או... באמת סוגייה מעניינת.
את האהבה שלי לפינק פלויד רכשתי בעצמי ולא דרך אבא שלי או משהו מהסגנון. יוצא לי לחשוב הרבה על העתיד ובאמת מאוד מעניין אותי מה יהיה עם המוסיקה כשאני, שעכשיו בן 14, יהיה בן 20 או 30. תמיד שיערתי שבעתיד המוסיקה תמשיך לפנות לעבר הסאונד האלקטרוני ובסופו של דבר לא יהיה כל שימוש בכלים פיזיים, רק סינטיסייזרם, מכונות תופים ודברים מהסוג הזה ושיהיו קבוצת של אנשים שיקשיבו למוסיקה עכשיוית (נגיד ראפרים ו"שלולית בוץ" וכל הדברים האלה) כמו שאנחנו מקשיבים היום לפינק פלויד או לג'נסיס או לג'אז או בלוז או כל דבר שעבר לא ממש מיין סטריים. תחשבו שכאילו איך שאתם חושבים היום על ג'אז, ככה יחשבו על ראפ. ובמקום בלוז יהיה את הפופ העכשיוי שלנו עכשיו. במקום רוק של שנות השישים שבעים יהיה רוק של שנות התשעים שיחשב למושקע ו"איכותי". ובמקום הפום של היום יהיה איזשהו סוג של מוסיקה אלקטרונית. כמובן שזה רק מין תאוריה שלי, לפעמים אני חושב על זה וזה נראה לי דבילי ולפעמים זה נראה לי הגיוני להפליא, כרגע זה איפשהו באמצע. עכשיו שאני חושב על זה, יכול להיות שבמקום מוסיקה קלאסית יהיה פינק פלויד
. מצחיק לחשוב על זה... אז במטרה של כל זיבולי השכל האלה היא שלפי דעתי הסיכוי שהילדים שלך, אם נגיד הם יוולדו עוד 5 שנים, ישמעו פינק פלויד הוא בערך כמו הסיכוי שהילדים שהייתה מוליד היום היו שומעים מוסיקה קלאסית. כשחושבים על זה, זה לא סיכוי כזה קטן, כי בכל זאת, יש הרבה יותר אנשים שמכירים באך (לפי השם כן, לא לעומק) משמכירים פינק פלויד (לפי השם גם כן) אז אולי זה דווקא לטובה.
