שלום לכולם
שלום לכולם
שלום וערב טוב, מזה זמן מה אני עוקבת בעניין רב אחר ההתכתבויות, ואין ספק, התחושה היא של משפחה מורחבת ותומכת. אני בת 47, נכנסתי לעניין "קצת מאוחר". לאחר שני נסיונת כושלים, בימים אלה ממש נתבשרתי על כשלון הנסיון השני. בעבר היה לי נסיון אחד של הפריה חוץ גופית מביצית שלי, והרופא הציע לי למהר וללכת על תרומה. התמהמהתי זמן רב, וכעת אני כאן... מסיבות מובנות, אינני משתפת הרבה אנשים בסביבתי, ואני מחפשת תמיכה, בעיקר מורלית. היום לראשונה התחלתי להרהר באפשרות (הסבירה) שכל נסיונותי ייכשלו, ואצטרך לחיות עם האין. יחד עם זאת, לא אמרתי נואש ואמשיך לנסות עד קצה גבול היכולת שלי. אני מקווה שאיני נשמעת פסימית מדי, אלא מציאותית. יחד עם זאת, הרושם שלי מכל מה שאני קוקרת הוא של אופטימיות אינסופית, האמנם זה כך. אולי יש עוד נשים שמרשות לעצמן לחוש ולהעלות על הכתב גם את החרדות העמוקות ואת האפשרויות הלא נעימות? בסך הכל, אני מאד שמחה על שהתוודעתי אל הפורום, עובדה היא שבצר לי אני פונה אליכן, כי אני מרגישה שכאן אזכה לאוזן קשבת ולהבנה אמיתית.
שלום לכולם
שלום וערב טוב, מזה זמן מה אני עוקבת בעניין רב אחר ההתכתבויות, ואין ספק, התחושה היא של משפחה מורחבת ותומכת. אני בת 47, נכנסתי לעניין "קצת מאוחר". לאחר שני נסיונת כושלים, בימים אלה ממש נתבשרתי על כשלון הנסיון השני. בעבר היה לי נסיון אחד של הפריה חוץ גופית מביצית שלי, והרופא הציע לי למהר וללכת על תרומה. התמהמהתי זמן רב, וכעת אני כאן... מסיבות מובנות, אינני משתפת הרבה אנשים בסביבתי, ואני מחפשת תמיכה, בעיקר מורלית. היום לראשונה התחלתי להרהר באפשרות (הסבירה) שכל נסיונותי ייכשלו, ואצטרך לחיות עם האין. יחד עם זאת, לא אמרתי נואש ואמשיך לנסות עד קצה גבול היכולת שלי. אני מקווה שאיני נשמעת פסימית מדי, אלא מציאותית. יחד עם זאת, הרושם שלי מכל מה שאני קוקרת הוא של אופטימיות אינסופית, האמנם זה כך. אולי יש עוד נשים שמרשות לעצמן לחוש ולהעלות על הכתב גם את החרדות העמוקות ואת האפשרויות הלא נעימות? בסך הכל, אני מאד שמחה על שהתוודעתי אל הפורום, עובדה היא שבצר לי אני פונה אליכן, כי אני מרגישה שכאן אזכה לאוזן קשבת ולהבנה אמיתית.
