שלום לכולם!

[מיי ווסט]

שלום לכולם!../images/Emo15.gif

האם אתם חושבים שגם לאנשים שהם ביישנים מתאים ללמוד משחק? כי הרי השורה התחתונה היא לחשוף את עצמך.. זה מקצוע ש"דורש" תשומת לב..... או שאולי ללמוד משחק בבתי ספר שונים (קטנים כגדולים) לא יתאים לאנשים ביישנים כי הם צריכים לבוא מוכנים נפשית כבר לכל תשומת הלב, צריכים למצוא לפני כן את ה

שבהם וצריכים לבוא כבר פתוחים ב200% לשיעורים השונים

?

 

[אושר צרוף]

שלום שלום

אני לא יודע מה זה אומר... זה תלוי איך את מגדירה ביישנות. אני בנאדם מאד ביישן. הרבה אמנים דגולים (ולמרות סמיכות המשפטים אני לא רואה עצמי ככזה....) הם אנשים מאד ביישנים בחייהם. ויותר מזה, אנשים מאד פתוחים לעיתים קרובות לא זקוקים לתנאים המיוחדים של הבמה כדי להביע את עצמם. ומצד שני אם הביישנות גורמת להתחבא, זה לא יעבוד... זה פרדוקס ואני ושב שזה ממש תלוי במה שאת תופסת כביישנות ואיך זה מתבטא בחיים.

 

[לוקה מור]

הייי

אני לא חושבת שמשחק זה קשור לביישנות... אני ביישניית ברמות מטורפות אבל על הבמה אני אחרת הבמה משנה אותך במובן מסוים את "לא את" .. יש המון שחקנים בעולם הבידור שאם תראי אותם ברחוב הם יתביישו להגיד היי אבל על הבמה הם משחקים אותה בקשר ללימוד שוב לא חושבת שהעובדה שמישהו ביישן מונע ממנו לשחק ולהיות שחקן בבית ספר ועל במות או בטלויזיה זה לא קשור לדעתי..

 

[פרובוקטור]

בעיני

הסטיגמה שיש על כל מקצוע המשחק היא לא נכונה. העבודה של שחקן (גם על הבמה), היא בעיני, מאוד אישית ואינטימית. השחקן אמנם נחשף מול הקהל, אבל הדבר לא שונה מצייר שמביא משהו אינטימי שלו ביצירה שתוצג בפומבי. אז כן, צריך בטחון עצמי (בך ובאמירה שלך), אבל הדבר לא צריך להוות תנאי אם ללמוד תאטרון או לא, הרי אנחנו נרשמים לבית ספר למשחק כדי ללמוד להיות שחקנים, לא בגלל שיש לנו את כל הכישורים לכך, נכון?

 

[Insulted]

אני חושבת שזה נורא תלוי

למשל, אני הרבה שנים בילדותי ובהתבגרותי למדתי משחק ככה בקטנה, חוגים וסדנאות... אני הייתי מאוד ביישנית ומאוד חסרת ביטחון, אבל איכשהו על הבמה נפתחתי וכיום יש לי המון ביטחון, גם עצמי וגם על במה ועמידה מול קהל באופן כללי. זה פשוט שינה אותי לגמריי וכל כך נהניתי מההרגשה הזאת. אבל במהלך השיעורי משחק בכל מיני מקומות תמיד היו כאלה שזה עשה עליהם אפקט אחר: שברו להם את הביטחון שהיה להם, וחלקם אפילו לא רוצים כבר להיות שחקנים. נעשו חסרי ביטחון בגלל הביקורות. חלק פרשו. חלק בכו (כן, באמצע עמידה על הבמה, ואני לא מתכוונת בכו מתוך משחק). בנוסף, תמיד היו כאלה שרצו להיות שחקנים. בלי לדעת אפילו מה זה אומר. הם באו לשיעורים והיו נורא ביישנים ואפילו עם הזמן הם לא נפתחו. למשל, הייתי צריכה לביים 2 כאלה, והייתה לשניים האלה בעיה להיפתח, כלומר לצעוק (שזה מה שהסצינה הייתה צריכה). הם פשוט לא יכלו לשחק, אולי מראש ביישנות, אולי מתוך חוסר ידע פשוט. הנקודה שלי היא, ששיעורי משחק יכולים לעשות עלייך אפקט גם ככה וגם אחרת. לא כל ביישן יכול להיות שחקן ולא כל אחד שהוא לא ביישן יכול להיות שחקן. זה משהו נורא אישי.

 

[maliya2]

יש הבדל בין להיות ביישן לבין חסר ביטחון..

אם זה חוסר ביטחון אז אפשר להתגבר על זה ע"י כך שמקנים לו את הביטחון ומאפשרים לו להפתח... ביישנות זה כבר עסק אחר

 

[מיי ווסט]

תודה לכולם על התשובות!

אוקיי..אל תקטלו אותי,אבל אין לי כמו לכם נסיון על במה אמנם.. אבל מהנסיון (הדל,הדל,...

)שיש לי,אני מסכימה איתכם שמלהיות על במה יש ביטחון פתאום והרגשה "אחרת".. ובללמוד בשיעורים ולשחק בהם,יש הרגשה שונה לגמרי, ההרגשה חסרת-הביטחון הזאת.. אני לא חושבת שביישנות וחוסר בטחון הם דברים שונים אחד מהשני. אני חושבת שהם קשורים אחד לשני מאוד.. אני הייתי מגיל קטן ה-שקטה וה-ביישנית..

מנסיוני,אם אתה מתבייש להגיד משהו אז זה אומר שאין לך מספיק בטחון עצמי כדי להעיז ולהגיד משהו..וכו'.. אני אפילו לא אמרתי לא-ף א-ח-ד בחיי שאני רוצה להיות שחקנית..זה מין סוד כמוס כזה שאני לא יודעת אם יתממש או שאני אגיע לגיל 90 ואתחרט למה לא הלכתי על זה..(כנראה האופציה השנייה

) פשוט איפה שגדלתי משחק נחשב תחביב לפנאי ולא מקצוע, אז זה די נכנס לי לראש שעדיף שלא אלך לכיוון הזה.. גם כי אין בזה פרנסה (אבל הנפש שלי צריכה את זה!.....) אבל יותר כי זה לא "מקצוע לעתיד".. זה ברור שכדי לעמוד על במה בסופו של דבר, צריך (או "רצוי"..) ללמוד לשחק ולהוציא מעצמך את המיטב בכל מיני טכניקות שונות.. אבל בשביל להגיע ליעד הרצוי,צריך להיות בשיעורים שבהם אתה לא יודע אם יהיו לך בשיעור אנשים טובים, תומכים ומעודדים או אנשים שידקרו אותך בגב בשנייה שתסתובב וירכלו עליך.. לצערי אני שמעתי מאנשים שלמדו, שבבתי הספר למשחק בארץ יש מין הסוג השני..כי זה מקצוע תחרותי(גם אם להיות בטלוויזיה זו לא המטרה שלך אלא על במה..) וזה עוד יותר הוריד לי את המוטיבציה ללכת ללמוד..

בגלל זה שאלתי את השאלה,כי.. מה עם האנשים שעל במה יש להם את הבטחון אבל בשיעורים עצמם הם מתכנסים בעצמם... ואז כל הדרך (להגיע לבמה) די מתפספסת?...

על החפירה.......