שלום לכולם
- פותח הנושא reut38
- פורסם בתאריך
רומיאו האחת
New member
יהודה לא שר
את "הדואט" עם שלמה ארצי...אין ליודה שום קשר אליו...למיטב ידיעתי אין שום קשר מבחינה מוסיקלית בין יודה לשלמה
את "הדואט" עם שלמה ארצי...אין ליודה שום קשר אליו...למיטב ידיעתי אין שום קשר מבחינה מוסיקלית בין יודה לשלמה
דווקא יש קשר....
לא בהקלטת שיר משותף, כי אם בשנת 1988 נערך מופע משותף לשניהם בת"א. מופע זה היה בסמוך להוצאה של שני תקליטים מצד שני האמנים. פוליקר הוציא באותה עת את "אפר ואבק" ואילו שלמה ארצי הוציא את "חום יולי אוגוסט". שני התקליטים הם תוצרים לשני אמנים שהם דור שני להורים ניצולי שואה. משום כך הייתה שעת רצון ושני הגלדיאטורים ערכו מופע משותף סמוך ליום הזיכרון לשואה ולגבורה. חבל שהמופע לא חוזר על עצמו בנסיבות זהות או שונות. אגב מאז "חום יולי אוגוסט" מקפיד לשלב מר ארצי שלמה ניגוני בוזוקי ביצירותיו (זה התחיל ב"חום יולי אוגוסט") - לא הייתי רוצה לחשוב שזה מתוך קנאת יוצרים אך.... בכל מקרה בניגוד ל"אפר ואבק" שם קשה לשגות ולחשוב שהדיסק אינו תוצר של דור שני למשפחת ניצולי שואה, התקליט של שלמה ארצי - שיצא מעט אחרי "אפר ואבק" ודי בסמוך לו - עשה יחסי ציבור דומים בענין דור שני למשפחות ניצולי שואה, כיוון שחבל היה לא לנצל את המומנטום מבחינתו של שלמה ארצי. יחסי הציבור כפי שנעשה ל"אפר ואבק" הביאו להצלחה ליהודה פוליקר והיה טעות מבחינתו של שלמה ארצי לא לחזור על מתכונת זו - כך לפחות אני חושב.
לא בהקלטת שיר משותף, כי אם בשנת 1988 נערך מופע משותף לשניהם בת"א. מופע זה היה בסמוך להוצאה של שני תקליטים מצד שני האמנים. פוליקר הוציא באותה עת את "אפר ואבק" ואילו שלמה ארצי הוציא את "חום יולי אוגוסט". שני התקליטים הם תוצרים לשני אמנים שהם דור שני להורים ניצולי שואה. משום כך הייתה שעת רצון ושני הגלדיאטורים ערכו מופע משותף סמוך ליום הזיכרון לשואה ולגבורה. חבל שהמופע לא חוזר על עצמו בנסיבות זהות או שונות. אגב מאז "חום יולי אוגוסט" מקפיד לשלב מר ארצי שלמה ניגוני בוזוקי ביצירותיו (זה התחיל ב"חום יולי אוגוסט") - לא הייתי רוצה לחשוב שזה מתוך קנאת יוצרים אך.... בכל מקרה בניגוד ל"אפר ואבק" שם קשה לשגות ולחשוב שהדיסק אינו תוצר של דור שני למשפחת ניצולי שואה, התקליט של שלמה ארצי - שיצא מעט אחרי "אפר ואבק" ודי בסמוך לו - עשה יחסי ציבור דומים בענין דור שני למשפחות ניצולי שואה, כיוון שחבל היה לא לנצל את המומנטום מבחינתו של שלמה ארצי. יחסי הציבור כפי שנעשה ל"אפר ואבק" הביאו להצלחה ליהודה פוליקר והיה טעות מבחינתו של שלמה ארצי לא לחזור על מתכונת זו - כך לפחות אני חושב.
sha na na revol
New member
היי, מצאתי כתבה קטנה על האירוע
פוליקר וארצי – החזירו את העניין בשואה אולם נקודת המפנה ואולי האירוע המכונן של תרבות הזיכרון במתכונתה הדעתנית והאלטרנטיבית הנוכחית, נרשמו לפני 19 שנים, בערב יום השואה 1988. הזמרים והיוצרים שלמה ארצי ויהודה פוליקר נעתרו לפניית יעקב מנדל, היום יו"ר אמ"י ואז מנהל מחלקת ההפקות באגף התרבות בעיריית תל-אביב, לספק תוכן אחר, צעיר ושונה, לטקס המרכזי של יום הזיכרון לשואה, שנערך באותה שנה באולם התיאטרון הקאמרי הישן. במשך שנים עד אז נערכו טקסי השואה של העירייה באולמות גדולים (כהיכל התרבות והבימה), ובדרך כלל היו "מפוצצים" עד אפס מקום בשרידי שואה ובני משפחותיהם. וגם אם היה מקום, תכניהם הכבדים והמורבידיים לא משכו בני נוער וצעירים להשתתף בחוויית הכאב והזיכרון. אגב, במהלך השנים אז ומאז, התמותה הטבעית עשתה את שלה, ורבו הפעמים שכדי למלא את האולמות הגדולים היה צורך בגיוס, כפוי ומאונס כמעט, של תלמידי בתי ספר. ארצי ופוליקר, שניהם בני דור שני לניצולי שואה, הרימו את הכפפה. למרבה הצער המופע המרטיט ההוא, בו ביצעו שירים מאלבומיהם החדשים דאז, "חום יולי אוגוסט" ו"אפר ואבק", לא הוקלט ולא צולם. אולם זכר האירוע החד-פעמי ההוא, ויותר מכך הצלחתם של שירים שנגעו בשואה כמו "תחת שמי ים התיכון", "ארץ חדשה", "בגרמניה לפני המלחמה", "רומניה", "כמו חצר גדולה" וגם "לב שבור לרסיסים" ו"אני נבראתי לך" של ארצי, ו"חלון לים התיכון", "שיר אחרי הגשם", "כשתגדל", "התחנה הקטנה טרבלינקה", "אפר ואבק" ו"בגלל" של פוליקר ויעקב גלעד, שותפו ליצירה המונומנטלית (שהולידה גם את "בגלל המלחמה ההיא", סרטה של אורנה בן דור), עזרו - הרבה יותר מארבעים שנות החינוך שקדמו להם - להחזרת כבוד השואה לזיכרון הישראלי. בלב שלם וללא הגזמה, אפשר לקבוע כי לנזכרים לעיל הייתה תרומה מכרעת ביצירת סקרנות ובהחזרת העניין לבני הנוער הישראלים - דור שלישי וגם ניצני דור רביעי לשואה - ללמוד, לדעת ולהתעמק שוב בתקופה האפלה ביותר בתולדות המין האנושי. הערצה שהפכה לבירור עצמי ולחלק מהתבגרות והתפתחות. מעניין.
פוליקר וארצי – החזירו את העניין בשואה אולם נקודת המפנה ואולי האירוע המכונן של תרבות הזיכרון במתכונתה הדעתנית והאלטרנטיבית הנוכחית, נרשמו לפני 19 שנים, בערב יום השואה 1988. הזמרים והיוצרים שלמה ארצי ויהודה פוליקר נעתרו לפניית יעקב מנדל, היום יו"ר אמ"י ואז מנהל מחלקת ההפקות באגף התרבות בעיריית תל-אביב, לספק תוכן אחר, צעיר ושונה, לטקס המרכזי של יום הזיכרון לשואה, שנערך באותה שנה באולם התיאטרון הקאמרי הישן. במשך שנים עד אז נערכו טקסי השואה של העירייה באולמות גדולים (כהיכל התרבות והבימה), ובדרך כלל היו "מפוצצים" עד אפס מקום בשרידי שואה ובני משפחותיהם. וגם אם היה מקום, תכניהם הכבדים והמורבידיים לא משכו בני נוער וצעירים להשתתף בחוויית הכאב והזיכרון. אגב, במהלך השנים אז ומאז, התמותה הטבעית עשתה את שלה, ורבו הפעמים שכדי למלא את האולמות הגדולים היה צורך בגיוס, כפוי ומאונס כמעט, של תלמידי בתי ספר. ארצי ופוליקר, שניהם בני דור שני לניצולי שואה, הרימו את הכפפה. למרבה הצער המופע המרטיט ההוא, בו ביצעו שירים מאלבומיהם החדשים דאז, "חום יולי אוגוסט" ו"אפר ואבק", לא הוקלט ולא צולם. אולם זכר האירוע החד-פעמי ההוא, ויותר מכך הצלחתם של שירים שנגעו בשואה כמו "תחת שמי ים התיכון", "ארץ חדשה", "בגרמניה לפני המלחמה", "רומניה", "כמו חצר גדולה" וגם "לב שבור לרסיסים" ו"אני נבראתי לך" של ארצי, ו"חלון לים התיכון", "שיר אחרי הגשם", "כשתגדל", "התחנה הקטנה טרבלינקה", "אפר ואבק" ו"בגלל" של פוליקר ויעקב גלעד, שותפו ליצירה המונומנטלית (שהולידה גם את "בגלל המלחמה ההיא", סרטה של אורנה בן דור), עזרו - הרבה יותר מארבעים שנות החינוך שקדמו להם - להחזרת כבוד השואה לזיכרון הישראלי. בלב שלם וללא הגזמה, אפשר לקבוע כי לנזכרים לעיל הייתה תרומה מכרעת ביצירת סקרנות ובהחזרת העניין לבני הנוער הישראלים - דור שלישי וגם ניצני דור רביעי לשואה - ללמוד, לדעת ולהתעמק שוב בתקופה האפלה ביותר בתולדות המין האנושי. הערצה שהפכה לבירור עצמי ולחלק מהתבגרות והתפתחות. מעניין.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.