני אוהבת מאוד, כל יום בלעדיה נראה לי כמו נצח, אני לא מפסיקה לבכות, הראש מסתובב, הגרון חנוק, הכל נראה חסר טעם ואני פשוט מרגישה כאילו שכבר אין טעם לחיים האלו אם היא לא בתוכם. אני אוהבת אותה והיא חסרה לי ברמות מטורפות. היינו יחד בחו"ל במשך חודש ובחודש הזה התחלתי לשאול את עצמי כל מני שאלות.. מה יהיה עם ילדים (למרות שאני יודעת שלא חסרים גם זוגות הומוסקסואלים שמביאים ילדים לעולם) אבל אז- אני לא רוצה ילד שיהיה שלי אבל לא באמת שלי. אני לא רוצה שיסתכלו עלי מוזר כי אני מחזיקה יד לבחורה ברחוב. אני רוצה שההורים שלי ישמחו בשבילי באמת ולא רק כי הם חייבים. בקיצור- כל מה שאי פעם אמרו לי ותמיד נכנס מצד אחד ויצא מצד אחר- היום כבר נכנס ולא יוצא. הכל כבר עמוק, הכל כבר חילחל עד כדי כך שזה לא משנה מה החברה אומרת, כבר נהיה לי רע עם עצמי. אז עשיתי צעד ונפרדתי ממנה. ואני מנסה לבדוק את העולם הסטרייטי אבל אני לא יכולה בלעדיה. קשה לי מאוד, וברגעים מסוימים אני אומרת לעצמי שאני מוכנה לוותר על כל הטוב שטומנים בחובם החיים הסטרייטים בשביל להיות איתה. אבל בשאר הרגעים נראה לי שאני לא צריכה להיות איתה. אני יודעת שהכתיבה שלי קצת מבולבלת, אני בסערת רגשות.. מצטערת מראש. אם מישהו יוכל להגיד לי מה היה עושה במצב שלי, אם ההחלטה היא נכונה, או להכניס קצת לפרספקטיבה (מנקודת מבט אובייקטיבית לגמרי, ולא כגאה שרוצה לתמוך בגאה אחרת), או סתם להגיב אני ממש אודה לכם. ערב מקסים לכולם!
יש לי בעיה שאני רוצה לדבר עליה, למרות שכבר העליתי את הנושא בפורום אחר. הייתה לי חברה במשך 4 שנים אותה אני אוהבת מאוד, כל יום בלעדיה נראה לי כמו נצח, אני לא מפסיקה לבכות, הראש מסתובב, הגרון חנוק, הכל נראה חסר טעם ואני פשוט מרגישה כאילו שכבר אין טעם לחיים האלו אם היא לא בתוכם. אני אוהבת אותה והיא חסרה לי ברמות מטורפות. היינו יחד בחו"ל במשך חודש ובחודש הזה התחלתי לשאול את עצמי כל מני שאלות.. מה יהיה עם ילדים (למרות שאני יודעת שלא חסרים גם זוגות הומוסקסואלים שמביאים ילדים לעולם) אבל אז- אני לא רוצה ילד שיהיה שלי אבל לא באמת שלי. אני לא רוצה שיסתכלו עלי מוזר כי אני מחזיקה יד לבחורה ברחוב. אני רוצה שההורים שלי ישמחו בשבילי באמת ולא רק כי הם חייבים. בקיצור- כל מה שאי פעם אמרו לי ותמיד נכנס מצד אחד ויצא מצד אחר- היום כבר נכנס ולא יוצא. הכל כבר עמוק, הכל כבר חילחל עד כדי כך שזה לא משנה מה החברה אומרת, כבר נהיה לי רע עם עצמי. אז עשיתי צעד ונפרדתי ממנה. ואני מנסה לבדוק את העולם הסטרייטי אבל אני לא יכולה בלעדיה. קשה לי מאוד, וברגעים מסוימים אני אומרת לעצמי שאני מוכנה לוותר על כל הטוב שטומנים בחובם החיים הסטרייטים בשביל להיות איתה. אבל בשאר הרגעים נראה לי שאני לא צריכה להיות איתה. אני יודעת שהכתיבה שלי קצת מבולבלת, אני בסערת רגשות.. מצטערת מראש. אם מישהו יוכל להגיד לי מה היה עושה במצב שלי, אם ההחלטה היא נכונה, או להכניס קצת לפרספקטיבה (מנקודת מבט אובייקטיבית לגמרי, ולא כגאה שרוצה לתמוך בגאה אחרת), או סתם להגיב אני ממש אודה לכם. ערב מקסים לכולם!
