לעדי ולפני בובה,
לעדי - נהנתי לקרוא את הבלוג, אומנם הסיפור עצמו עצוב, אבל כתוב יפה ומרגש. אני חושבת שבאמת כדאי שסיפור כזה יפורסם בספר, כך הרבה אנשים שסובלים מאי אלו מכאובים ומרגישים כפי שאת הרגשת ידעו שאולי יש פתרון לבעיותיהם. עד שבפני העלו את האפשרות של צליאק סבלתי שנים ואובחנתי במשך שנתיים כסובלת מתסמונת המעי הרגיש, ים כדורים, טיפולים והגעתי כבר למצב של ייאוש. עצוב לכתוב, אבל הבורות חוגגת. מקצת האנשים שכבר מכירים את המונח "צליאק" התקשו להאמין שבגילי צץ דבר כזה.. לפני בובה - שני דברים: דבר ראשון, לא כדאי לך לחזור לדיאטה גם אם זה לשבוע. סבלת כ"כ הרבה, לא כדאי כבר פעם אחת ולתמיד לעשות הכל כדי שהתוצאות תצאנה אמינות? דבר שני, כל פעם שאני קוראת את מה שאת כותבת אני תוהה מה תעשי אם התוצאות יצאו שליליות. האם תחזרי לצרוך גלוטן? אולי זה לא ענייני, אבל אני קוראת על הסבל שאת עוברת ואני חושבת שאם גלוטן לא טוב לך, מה אכפת לך מ"חותמת רשמית"? פרט לעובדה שזה יתועד בתיק ברפואי? רופאת המשפחה שלי אישה כ"כ חכמה. לפני שהתחלתי בדיאטה אמרתי לה שאני שמתי לב שמוצרים עם קמח גורמים לי להרגיש רע. היא אמרה לי שאם כך, אני צריכה להקשיב למה שהגוף שלי משדר לי. אם זה עושה לי רע איזו סיבה יש לי להמשיך לצרוך את זה? אני מאחלת לך שתרגישי הרבה יותר טוב, לא מגיעה לך איכות חיים ירודה כזו מבחינה רפואית. תקשיבי לגוף שלך, בלי קשר לתוצאות.