שלום לכולם
בזמן האחרון, אני לא נכנסת כמעט לפורום, אני די עסוקה ואני מתנצלת על כך. אבל אני חייבת לפרוק את אשר על ליבי ונראה לי כי כאן זה המקום המתאים. כשיהב נולד והשתחרר מהפגייה, הייתי מוכנה לבאות, למעקבים, הבדיקות וכו', כשנבו נולד, ידעתי שאין ביטוח שהוא יהיה ילד ללא בעיות, אך מכיוון שהוא החוייה המתקנת שלי, בתת מודע ציפיתי, שיהיה לי ילד רגיל ללא מעקבים ללא בעיות, ילד שמגדלים באהבה וזהו. והנה, הוא נולד עם חור בלב, והאמת שהוא נסתם לאט לאט היה חשש של הרניה וזה מסתדר, עם זה כבר חייתי. אבל מבחינה התפתחותית, הוא איתי יותר משיהב היה בגילו הכרונולוגי, גם קוגניטיבית וגם פיזיולוגית, אני יודעת שאסור להשוות, אבל זה לא דבר שניתן למנוע. ובכל זאת, אני לא מרשה לעצמי להילחץ ואומרת לעצמי כל דבר בעיתו, נכון הוא יותר היפוטוני מיהב, אבל זה דבר שהורשתי לו. לפני כשבועיים במהלך מסיבת גיוס של קרוב משפחה, אחד האנשים נתן לנבו פיתה, הוא לא היה שקט ולא הצליח להירדם, ניסיתי להניק אותו והוא הקיא קצת, אחרי כמה זמן, הוא התחיל לזחול ופתאום התיישב וצרח צרחות אימה, עוצמת הבכי שלו הייתה פי שניים מבדרך כלל. לא ידענו מה קורה לו ולמרות שאיני נוטה לתת תרופות נתתי לו קצת אקמול, הוא נכנס לאמוק, רעד הפסיק את הנשימה, גלגל עיניים וקצת חרחר, אז הוא הקיא כמות גדולה של אוכל, נכנסנו להסיע אותו לבית החולים, אבל הוא חרחר, הזמינו לנו אמבולנס, בדרך לבית החולים, רופא של נט"נ בדק אותו ואמר הוא מחרחר, למיון. הגענו למיון והנשימה הסדירה חזרה והא הפסיק לחרחר. היה לו קצת חום והחליטו לאשפז אותו להשגחה. למחרת הוא חזר לעצמו והכל היה טוב ויפה, אבל רצו לאשפז אותו עוד יום, מחשש שחתיכת פיתה קטנה נכנסה לריאות (ואי אפשר לראות אותה בצילום) ויכולה לגרום דלקת, דרשתי להשתרר, על מנת שלא ידבק בוירוסים (שכנתנו לחדר הייתה עם חום שלא יורד). השתחררנו ואחרי עשרים וארבע שעות הוא העלה חום, כך שהוא בכל זאת נדבק, הם המליצו לבוא למעקב במרפאה הנירולוגית, ומכיוון שהיה תור לרופאה הנירולוגית (התפתחותית) בקופ"ח החלטתי לתת לה את מכתב השחרור. היא בדקה אותו שמעה את הסיפור, והחליטה כך: תור למעקב של קרדיולוג לראות שאין הפרעות בקצב הלב, תור לEEG ותור למכון שמיעה מכיוון שהוא עוד לא מדבר (דווקא לא הדאיג אותי כי אני יודעת שזה גנטי). הלכנו לבדיקת שמיעה, ואני יודעת שיש לו נטיה להתעלם מצלילים אבל אני מרגישה שהוא שומע, ובכל זאת שם הם המליצו עם בדיקת ברה. אני יודעת שכל הכבוד לקופת חולים שלא משאירה שום דבר ליד המקרה ובודקת הכל, כמו שצריך ובגלל זה אני נשארת במאוחדת. אבל האכזבה, האכזבה, שבכל זאת למרות שיש לי ילד שנולד בזמן, הוא צריך את כל המעקבים האלה ואת כל הבדיקות האלה, שאני לא יכולה לנשום קצת ולהגיד, זה ילד שנולד בזמן אז הדברים אצלו הולכים בצורה קלה. אני יודעת שקשה להבין אותי ושאני לא הגיונית, אבל קשה שלי שלא להתאכזב.
בזמן האחרון, אני לא נכנסת כמעט לפורום, אני די עסוקה ואני מתנצלת על כך. אבל אני חייבת לפרוק את אשר על ליבי ונראה לי כי כאן זה המקום המתאים. כשיהב נולד והשתחרר מהפגייה, הייתי מוכנה לבאות, למעקבים, הבדיקות וכו', כשנבו נולד, ידעתי שאין ביטוח שהוא יהיה ילד ללא בעיות, אך מכיוון שהוא החוייה המתקנת שלי, בתת מודע ציפיתי, שיהיה לי ילד רגיל ללא מעקבים ללא בעיות, ילד שמגדלים באהבה וזהו. והנה, הוא נולד עם חור בלב, והאמת שהוא נסתם לאט לאט היה חשש של הרניה וזה מסתדר, עם זה כבר חייתי. אבל מבחינה התפתחותית, הוא איתי יותר משיהב היה בגילו הכרונולוגי, גם קוגניטיבית וגם פיזיולוגית, אני יודעת שאסור להשוות, אבל זה לא דבר שניתן למנוע. ובכל זאת, אני לא מרשה לעצמי להילחץ ואומרת לעצמי כל דבר בעיתו, נכון הוא יותר היפוטוני מיהב, אבל זה דבר שהורשתי לו. לפני כשבועיים במהלך מסיבת גיוס של קרוב משפחה, אחד האנשים נתן לנבו פיתה, הוא לא היה שקט ולא הצליח להירדם, ניסיתי להניק אותו והוא הקיא קצת, אחרי כמה זמן, הוא התחיל לזחול ופתאום התיישב וצרח צרחות אימה, עוצמת הבכי שלו הייתה פי שניים מבדרך כלל. לא ידענו מה קורה לו ולמרות שאיני נוטה לתת תרופות נתתי לו קצת אקמול, הוא נכנס לאמוק, רעד הפסיק את הנשימה, גלגל עיניים וקצת חרחר, אז הוא הקיא כמות גדולה של אוכל, נכנסנו להסיע אותו לבית החולים, אבל הוא חרחר, הזמינו לנו אמבולנס, בדרך לבית החולים, רופא של נט"נ בדק אותו ואמר הוא מחרחר, למיון. הגענו למיון והנשימה הסדירה חזרה והא הפסיק לחרחר. היה לו קצת חום והחליטו לאשפז אותו להשגחה. למחרת הוא חזר לעצמו והכל היה טוב ויפה, אבל רצו לאשפז אותו עוד יום, מחשש שחתיכת פיתה קטנה נכנסה לריאות (ואי אפשר לראות אותה בצילום) ויכולה לגרום דלקת, דרשתי להשתרר, על מנת שלא ידבק בוירוסים (שכנתנו לחדר הייתה עם חום שלא יורד). השתחררנו ואחרי עשרים וארבע שעות הוא העלה חום, כך שהוא בכל זאת נדבק, הם המליצו לבוא למעקב במרפאה הנירולוגית, ומכיוון שהיה תור לרופאה הנירולוגית (התפתחותית) בקופ"ח החלטתי לתת לה את מכתב השחרור. היא בדקה אותו שמעה את הסיפור, והחליטה כך: תור למעקב של קרדיולוג לראות שאין הפרעות בקצב הלב, תור לEEG ותור למכון שמיעה מכיוון שהוא עוד לא מדבר (דווקא לא הדאיג אותי כי אני יודעת שזה גנטי). הלכנו לבדיקת שמיעה, ואני יודעת שיש לו נטיה להתעלם מצלילים אבל אני מרגישה שהוא שומע, ובכל זאת שם הם המליצו עם בדיקת ברה. אני יודעת שכל הכבוד לקופת חולים שלא משאירה שום דבר ליד המקרה ובודקת הכל, כמו שצריך ובגלל זה אני נשארת במאוחדת. אבל האכזבה, האכזבה, שבכל זאת למרות שיש לי ילד שנולד בזמן, הוא צריך את כל המעקבים האלה ואת כל הבדיקות האלה, שאני לא יכולה לנשום קצת ולהגיד, זה ילד שנולד בזמן אז הדברים אצלו הולכים בצורה קלה. אני יודעת שקשה להבין אותי ושאני לא הגיונית, אבל קשה שלי שלא להתאכזב.