שלום לכולם../images/Emo39.gif
אני משוחררת שנתיים ובזמן האחרון ככל שהזמן עובר אני יותר ויותר לא מוצאת את עצמי בשום כיוון, לא אם זה בלימודים-לא יודעת מה ללמוד ומה מתאים ואם אני ב"ראש" כרגע.. אם זה בעבודה ,אני מרגישה שאני מבזבזת את הזמן בלחשוב יותר מידי מה עדיף ,על איזו עבודה ללכת, אולי ההיא יותר טובה. ואם נלך על העבודה ההיא אז מה עם הלימודים? שנתחיל להשקיע ולהרשם לפסיכומטרי או שנקח את הזמן ונראה מה יהיה.. הכל כ"כ מבולבל לי...לעבור מבית ההורים,לגור לבד ואולי לבד אני אקבל את ה"השראה"או עדיף להשאר בבית כרגע, כל היום אני רק חושבת ולא עושה כלום בסוף..שום צעד. כל הזמן מתנדנדת ומסתכלת מה אחרים עושים ואיך הם עושים ומרגישה שכולם מתקדמים ומסתדרים ורק אני לא כי אני לא מצליחה לגבש החלטות ולא משנה איזו החלטה. מה שהכי מתסכל אותי זה שלא הייתי חסרת ישע כזו ותמיד ידעתי מה אני רוצה מעצמי..היום אני רוצה להיות מסודרת ולהחליט את ההחלטות הכי טובות בשבילי ואני לא מסוגלת.. אני מרגישה שאני דורכת במקום במקום להתחיל לצעוד אל המטרה אני מבינה שאני צריכה לקום ולעשות השאלה מה הכי נכון לי ולמה אין לי אומץ לעשות אותם..יש לי ראש על הכתפיים אני יודעת שאני אסתדר בסוף אני יודעת שבסוף אני אלך ללמוד , אבל למה אצלי הכל מבולגן ומבולבל כשאחרים מסתדרים וצועדים קדימה..? כולם נותנים לא אותן עצות יש לי חברים ומשפחה מפרגנים העצות מעולות אך עדיין אני לא מצליחה לעמוד על הרגליים ולתפוס את עצמי וללכת גם קדימה.. סליחה שרשמתי הרבה..סוף סוף אני מתפרקת קצת מהתסכול הגדול שלי..
אני משוחררת שנתיים ובזמן האחרון ככל שהזמן עובר אני יותר ויותר לא מוצאת את עצמי בשום כיוון, לא אם זה בלימודים-לא יודעת מה ללמוד ומה מתאים ואם אני ב"ראש" כרגע.. אם זה בעבודה ,אני מרגישה שאני מבזבזת את הזמן בלחשוב יותר מידי מה עדיף ,על איזו עבודה ללכת, אולי ההיא יותר טובה. ואם נלך על העבודה ההיא אז מה עם הלימודים? שנתחיל להשקיע ולהרשם לפסיכומטרי או שנקח את הזמן ונראה מה יהיה.. הכל כ"כ מבולבל לי...לעבור מבית ההורים,לגור לבד ואולי לבד אני אקבל את ה"השראה"או עדיף להשאר בבית כרגע, כל היום אני רק חושבת ולא עושה כלום בסוף..שום צעד. כל הזמן מתנדנדת ומסתכלת מה אחרים עושים ואיך הם עושים ומרגישה שכולם מתקדמים ומסתדרים ורק אני לא כי אני לא מצליחה לגבש החלטות ולא משנה איזו החלטה. מה שהכי מתסכל אותי זה שלא הייתי חסרת ישע כזו ותמיד ידעתי מה אני רוצה מעצמי..היום אני רוצה להיות מסודרת ולהחליט את ההחלטות הכי טובות בשבילי ואני לא מסוגלת.. אני מרגישה שאני דורכת במקום במקום להתחיל לצעוד אל המטרה אני מבינה שאני צריכה לקום ולעשות השאלה מה הכי נכון לי ולמה אין לי אומץ לעשות אותם..יש לי ראש על הכתפיים אני יודעת שאני אסתדר בסוף אני יודעת שבסוף אני אלך ללמוד , אבל למה אצלי הכל מבולגן ומבולבל כשאחרים מסתדרים וצועדים קדימה..? כולם נותנים לא אותן עצות יש לי חברים ומשפחה מפרגנים העצות מעולות אך עדיין אני לא מצליחה לעמוד על הרגליים ולתפוס את עצמי וללכת גם קדימה.. סליחה שרשמתי הרבה..סוף סוף אני מתפרקת קצת מהתסכול הגדול שלי..
