שלום לכולם

[אופ 1]

שלום לכולם ../images/Emo9.gif

אני ממש אשמח להצטרף לפורום המקסים שלכם. אפשר? קצת על עצמי,בשנה האחרונה גיליתי והתחברתי למושג הזה מודעות.שזה הדבר הכי נפלא והכי מדהים שקרה לי בשנה האחרונה. אני אשמח לשתף,לייעץ ולקבל עצות.

 

[hilabarak]

ראשית ברוכה באה,

שנית לדעתי יש שתיעיצות למתחילים בנושא המודעות : 1. עבודה בתחום המודעות מייצרת לרוב אשלייה כאילו הכעסים והדאגות והפחדים הם שליליים, ואהבה ונתינה הם חיוביים. הייתי מייעץ לך מראש לחפש איזון, לא להיות אדם שלעולם לא כועס או שתמיד אומר את מה שעל ליבו, אלא אדם שנמצא בעולם רגיש מאוזן. להיות ב"היי" זה לא בריא, כי זה יביא את ה"דאון". ולחוות רגשות שליליים כל הזמן זה לא בריא גם, פשוט לכעוס במידה ולהיות מאושר במידה. 2. תמיד לזכור שהמודעות היא רק כלי להגשמה ושלמות, היא איננה המטרה. הרבה אנשים שעוסקים בתחום מתנתקים מאנשים שאינם בתחום כי הם רואים "אנשים מודעים" מול "אנשים לא מודעים". ואני טוען שכולנו רוצים להגשים עצמנו ולהרגיש שלמים (מי שמחפש להרגיש טוב עם עצמו כל הזמן, ימצא עצמו לא מאוזן כי הוא יפחד להרגיש רע). אם אחד בוחר בכלי המודעות והשני הולך לטפס על האוורטס בשביל זה, זה עדיין בסדר.

 

[אופ 1]

קראתי את ההודעה שלך כמה פעמיים

העלת כאן שתי נקודות מאוד חשובות. תודה יקירה

 

[hilabarak]

אני שמח שאהבת, אני יכול להגיד

שאחד הלקחים החשובים שלי מנושא המודעות, הוא הבנת האגו. האגו שלנו הוא בעצם אותו יצר הישרדות. ונכון שהוא אחראי לדברים לא נעימים כמו פחדים ודאגות וכעסים וצרות אופקים, אבל הוא גם אחראי על ההישרדות שלנו שזה לא פחות חשוב. באופן טבעי אנשים שהופכים מודעים לעצמם מתחילים לבחון את האגו ולראות את המדדים ההרסניים שלו. ואז נוצרת מעין "מלחמה" איתו. הוא רוצה לכעוס ולדאוג ולקנא, ואנחנו שמודעים לכך שאלו רגשות לא הכי מועילים, מתחילים ל"הילחם" בהם. מה שמעניין הוא שהאגו "חכם" הוא לא נלחם בנו. הוא עובר לצד השני של המטבע. הוא מתחיל להגיד לנו כמה אנחנו מיוחדים שאנחנו הפסקנו לכעוס (או משתדלים להפסיק לכעוס) וכמה האחרים לא. כמה אנחנו מיוחדים שאנחנו עוסקים במודעות והאחרים לא. כמה אנחנו רואים את החיים בצורה הוליסטית והאחרים לא. ואז נולדות מילים כמו "עובדי אור" וכאלו. וזה מה שלמדתי, שאת האגו לא מעניין כלום. הוא רוצה לשרוד. אם נשחרר אותו לחופשי אז הוא ישמור עלינו בעזרת פחדים. אם נילחם בו אז הוא ישמור עלינו בעזרת השיכנוע שאנחנו מיוחדים והאחרים לא. ולכן כשאני לפחות מנחה אנשים אני מראש מזהיר. לשים לב דרך המודעות היא דרך נכונה, ואני מאמין בה, אבל היא גם חלקלקה. היא דרך שזורקת מצד אחד של האגו לצד השני. מהפחדן ליהיר. ואם מראש יוצאים לדרך עם רצון להיות מאוזן, אז נולדת תפיסה בריאה של העצמי.

 

[בדיחהקוסמית]

לזה קוראים

אגו רוחני, והוא הרבה יותר חמקמק ונחבא אל הכלים בעיני עצמנו, דווקא מכיוון שפיתחנו תדמית עצמית בריאה ורוחנית יותר ואנחנו מרגישים שהתקדמנו. יותר קל לראות כעס מאשר הדחקה. יש גם צד מנוגד לצד שתיארת - האגו מייצג תשוקות בלתי נשלטות, וכאשר מודעים אליהן, מנסים בכוח להימנע - ומי שמצליח מלאכותית מרגיש פחות חומרי ויותר רוחני בעיני עצמו. אבל יש סימני אזהרה, צריך רק לשים לב. כמו למשל מה שאמרת, הגאווה והתחושה שאני קדוש יותר מאחרים, וגם נוצרת כיתתיות של אנחנו והם, כי האגו עדיין בשלו ורוצה להרגיש בנוח ולכן מתחבר לדומים לו

עוד סימן הוא שינוי חד ומהיר מאוד באורח החיים וביחס שלנו לסובבים אותנו. עוד תופעת לוואי היא פיתוח תחושת נחיתות ואשמה חזקה, כאשר אנחנו לא בסדר בעיני עצמנו, מעין מכה מנטלית על היד כל אימת ש"חוטאים" (ואכן יש דתות וחברות שמשתמשות במנגנון זה). הכל כתלות במבנה הנפשי הנתון שלנו עד לאותה נקודה - חלק יפנו דווקא לתחושת עליונות. הנטייה של המחשבות האגואיסטיות, שמטרתן להיטיב עם עצמי בכל דרך אפשרית (בין אם סיפוק מאוויים או התחמקות מבעיות או הגנה על זהותי ודמותי הכל לפי תפיסה דואלית את העולם) - היא לחלק ולסדר בין מה שטוב למה שרע לנו. לכן כאשר מתחילים לזהות הצד האפל שלנו, מכריזים עליו מלחמה - ובכך נופלים שוב לאותה חלוקה אגואית בסיסית.

 

[שחרחר מתוק]

תגובה

2 שאלות לי אליכם: 1 - איך מבדילים בין טוב לרע

הרי בכל דבר יש חיובי ושלילי ולכל דבר יש סיבה (לפי התפיסה שלי) או לפחות מכל דבר אפשר ללמוד משהו.. 2 - ולאחר שסידרנו את הטוב והרע, מה הלאה

צריך לקבל את הדברים ולהבינם

איך צריך להתנהג עם הממצאים והמסקנות שאליהן הגענו

מאוד מעניין אותי הנושא, גם בגלל שאני אישית מכיר אותו מקרוב וגם שלמדתי את נושא שלושת רמות האישיות (שבתוכו נחקר נושא האגו) והמודעות (ששזורים אחד בשני) - ע"פ פרויד.

 

[בדיחהקוסמית]

להבדיל ../images/Emo13.gif

לא טענתי בכלל שאני יודע להבדיל בין טוב לרע מוחלטים, אם יש כאלו בכלל. אלא שכל אחד קובע מה חיובי ומה שלילי יחסית לתפיסת עולמו ועצמו. וזה קורה הרבה פעמים אוטומטית בצורה מותנית, ואולי אפילו לא קשור ישירות למציאות אלא רק לפרשנות מוטית שלה. דוגמה קיצונית היא פוביה, נגיד למישהו יש פוביה מלכלוך, והוא תופס כשלילי כל דבר שייראה לו טיפה מטונף, וירחק ממנו כמו מאש (=סידר בראשו מה טוב ומה רע, ומגן על עצמו מפני הרע שבדמיונו)

 

[hilabarak]

אני חושב שאם תחליף את שאלת

ה"טוב מול הרע", בשאלה "מה משרת אותי בצורה יותר טובה ?" יפתרו כל השאלות הפילוסופיות: 1. בעצם אין טוב או רע, אלא דברים שמשרתים אותנו. 2. מי קבע מה משרת ומה לא ? רק אני בעולם יודע אם למשל לשמור את הכעס בבטן ישרת יותר מאשר להוציא אותו. אין נכון או לא נכון, טוב או רע. לפעמים ישרת יותר להוציא כעס ולפעמים ישרת יותר לשתוק. לכן אנחנו לא רובוטים, אלא בני אנוש, עלינו להחליט בכל שנייה החלטה אחרת (רק רובוט יודע מראש מה לעשות). 3. איך להתנהג עם הממצאים ? אין ממצאים, בכל רגע ההחלטה תהיה שונה. תחשוב על זה כמו איש סיירת מטכ"ל שיוצא למבצע בעומק שטח האוייב. האם הוא מסדר את היכולות שלו לפי סדר ? האם הוא אומר "קודם כל יכולותי בקרב מגע, אחרי זה רימון ההלם, אחרי זה העוזון, אחרי זה הסכין, אחרי זה האקדח .....? הוא פשוט יודע להשתמש בכל הכלים, ובכל סיטואציה הוא מגיב בהתאם. אפשר לומר שבאותה סיטואציה בדיוק הוא ישתמש בסכין וחברו באקדח עם משתיק קול ויום למחרת ליהפך. בקיצור - צריך ללמוד לסגל לעצמנו חשיבה של "מה משרת יותר?", בהתחלה זה קשה ואחרי זה זה הופך לטבע שלנו. אנחנו מתחילים לפעול מתוך ההנחה שאין טוב או רע, אין נכון או לא נכון, אין צודק או טועה, יש רק הימור על מה ישרת אותנו יותר. ככל שמתקדמים בחיים ההימור הופך להיות פחות הימור ויותר תבונה (אבל תמיד זה נשאר בגדר הימור, אף אחד לא ניחן בחוש נבואי של 100 אחוז).

 

[שחרחר מתוק]

../images/Emo51.gif על התגובות