שלום לכולם

[פרח75]

שלום לכולם

אני בדיוק קוראת את הספר "תרפיה לשפויים" וחשבתי שאולי כאן יהיה המקום להתייעץ לגבי משהו שמציק לי. אני עובדת סוציאלית. לפני כחודש התחלתי עבודה חדשה - מטפלת במשפחות שכולות של משרד הביטחון.המפגש הקבוע עם משפחות שחוו שכול, לפעמים שכול כפול, מכניס אותי למעין מרה שחורה ובעיקר פחדים (ממחלות, מהמוות, מאובדן). אני מוצאת את עצמי מאד במתח ועמוסה בפחדים. העבודה חשובה לי ומעניינת אותי ואני לא רוצה לעזוב אבל גם רוצה לשמור על עצמי ונראה לי שאני צריכה לפתח נקודה מבט אחרת על החיים, להבין את המשמעות שלהם, להבין למה קורים דברים כאלה, ואיך לא לפחד מהם. יכולים אולי לייעץ לי מה לעשות? תודה מראש

 

[hilabarak]

שלום לך, אני חושב שהבנת החיים

היא משימה קצת גדולה על בן אנוש שלא בדיוק בנה את היקום. אפילו את גוף האדם אנחנו בקושי מבינים וטובי המוחות הרפואיים בעולם חוקרים אותו כבר מאות שנים. הייתי אומר שאנחנו בני האנוש יכולים לפתח ממוחיות בשאלה "איך לחיות ?" ולא בשאלה "מהי משמעות החיים?". כי לחיות אנחנו יודעים ומנוסים (מי יותר ומי פחות). במשמעות אין לנו סיכוי ממשי להבנה כי לאף אחד מאיתנו אין ממש תשובה אפילו לשאלה הפשוטה "אנחנו חלק מיקום שנבנה על ידי אלוהות או יצירי שטח משחק של תרבות מתקדמת שנמצאת במימד אחר ?". ובהקשר שלך, לשאלה "איך לחיות למרות הכאב והשכול שנחשפים אליהם ?" אני חושב שהתשובה היא יחסית פשוטה - לא לתת למחשבות אחיזה בך. החיים הם דבר מסוכן מטבעו, בכל רגע נתון עלולים לקרות לנו אסונות רבים החל מפיטורין דרך מחלות המשך בתאונות ודרך השמדה מוחלטת על ידי רעידת אדמה לא צפוייה. זה היה תמיד ויהיה תמיד. ועל כן גם הפחדים מאותם אסונות הם רציונליים, אין אפשרות ריאלית להגיד לאדם "שמע, אתה בטוח אל תדאג". אפשר להגיד לאדם "תראה, המחשבות הללו יגיעו כי אתה בן אנוש כמו כולם. הבחירה בידייך היא האם לשקוע בהם ולהתחיל לצייר תסריט מה יקרה אם ? או להגיד למחשבה 'עזבי אותי במנוחה כרגע עדיף לי לחשוב על הארוחה שאני מוזמנת אליה מחר או על השוקו שעליי להכין לילד או על קושי כזה או אחר בעבודה' ". הנושא הזו של 'שליטה' במחשבות 'רעות ומיותרות' (כי יש מחשבות 'רעות' חיוניות כמו למשל שאדם נמצא בקושי עיסקי ועליו לחשוב איך לפתור אותו), הוא עניין של מאמץ. מאמץ הוא עניין של בגרות, אדם בוגר יודע להתאמץ מול עצמו ומחשבותיו ולדעת להסיט אותם מכיוונים לא בריאים לכיוונים בריאים (בדיוק כמו גבר בוגר שלא חושב כל היום על מין עם נשים אחרות, מול גבר לא בוגר שעסוק כל היום בהשגת הבגידה הבאה כדי לספק לעצמו את האגו). אדם לא בוגר לא רואה עצמו אחראי על יצריו ומחשובתיו ויגיד "אני לא מסוגל להתמודד עם פחדיי, או לחלופין "אני לא מסוגל להתמודד עם הצורך לבגוד/לשתות/להמר ...". אין דרך אחרת שידועה לי חוץ מהתמודדות עם עצמך. לסיכום - לדעתי עזבי את משמעות החיים. יש פטנט ברור וידוע ומוכח כבר אלפי שנים שנקרא בפשטות "חשוב חיובי ומציאותי". נדרש מאמץ לגרש מחשבות שליליות עקרות, ולהביא חיוביות ומציאותיות. היכולת הזו טובה גם לפחדים מהחיים וגם לבעיות זוגיות וגם להורות וכולי.

 

[עננית נוצה]

משמעות החיים

מחלות מוות ואובדן הם מרכיב אימננטי של החיים. למעשה, יהיו פילוסופים שיאמרו לך, כי אם יש וודאות כלשהי בחיים האלה- הרי זהו המוות. איך חיים בצלו המאיים של המוות? אני בעד פתרון של חשיבה חיובית, כל עוד הוא אינו מלווה ב"טיאטוא" של התהיות הקיומות אל "מתחת לשטיח", קרי: עצימת עיניים לנוכח המודעות הקיומית. מאד מקובלת עלי אמירתו של קאמי: "אדם הוא תמיד קורבן של אמיתותיו- משהכיר בהן, לא יוכל להשתחרר מהן" ולכן, כל סוג שהוא של חמיקה מן ההכרה, עלול להוביל לעימות נוסף עם אותה ההכרה- ואולי אף חמור מזה שקדם לו. איזו משמעות ניתן למצוא בחיים שכאלה? התהיה באשר למשמעות החיים עשויה להוביל אותך לנתיבי חשיבה מגוונים. יש מי שיאמר כי אין טעם בחיפוש אחר משמעות לחיים- היות שהם נעדרי משמעות גלובאלית. אחר יאמר כי אידאל או ייעוד, כזה או אחר (ואפשר: כאלה או אחרים),הוא הנותן טעם לחייו- הוא משמעות חייו. קאמי גורס: "מהי משמעות החיים בעולם כזה? לפי-שעה, לא יותר מאשר אדישות לעתיד והתאוָה למצות את כל הנתון". האדישות לעתיד היא פועל יוצא מהיותו ידוע מראש ובלתי ניתן לשינוי. אין זו דרך של התכחשות אל תודעה שלא ניתן לברוח ממנה, אלא הצעה לעשות ככל הניתן כדי לנצל באופן הטוב והנכון ביותר עבורך, את הזמן שכן עומד לרשותך- זמן של חיים שלמים, שבידייך הכוח להופכם לנפלאים ומספקים עבורך. הערה נוספת: את מתארת מתח, פחדים ומרה שחורה, בעקבות המפגש התדיר עם משפחות שכולות. מדברייך, הבנתי כי המחשבה לעזוב את העבודה המסויימת הזו אכן חלפה בראשך. ראי, אני מניחה כי את מודעת למבנה הנפשי (איתן/ עדין/ שברירי) ולרגישויות המיוחדות שלך, כאדם. אני סבורה כי מוטב שתשאלי את עצמך, האם הסיטואציות הללו, שמזמנת לך עבודתך החדשה, לא מכבידים מדי על נפשך? אם את חוששת כי עלול להיגרם לך נזק נפשי/ רגשי כתוצאה מהתמודדויות הקשות (!!!) הללו, אולי כדאי לשקול עבודה בנסיבות מכבידות פחות...

 

[DZHIBERISH]

בקשר לפחד מן המוות

זה משהו שקשה להשתחרר ממנו.פשוט תחשבי שהמטרה בחיים היא לא לחיות כמה שיותר או ההפך.אני מסתכל על החיים ולא רואה שום מטרה.אני לא חושה שצריך מטרה.זה מאוד שטחי לחשוב שלחיים שלך יש מטרה מסויימת.פשוט חיים וזהו.המוות הוא חלק טבעי מהחיים ולא שונה מלידה.אין בו משהו מוזר או מרוחק.הוא חלק מאיתנו והוא איתנו לא משנה איפה אנחנו.פשוט תזכרי שהעצב של האנשים אותם את פוגשת הוא העצב על אובדן מישהו.זה שנפטר לא עצוב ולא כועס.אין שום דבר נורא במוות.פשוט אנחנו חיים בחברה שמקדשת את החיים. כל העניין של משמעות,השאלה הזאת,מהי משמעות החיים.זה הכל קיים כי אנשים רוצים תשובה מהירה ולא רוצים להתאמץ ולהפתח ולהסתבך בכל הרעיונות הללו.וכשתאלי מישהו מהי המטרה בחיים לרוב התשובה שתקבלי תיהיה די פשוטה. אם את מרגישה הזדהות אם המשפחות,אני חושב שאת זה אי אפשר לרפא בדרך פלא.פשוט יש לך עבודה שדורשת מאמץ נפשי כבד אבל אני בטוח שתוכלי להסתדר איתו.אם הבעיה שאת מתארת באמת מציקה לך אני מציא לך לשנות משהו בחיים שלך ולנסות משהו חדש או משהו שונה.זה עוזר לי לפעמים ואני יודע שזה עוזר לאחרים גם כן.