שלום לכולם

[mami היחידה]

שלום לכולם../images/Emo26.gif

יש לי שאלה לאלו מביניכם שמתנדבים/התנדבו במד"א: מה משך אתכם להתנדב דווקא בארגון הזה? מה היו השיקולים שלכם? האם אתם חושבים שההתנדבות תרמה ולו במשהו לתחושת השייכות והזהות בחברה? שתבינו למה אני שואלץ- אני עושה עבודה קטנה על התנדבות נוער במד"א (בעברי הלא רחוק גם אני הייתי מתנדבת...) ורציתי לדעת אם יש כאן כאלו שמוכנים לספר על תחושותיהם והמחשבות שלהם בנוגע להתנדבות- והאם היא באמת תורמת להרגשת השייכות והזהות בחברה אני ממש אודה לכל מי שיוכל לענות! MAMI

 

[d a n i e l 111]

בוא נגיד...

בתור אחד שכ-3 חודשים במד"א...הקטע של לעזור לאנשים שזקוקים לך...אנשים שרואים בך הבן אדם שיעזור להם...זה עושה טוב בלב..זה מה שמשך אותי בעיקרון...אני גם אוהב את תחום הרפואה..ומתכוון ללמוד רפואה באוניברסיטה...אז רציתי גם להעשיר את הידע שלי ולהרחיב אותו וזה עזר... אבל הסיבה העיקרית היא העזרה לאנשים...אפשר להגיד שזה לא עוזר לי להשתייך בחברה אלא אנשים רואים בך כאחד המובחרים אם יורש לי לומר...למה אתה זה שעוזר ותעזור להם שאף אחד אחר לא יוכל לעזור...

 

[amitp]

אפשר גם לענות, גם אם אני לא נוער?

(טוב נו, לא היה אייקון נורמאלי של זקן...

)

 

[טילי לייט]

בעקרון.....

אמא שלי שכנעה אותי ללכת לקרוס, הסכמתי במחשבה שעם זה לא יתאים לי, אפרוש, וידעתי שידע כזה זה נורא חשוב שיהיה לך, באופן עקרוני. אבל נשארתי, אני כבר כמעט שנתיים במד"א. זאת המחשבה שאני עוזרת לאחרים על זמני הפנוי, שאני רוכשת ידע וניסיון ויום אחד אולי אצטרך להציל מישהו שאני אוהבת ואני אוכל לעשות את זה. וכן, זה מאוד תורם לי לתחושת השייכות. במד"א אני מרגישה מאוד שייכת, רוב האנשים נורא חברותיים וכי להיות איתם, וזאת הרגשת שייכות לאנשים שבאמת תורמים מזמנם ומרצם לעזרה לאחרים. מדי פעם אני מקבלת חיזוקים מאנשים מחוץ למד"א, וזאת ההרגשה הכי נהדרת שיש, שזה אדם שלא עזרתי לו ואין לו שום קשר אלי או למד"א, והוא בכל זאת אומר לי כל הכבוד. אבל רוב האוכלוסיה לא במיוחד נחמדה ואלא אפילו להפך לפעמים, למשל כשיוצאים לאבטח איזה אירוע, מן הסתם אנחנו לא משלמים כסף כדי להיכנס אליו, ורוב האנשים שרואים אותנו נכנסים לפני כולם, לא תומכים במיוחד, וזה עצוב שבחברה שלנו שזה כל כך חשוב לעזור לאחרים, מתייחסים אליך ככה רק בגלל שבאת לפנות מישהו שאיבד הכרה בהופעה.

 

[ginni]

אמנם אני כבר לא פעילה

בשנה האחרונה.. אבל התנדבתי במשך שנתיים במד"א, ונהנתי מאוד. בהתחלה החלטתי ללכת לקורס בעיקר כדי לעשות שם את המחוייבות אישית... שחובה לעשות בכיתה י'. אבל אצלי (ואצל הרבה מתנדבים

) זה כבר הפך להתמכרות, ופשוט נהנתי להיות בתחנה, לעשות נסיעות, לדבר עם האנשים.. מאז ומתמיד תחום הרפואה ריתק אותי, וכשבגן ילדים היו משחקים מלבישים ומאפרים בובות, לי היה את התיק שלי עם התחבושות וה"משחות" והייתי מטפלת בבובה שלי במסירות רבה..

וככה כשהייתי צריכה לבחור תחום התנדבות ושמעתי שאפשר במד"א החלטתי שזה מה שאני עושה. עשיתי קורס 60, נהנתי מאוד וכאמור המשכתי להתנדב שנתיים. לצערי בי"ב נאלצתי להפסיק מפאת חוסר זמן...

אבל בהחלט ההרגשה של "וואי אני אדע מה לעשות במקרה חירום" היא מאוד חשובה. חח אני זוכרת בנסיעות הראשונות שלי איך כולי היתי במתח כשנסענו דחוף עם סירנה... בטח הייתי נראית מה זה מגוחך

אבל זה עבר.. ובתכל'ס מאוד נהנתי להתנדב שם. מקווה שעכשיו לפני הגיוס יצא לי לחזור לתחנה.. אההה ואגב.. לא יצא לי להציג את עצמי נראה לי.. אני טל

אני קוראת די סמוייה בפורום...