שלום לכולם

[ל י ה האחת]

שלום לכולם../images/Emo140.gif

הייתי רוצה לשתף אתכם במקרה של חברה טובה מאוד שלי (בהסכמתה כמובן) ולשמוע את דעתכם ועצתכם במקרה הבא: חברה שלי יוצאת עם בחור מקסים כבר 3 שנים. הם מאוהבים אחד בשני ובהחלט רואים את עצמם יחד גם בעתיד הרחוק. יש לציין ששניהם בני 24. לפני כחצי שנה חברתי העלתה בפניו את הנושא של לגור יחד. החבר לא רואה טעם בלהשכיר דירה יחד, לטענתו יש לו את הנוחות שלו בביתו (הוא גר עם הוריו לבד, אחיו כבר התחתנו) והוא הציע לה לעבור לגור איתו עד שירצו להתחתן ולהקים בית יחד. לחברתי השקפה מאוד שונה משלו. חברתי בחורה שמאוד אוהבת את העצמאות שלה, היא מאוד רוצה לעזוב ולהשכיר דירה (במיוחד שיש לה אחים קטנים בבית, ולא הכי פרטיות). היא כמובן מעדיפה להשכיר דירה עם החבר, ולא עם חברה. מה גם שהיא רואה בחשיבות של לגור יחד כמה זמן לפני החתונה. השקפות עולמם שונות בנושא זה. נושא זה עלה כבר מספר פעמים מאז, ונגמר בריב שכל אחד יוצא ממנו מתוסכל, ולא מצליח להבין את השני. היא העלתה את הנושא ונראה שכל פעם שהוא עולה, הריב נעשה יותר קשה. בנוסף, הם גרים בניין מול בניין, כך שלעבור לגור איתו נראה בעיניה מצחיק.אני מאוד רוצה לעזור לחברה שלי, אבל אני פשוט לא יודעת מה לייעץ לה לעשות...איך להגיע לפיתרון בנושא כה חשוב זה. אשמח מאוד לשמוע כמה שיותר תגובות וכמובן שאעביר לה אותם, אולי זה יוכל לעזור לה... בתודה מראש

 

[אלמוגית 5]

ל י ה האחת העצה הטובה ביותר -

לא לעבור לגור עם הוריו בשום אופן, למרות שמבחינה כלכלית החבר צודק אבל בהשלכות לעתיד זה יכול לשבש את מערכת היחסים עם האמא שלו עכשיו או בעתיד. תכנסי לפורום קשרי משפחה ותקראי שם על מערכות יחסים של חברות עם האמא של החבר ועל הקילקולים שבאים עם השנים.

 

[דמעות בגשם]

ליה שלום

אמרת שחברתך היא בחורה שאוהבת את עצמאותה לכן לדעתי לא יהיה לה נוח לגור בביתו של חברה ביחד עם בני משפחתו..בין אם הם אנשים נחמדים ומפרגנים ובין אם לא, קודם כל היא תרגיש נתמכת ואם היא לא מעוניינת בתמיכה מהוריה היא בטח לא מעוניינת בתמיכה של הוריו חוץ מזה היא תהיה כל הזמן תחת זכוכית מגדלת שלהם וברגע שהיא נכנסת לביתם הם ירשו לעצמם להתערב בקשר כדרכם של הורים וכמובן שתמיד יקחו את הצד של בנם..לא שאני מאחלת להם ויכוחים ומריבות אבל צעד כזה אינו חכם ואני דוברת מנסיון של קשר של שלוש שנים שמתוכו חצי שנה גרתי עם החבר בבית הוריו..באמת שזו לא הדרך לקדם את הקשר..לדעתי הדבר היותר חכם שהיא יכולה לעשות זה למצוא לבד (ללא שותפים)דירת שני חדרים קרוב לחבר, על מנת שיבוא מתי שירצה ואולי כשהוא יראה שנוח להם להיות בפרטיות ללא הפרעות מסביב הוא יוותר על התמיכה מהוריו ויחליט להיות גם הוא אדם עצמאי..ויתחיל לתכנן ברצינות עתיד מחוץ לבית הוריו (ביחד איתה אני מאוד מקווה). שורה תחתונה..שלא תעבור אליו וגם שלא תלחץ עליו לעבור לגור יחד, שתנסה להוות לו דוגמה בתקווה שהמסר יעבור וכמו שאני רואה את הדברים אחרי שהוא יבלה איתה ימים רבים (ולילות)בדירתה הרעיון של "לשחק באמא ואבא" יקסם לו. בנימה זו אני מאחלת לחברתך המון הצלחה בעתיד הקשר ומקווה מכל הלב שעזרתי. נ.ב: תזכרי שתמיד אפשר להפוך את התמונה הכי חשוב זה להיות אופטימים

 

[seeyou]

לגור יחד-

אני חושב שמפרשים שונה את המונח: "לגור יחד" הם בני 24 ,אוהבים כהגדרתך הם מזמן משחקים את המשחק "אבא ואמא" של הילדות, אבל בגירסה מודרנית. לוקחים רק דברים הנעים(בכול המובנים) ללא הדאגות. את טוענת שהם " רואים את עצמם יחד גם בעתיד הרחוק"....הייתי מוסיף... עם שלט רחוק! ייתכן שזה דוגמה לזוגיות טובה זוגיות "ממוסדת" עם או בלי קבלות זה סיפור שונה. משום מה ,יש לי תחושת בטן(עוד לא אכלתי ) שאין להם מטרה משותפת פרט לבילוי ..."השקפות עולמם שונות " " לטענתו יש לו את הנוחות שלו בביתם של ההוריים.." " חברתי בחורה שמאוד אוהבת את העצמאות שלה.... ....לפני כחצי שנה חברתי העלתה בפניו את הנושא של לגור יחד... ....שהיא רואה בחשיבות של לגור יחד כמה זמן לפני החתונה... ...עלה כבר מספר פעמים מאז, ונגמר בריב שכל אחד יוצא ממנו מתוסכל... כאן אני רואה שנגמר הילדות....ומתחיל המעבר לחיים בוגרים. הוא עדיין לא בשל. אומרים ש:"גבר בגיל 24 הוא עדיין ילד"...(לא כולם-לא להתנפל עלי!) יוסי

 

[לחמניה מתוקה]

ובהמשך למה שיוסי אומר :

גם כאשר גרים ביחד לפני חתונה ומיסוד פורמלי של הקשרים , זה אינו דומה כלל ועיקר ליחסים ולסיטואציה אחרי מיסוד הקשרים . אני מנסה לומר , כי אחרי מיסוד הקשרים החיים ודרישות החיים כל כך שונים , שאין מה להשוותם לתקופת המגורים יחד , כדי לראות ולהווכח אם יש התאמה . יכולה להיות התאמה בזמן המגורים המשותפים ,והנאה ממצב מגורים כזה , אך לאחר מכן, אם מתחתנים החיים ודרישותיהם כל כך שונים , שכל קשר בין התנסות במגורים משותפים לפני החתונה , לבין הקשר והמצב לאחר החתונה - הוא מקרי בהחלט .

 

[seeyou]

השלמה-מושלמת-../images/Emo24.gif

אפשר לצרף גם בדיחה?

A husband and his wife who have been married 20 years were doing some yard work. The man was working hard cleaning the BBQ grill while his wife was bending over, weeding flowers from the flower bed. So the man says to his wife, "Your rear end is almost as wide as this grill." She ignored the remark.A little later, the husband takes his measuring tape and measures the grill, then he goes over to his wife while she is bending over, measures her rear end and gasps, "Geez, your butt really IS as wide as the grill!" She ignores this remark as well. Later that night while in bed, her husband starts to feel frisky. The wife calmly responds, "If you think I'm gonna fire up the grill for one little wiener, you are sadly mistaken."

 

[לחמניה מתוקה]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

 

[איש המערות]

לגור עם ההורים - חסרון

אם הם רוצים לבחון איך זה לחיות כזוג עצמאי שמנהל את חייו בעצמו, הם צריכים לגור בדירה משלהם ולא תחת חסות ההורים.

 

[גבי בת המקורית]

הצעתי ש...

תגידי לחברה שלך להרפות מהנושא. הזמן יעשה את שלו. ואם היא רוצה פרטיות שתשכיר לה דירה קטנה בלי שום קשר לחבר.

 

[3הברווזון המכוער]

משתפת בחוויה פרטית הקשורה לנושא.

בדמעות

אני יכולה להגיד לך עם קביעה חד-משמעית : לא להעיז!

והסיפור שלי: גרתי יחד עם הורי עד לפני שנה בעיר צפונית מת"א, לא מפותחת במיוחד.(קשה להתפתח בה מבחינה קרייריסטית) החל מרגע הגיוס הייתי "ילדת-תיק". כמעט ולא הייתי בבית, במהלך השבוע שירתתי בבסיס ובסופ"ש אצל החבר. גם כשלמדתי לימודים אקדמאים הייתי ישנה בבית וכל סופשבוע, לפעמים גם אמצע שבוע מתארחת אצלו בת"א. ככה יצאנו במשך 4 שנים!!! הוא כמעט ולא בא אליי. תמיד נסעתי אליו. רציתי לברוח מהבית. הייתי נסחבת עם תיקים רק בשביל לבלות איתו. (ואין לי אוטו). הוא מצידו נהנה לקבל אותי (וגם אימו - לא התנגדה),כשהם 2 הדיירים היחידים בבית (והוא ילד יחיד). חשוב לציין שדי סימפטתי את אימו באותה התקופה. שהזהירו אותי, כמה זה לא כדאי להיכנס למצב כזה, ביטלתי את העניין בזריזות בתואנה שאני מסתדרת עם אמא שלו מצויין. לפני כשנה הסטטוס שלנו השתנה, מצאתי עבודה בת"א קרוב לביתו, והחלטנו יחד (עם יותר יוזמה שלי) שאני יעבור לגור איתו. כאן מתחבר הסיפור שלי יחד עם הסיפור של חברתך. תאמרי לה לקרוא טוב טוב את הדברים שאני כותבת, כי אין חכם כבעל ניסיון. ואני חוזרת ומדגישה עד כמה חיבבתי את אמא שלו כשלעיתים ראיתיה כחמתי. אחרי תקופה התחלתי לשים לב לדברים שלא ראיתי במשך 4 שנים שקדמו!! בתקופה שרק התארחתי, ולא גרתי בבית של מישהו אחר. (עברתי מעין תהליך איטי וקיצוני- ממש מהפך) חבל שאני לא יודעת מה שמה של חברתך, אבל אני רוצה לפנות אליה באופן אישי ולמסור שאת תעמדי בפני הסטטוס של אורחת!. פתאום הפריעו לי מיליון דברים בניהול הבית, בעיצוב בניקיון בכל הדברים שיד אשה עם מודעות עצמית נוגעת בהם! אבל מה, אין לי זכות להגיד או להעיר - כי זה לא בית שלי. ולמען ההגינות: בצדק. למה שתהיה לי זכות לשנות דברים? גם אני לא הייתי רוצה שאיזו "פישרית" (אני בכוונה מקצינה) תנהל לי את הבית בייחוד אם אני רגילה לנהל אותו בעצמי 30 שנה. אז את מבינה לאיזה מצב את נקלעת? *הפכתי להיות זמינה מתי שרק יתחשק לו. נעלמו החיזורים, הפכתי להיות מובנת מאליו. הוא כבר לא צריך להתניע את האוטו, להסתדר לקראת פגישה איתי - אין את ה: ל-צ-פ-ו-ת ל....הוא יודע שאני כבר שלו. אט אט החלו להצטבר בי דברים רעים בבטן, ניסיתי להעיר בעדינות לחבר שלי (בהתחלה) על אימו, אח"כ זה הפך להיות אינטנסיבי יותר, ותקיף. פה מתחילות הצרות, מצאתי את עצמי מפחדת להגיד כל דבר שקשור לאמא שלו, כי הבן אדם תקף אותי. את הופכת לגור בסביבה חולה לך, ולחולה לזוגיות! בזמן ריבים (ביחוד בלילות) הייתי בוכה ומתייפחת, והוא היה צועק עליי שלא אעיר את אמא שלו. אני בחורה עדינה ורגישה, והוא הפך להיות אטום אליי. I got lost in his eyes כיום כשאני נכנסת לבית שלו אחרי יום עבודה ומוצאת את אימו בסלון, אני מחליפה עימה כמה מילות נימוס קרירות, ומתכנסת לי בחדר.לא מסוגלת לראות אותה. ניסיתי לדבר איתו, כי הגיע הזמן לצאת מהקן יחד ולעבור שלב אחד קדימה לבית משלנו, אבל הוא מסרב כרגע! הוא אומר לי להיות סבלנית כי אין לו כרגע הכנסות(עובד במקום שבו ההכנסות מזעריות), המשפט המפורסם שלו "יש אילוצים" ואני לא יהרוס לעצמי את החיים עכשיו. אני חושבת שהבקשה שלי לגיטימית לאור העובדה שגרנו יחד שנה,הגיע הזמן להתקדם הלאה.אבל כל אחד ושיקוליו שלו. אין יותר את הביחד. מדובר בטיפוס קר, רציונאלי ביותר, שהוא ההפך הגמור ממני. ועכשיו, נותרתי תלותית, מאוכזבת , והכי גרוע לבד. מעולם לא חשבתי שהתסריט הזה יבנה עליי. הנני כאן בשלה לאהבה, לחום,לפרטנר שיתמוך. אני יודעת שנהגו בי לא כשורה, אז למה אין בי את הכוח לעזוב?

 

[גבי בת המקורית]

כל אחד זקוק לפינה משלו

בה הוא יכול להרגיש בבית ולעשות כטוב בעיניו. כשנמצאים בתוך הקשר וגרים אצל ההורים ואין עצמאות מוחלטת מכל הבחינות לא רואים את החסרונות. למרות ש"נוח" מאד לגור אצל כאלה הדואגים למזונך, לכביסה ולנקיון הבית, חסרון גדול בא לביטוי במימוש העצמאי. אין כמו הפינה החמה שלך עם הטוב ועם הרע. קשה גם ללמוד וגם לעבוד ולממן את ההוצאות. אבל, זה שלך ויש מרחב נשימה. וזה הפלוס הגדול שיש. הרבה צעירים לא מבינים את העניין וחבל. העיוורון הזה נובע משיקולים אנוכיים ועל כך משלמים מחיר. גם את שילמת מחיר כבד. וכעת לא נותר לך אלא לקחת את העניינים בידייך, לגלות אחריות לחייך ועשות איתם מה שנראה לך כהכי טוב עבורך. בהצלחה.

 

[seeyou]

"אז למה אין בי את הכוח לעזוב?"../images/Emo46.gif

בגלל שאת....יודעת את התשובה יותר מכולם.. הטעות שלך התחיל לפני 4 שנים כאשר.." רציתי לברוח מהבית. הייתי נסחבת עם תיקים רק בשביל לבלות איתו." את בנית לעצמך ולמשפחתך תדמית לא טובה---" הוא כמעט ולא בא אליי". ...."גם כשלמדתי לימודים אקדמאים הייתי ישנה בבית וכל סופשבוע, לפעמים גם אמצע שבוע מתארחת אצלו בת"א"... זאת עוד הוכחה שלימודים אקדמאים לא משפרים את הכושר השיפוט של האדם. אם האהבה שלך או התשוקה שלך כלפיו היא כול כך חזקה שמוכנה להפוך לשטיח לרגליו, אז אל תתלונני שדורכים עליך. אין בך שום טיפת כבוד עצמי? אני למדתי שעדיף להיות לבד מאשר בחברה לא טובה. קחי את עצמך בידיים לפני שזה מאוחר מידי. יוסי

 

[ל י ה האחת]

תודה רבה רבה רבה...על התגובות!!