שלום לכולם! ../images/Emo140.gif
כבר זמן רב אני קוראת שקטה בפורום הזה, והלילה החלטתי לשתף אתכם בדילמה שלי, בתקווה שתוכלו לעזור לי. אני בת 21. מגיל 13 עד גיל 18 הייתי צמחונית, ועכשיו אני כבר לא. אני כבר לא ממש זוכרת איך ומאיפה נפל עלי הקטע הזה של הצמחונות, אבל היה לי טוב ככה, ישנתי יותר טוב בלילה, המצפון נח לו יותר בשקט... רציתי להמשיך ככה לנצח, אבל.... עם השנים המצב התדרדר. אני אנמית, תמיד הייתי. כמובן שעם השנים ללא בשר המצב החמיר מאוד, ובגיל 17 מצאתי את עצמי לקוחת כדורים כמו בת 71... הייתי אצל רופאים, תזונאים וכו´, אכלתי עפ"י התפריט כמו ילדה טובה, ולא באה ישועה. ההמוגלובין רק ירד וירד, ה- 12-B ירד וירד, הכדורים והזריקות התרבו. הלחץ מהמשפחה (פולנים...) היה חזק מאוד כמובן, אבל לא נשברתי ממנו. מה ששבר אותי בסוף היה המצב הפיזי שלי, חוסר היכולת לתפקד ברמה היומיומית. בין הזריקות (אויש, כואבות!!!) והכדורים ניהלתי חיים ללא חיים, הייתי מוצאת את עצמי על הרצפה באופן כל כך קבוע שהפסקתי להתרגש מזה. היתה קיימת גם הדילמה - לא לאכול בשר, אבל כן לקחת תרופות שיכול להיות שנוסו על בעלי חיים כדי שאוכל לא לאכול בשר? אז נשברתי... כבר 3 שנים אני אוכלת בשר. לא הרבה, אבל אוכלת. זה לא קל, אבל אוכלת. מבחינתי, זה היה מצב של אין ברירה. כמובן, שנשאלת השאלה: אם אנחנו מתנגדים (כמובן) לניסויים בבעלי חיים לטובת הצלת חיי אדם, למה שנתמוך באכילת בעלי חיים לצורך בריאותי של אדם? צר לי, אבל אין לי את התשובה לשאלה הזאת. רע לי עם זה, אבל אין לי את התשובה, ולא נראה לי שיש לי גם הרבה ברירה. ודעתכם?
כבר זמן רב אני קוראת שקטה בפורום הזה, והלילה החלטתי לשתף אתכם בדילמה שלי, בתקווה שתוכלו לעזור לי. אני בת 21. מגיל 13 עד גיל 18 הייתי צמחונית, ועכשיו אני כבר לא. אני כבר לא ממש זוכרת איך ומאיפה נפל עלי הקטע הזה של הצמחונות, אבל היה לי טוב ככה, ישנתי יותר טוב בלילה, המצפון נח לו יותר בשקט... רציתי להמשיך ככה לנצח, אבל.... עם השנים המצב התדרדר. אני אנמית, תמיד הייתי. כמובן שעם השנים ללא בשר המצב החמיר מאוד, ובגיל 17 מצאתי את עצמי לקוחת כדורים כמו בת 71... הייתי אצל רופאים, תזונאים וכו´, אכלתי עפ"י התפריט כמו ילדה טובה, ולא באה ישועה. ההמוגלובין רק ירד וירד, ה- 12-B ירד וירד, הכדורים והזריקות התרבו. הלחץ מהמשפחה (פולנים...) היה חזק מאוד כמובן, אבל לא נשברתי ממנו. מה ששבר אותי בסוף היה המצב הפיזי שלי, חוסר היכולת לתפקד ברמה היומיומית. בין הזריקות (אויש, כואבות!!!) והכדורים ניהלתי חיים ללא חיים, הייתי מוצאת את עצמי על הרצפה באופן כל כך קבוע שהפסקתי להתרגש מזה. היתה קיימת גם הדילמה - לא לאכול בשר, אבל כן לקחת תרופות שיכול להיות שנוסו על בעלי חיים כדי שאוכל לא לאכול בשר? אז נשברתי... כבר 3 שנים אני אוכלת בשר. לא הרבה, אבל אוכלת. זה לא קל, אבל אוכלת. מבחינתי, זה היה מצב של אין ברירה. כמובן, שנשאלת השאלה: אם אנחנו מתנגדים (כמובן) לניסויים בבעלי חיים לטובת הצלת חיי אדם, למה שנתמוך באכילת בעלי חיים לצורך בריאותי של אדם? צר לי, אבל אין לי את התשובה לשאלה הזאת. רע לי עם זה, אבל אין לי את התשובה, ולא נראה לי שיש לי גם הרבה ברירה. ודעתכם?