שלום לכולם
עוברים עלי כמה דברים לאחרונה שלא קשורים לבתי באופן ישיר אבל בכל זאת...קצת בעייתי בעבודה-אחרי שאישרו לי לעבוד שעה 1 פחות ביום-לא רשמי-פתאום החודש-אחרי 4 חודשים בלבד וששום דבר במצב של בתי לא השתנה-פתאום-כבר מבקשים ממני להשתדל לצמצם את הפערים כמה שאפשר וגם קיבלתי נזיפות שאני מדברת יותר מדי (במסדרון מהפל' שלי)-וידוע להם שאני מדברת לא שיחות פרטיות אלא עם רופאים וכל השאר שקשור לבתי(שלא זכור לי יותר מ3 שיחות לאחרונה)..ועוד כמה דברים קטנים שקרו באותם ימים בדיוק-זה מאוד הלעיב אותי למרות שאני יודעת שבדרך כלל לא מעריכים אף אחד ולא מתחשבים באף אחד בעבודה-ואני נותנת תמיד 150% מעצמי ...אני יודעת שזה תמיד ככה ברוב המקומות העבודה ולא משנה מה אנחנו עוברים אבל בכל זאת זה מעליב כשאת יודעת שיש חלק מהאנשים אצלנו שלהם מותר הרבה דברים (ותיקים ומקורבים) ואת אם הילדה החולה שלך-כלום-מקום ריק...ועוד החברה עוד 6-8 חודשים עוברת מקום רחוק יותר ואני כנראה אתחיל להתעניין בעבודות-הייתי קודם רוצה לסדר הכול עם ההוסטל אבל כנראה זה עוד לא כל כך קרוב-ביום חמישי החזירו אותה למחלקה סגורה ולפז'מה-בגלל הסריטות שהיא עושה והתקפים יותר תקופים-ובגלל זה גם התבטלה השיחה הראשונה עם האחות שהיא הכי הרבה אוהבת שהייתה צריכה לרמוז לה על הוסטל...אבל בגלל שהתחלתי לחשוב על להחליף עבודה-קיבלתי את זה בסדר כי פתאום הבנתי שכל מה שאנחנו עוברים-אסור לנו לקבור את עצמנו-ואם אמרתי לפני כמה חודשים-שגמרתי להתקדם בעבודה-המקום הנוכחי לא כל כך מתאים לי-אני שווה הרבה יותר-אבל בגלל בתי אני לא רוצה להתחיל משהו חדש-זה לא נכון!!!ואם אני עושה זאת-מחפשת מקום אחר-אז קודם כל בשבילה-כי כרגע לוקח לי 3 שעות ביום לנסיעו ונמאס לי-אז אני אחפש קרוב לבית...וזה גם הכניס בי קצת אופטימיות ורוח חיה -אז כרגע אפילו את הבשורות הרעות קיבלתי בסדר...בקיצור הרבה סערת רגשות אבל בכל זאת מקווה לטוב.....
עוברים עלי כמה דברים לאחרונה שלא קשורים לבתי באופן ישיר אבל בכל זאת...קצת בעייתי בעבודה-אחרי שאישרו לי לעבוד שעה 1 פחות ביום-לא רשמי-פתאום החודש-אחרי 4 חודשים בלבד וששום דבר במצב של בתי לא השתנה-פתאום-כבר מבקשים ממני להשתדל לצמצם את הפערים כמה שאפשר וגם קיבלתי נזיפות שאני מדברת יותר מדי (במסדרון מהפל' שלי)-וידוע להם שאני מדברת לא שיחות פרטיות אלא עם רופאים וכל השאר שקשור לבתי(שלא זכור לי יותר מ3 שיחות לאחרונה)..ועוד כמה דברים קטנים שקרו באותם ימים בדיוק-זה מאוד הלעיב אותי למרות שאני יודעת שבדרך כלל לא מעריכים אף אחד ולא מתחשבים באף אחד בעבודה-ואני נותנת תמיד 150% מעצמי ...אני יודעת שזה תמיד ככה ברוב המקומות העבודה ולא משנה מה אנחנו עוברים אבל בכל זאת זה מעליב כשאת יודעת שיש חלק מהאנשים אצלנו שלהם מותר הרבה דברים (ותיקים ומקורבים) ואת אם הילדה החולה שלך-כלום-מקום ריק...ועוד החברה עוד 6-8 חודשים עוברת מקום רחוק יותר ואני כנראה אתחיל להתעניין בעבודות-הייתי קודם רוצה לסדר הכול עם ההוסטל אבל כנראה זה עוד לא כל כך קרוב-ביום חמישי החזירו אותה למחלקה סגורה ולפז'מה-בגלל הסריטות שהיא עושה והתקפים יותר תקופים-ובגלל זה גם התבטלה השיחה הראשונה עם האחות שהיא הכי הרבה אוהבת שהייתה צריכה לרמוז לה על הוסטל...אבל בגלל שהתחלתי לחשוב על להחליף עבודה-קיבלתי את זה בסדר כי פתאום הבנתי שכל מה שאנחנו עוברים-אסור לנו לקבור את עצמנו-ואם אמרתי לפני כמה חודשים-שגמרתי להתקדם בעבודה-המקום הנוכחי לא כל כך מתאים לי-אני שווה הרבה יותר-אבל בגלל בתי אני לא רוצה להתחיל משהו חדש-זה לא נכון!!!ואם אני עושה זאת-מחפשת מקום אחר-אז קודם כל בשבילה-כי כרגע לוקח לי 3 שעות ביום לנסיעו ונמאס לי-אז אני אחפש קרוב לבית...וזה גם הכניס בי קצת אופטימיות ורוח חיה -אז כרגע אפילו את הבשורות הרעות קיבלתי בסדר...בקיצור הרבה סערת רגשות אבל בכל זאת מקווה לטוב.....