שלום לכולם

[ענתי44]

שלום לכולם../images/Emo140.gif

ראשית, אני מתנצלת שהעדרותי מהפורום גרמה לדאגה בקרב חברי. ובמיוחד טובה ודרורה, שסימסה לי מחו"ל. אבל ימים מאוד מסובכים עוברים עלינו ולא היה לי הזמן או הכוח לכתוב בפורום. ראשית, עברתי אתמול הליך רפואי ( בהצלחה.... אחרי מה שעברתי בפורים הכל קטן עלי... ) הגעתי לכירוג במרפאה בדקה ה-90, לו הייתי מחכה הייתי נאלצת לעבור ניתוח קטן בבית חולים. כך שאני אחרי. לחץ איום בעבודה וגם משהו מעצבן שקרה לי והוא, אובדן ת.ז שלי עם מסמכים חשובים בתוכה כמו רישיון נהיגה ותעודת עיתונאי, ולמגינת ליבי כמה מאות שקלים. כנראה גנב זריז ידיים שלף בדקה את התעודה עם הכסף ברגע אחד של חוסר תשומת לב. לשמחתי, הבוקר הופתעתי מהקלות והמהירות שקיבלתי ת.ז חדשה. ומי שזוכר כמה תסבוכת היתה בפעם הקודמת. ועכשיו לדבר שהכי קשה לי. אמא. המצב לא טוב. קרוב לחודשיים שהיא משלשלת. עם הפוגות קלות. התרופות נגד שרשמה הרופאה לא מועילות. זה פשוט נורא. ולמרות שהיא אוכלת היא מרזה. בשבוע שעבר עשינו לה תרבית כדי לבדוק אם מדובר בחידק. עדין אין תשובה. הרופאה אומרת שאם יש עיכוב בתשובה כנראה מצאו משהו. אפשרויות נוספות זה תגובה לכדור החדש שהוסיפו לה נגד אפילפסיה. או.... וזה מה שמאוד מלחיץ. דיברתי מקודם עם הרופאה, ויש סבירות גבוה שתשלח אותנו מחר לבית חולים. אמא, למעט רגעים פה ושם, מתוקה כהרגלה. החידוש האחרון שלה כשאני שואלת אם היא אוהבת אותי זה "המון המון עם קינמון" מבקשת סליחה שלא הייתי לעזרת החברים במתן עידוד, עיצה או סתם חיבוק וירטואלי. מאחלת לכולם ימים טובים וחג שמח

 

[עודי5]

שנה טובה ומבורכת, ענתי.

שנה טובה , קלה ומבורכת לך ולאמך, ענתי. הרבה בריאות, כח, תקוה ובשורות טובות. עודדה

 

[טילי66]

ענתי הי

זה מאוד מעודד שחזרת לפורום.זו הזדמנות לברך אותך ואת כל חברינו בחג שמח.תמי

 

[ענתי44]

את ערב החג אני "אבלה" במיון

תאמיני לי שאני לא יודעת איך לא קיבלתי התקף לב מעצבים. אמא ממשיכה לשלשל. כאילו ביוב יוצא ממנה. עדין אין תשובה של הבדיקה מלפני שבוע. אתמול רופאת המשפחה דיברה איתי שאהיה בקשר עם הקופה לראות אם יש תשובה שתאפשר אנטיביוטיקה מתאימה או לנסוע למיון. אז כל הבוקר טרטרו אותי בנות השירות הלאומי עד שחטפתי קריזה. כבר מכירה את הטריקים מטרטרים בתירוצים ואז מגיעה שעת הסגירה ואומרים לך שכבר אין אף אחד. אז הרמתי קול. ואני מתביישת לומר שלו הייתי שם הייתי הופכת שולחן. התקשרתי הביתה למנהלת והיא מהבית נתנה הוראות לטפל בנו. אז אין תשובה. לדברי הרופאה תוך יומיים שלושה כבר היה אמור להיות. בקיצור מכינים לי מכתב למיון. ועכשיו הקרב שלא יחליטו במיון להחזיר אותנו לקופת חולים להמשך ברור כמו לפני שנתיים. מרגישה שהמוסדות משחקים פינג פונג אנושי כשאמא שלי הכדור הקטן והמסכן שכל צד חובט אותו לצד השני. חג שמח

 

[FR12]

מקווה שתעברו

את זה בשלום. אני מאד מזדהה עם ההרגשה שלך בקשר לפינג-פונג. זה מתסכל, זה מעציב וזה מרגיז.

שהכל ייסתדר במהרה.

 

[בת גלימית]

לפני הכל , חג שמח!!!!!

מקווה שהכל כבר מאחורייך, הצטערתי לשמוע את שעברת בתקופה האחרונה, מאחלת לך שימצאו את סיבת השלשלוים, והסגה הזאת גם תגיע לקיצה. בקיצור, שיהיו לך ימים רגועים יותר, ותוכלי לנוח קצת. אצלנו, ב"ה, הימים רגועים ובמסלול שלו. שיהייה לך עד כמה שאפשר חג שמח! חיבוק ענק ממני, ניצה.

 

[ענתי44]

אדוני הדוקטור "הביצה" היא אמא היקרה שלי

אמא בבית חולים. אבל האם מקומה שם, על כך הרופאים חלוקים. הגענו למיון, לקחו לאמא בדיקות דם, שהיו תקינות ורצו לתת לה קצת אינפוזיה ולשחרר הביתה כדי שבקופת חולים ימשיכו לטפל. כשהרופאה במיון נוזפת בי ואומרת שאין בעיה לתת לה 8 כדורים ביום של אמודיום ( כדורים לטיפול בשלשול חריף שאמא קיבלה בתקופה האחרונה במינון נמוך יותר ושלא עזר ) הלחץ שלי היה שהגענו אחרי שכמעט 24 שעות סירבה לשתות. והחשש שתתייבש היה מלחיץ. עכשיו לחזור הביתה ולתת כפול כמות של כדור חזק לאישה במצב של אמא שלי שממאנת לשתות. " כבר שתיתי", "לא רוצה לשתות" וסגירת השפתיים חזק והדיפת כוס השתייה. מה הייתי אמורה לעשות? לחזור הביתה ולחזור שוב עוד יומיים לאחר התייבשות קשה יותר? להרביץ לאמא אם לא תשתה? לך תסביר למר אלצהיימר היושב בתוכה שחייבים לשתות. והרי בקופת חולים אני כבר כמה שבועות מתחננת שיתייחסו לשלשולים שלה ועד שאני לא מקימה צעקות לא ממש איכפת. אז לחכות חצי שנה בתור לגסטרו ובינתיים להתמודד עם שילשולים חריפים וההשלכות של כמות גדולה של אמודיום? הייתי חסרת אונים, צעקתי אבל לא רק לחולים היקרים שלנו יש מבט מזוגג ואטום בעיניים, מסתבר שגם לרופאים, וגם לעובדות סוציאליות, אחיות או פקידים המחליטים על קיצוצים. כבר הלכתי להוציא כסף לשלם לאמבולנס חזור וכששבתי האחות הודיעה לי שאמא תאושפז. כמובן שהרופאה די נזפה בי שאני משליכה את אמא לבית חולים. התייעצתי עם אחי שאמר לי להתעלם מהרופאה ולא לקחת את אמא הביתה אלא לקבל את האשפוז. בדרך למחלקה לאמא היה שלשול עם ריח נוראי. בחדר במחלקה כשעובדות המשק המדהימות ניקו אותה החולה שלידה הלכה להתלונן על הריח. הרופא שקיבל את אמא היה שותף לדאגה שלי ואמר לי "חודשים שלשול זה לא מוצא חן בעיני" ושאל אם יש אפוטרופוס רפואי אם יוחלט על קולונוסקופיה. הבוקר אחותי הגיעה, אמא אכלה לבד וקילחו אותה, כנראה אחרי שלשול. נאמר לאחותי שאמא לא היתה רגועה בלילה ( ואני אוכלת עצמי שהלכתי לישון בבית ) ואז נכנסו שני רופאים ואחד שאל למה אמא כאן והרופא השני ברמז, שואל אותו אם מכיר את הסיפור במסכת אבות על הביצה. אחותי ענתה לו שגם היא מכירה. בשורה התחתונה, משמעות אותו סיפור לגבי ההשלכה על אמא ש"זרקנו" עליהם את אמא ללא צורך. כי בחג אין טיפולים ואין גסטרו. כלומר .... הייתי צריכה להשאיר את אמא בבית ולבוא איתה רק במצב של נזקים מהתייבשות. מאז שדיברתי עם אחותי אני לא מפסיקה לבכות. "הביצה", הווה אומר אמא שלי היא לעול על המערכת. הם רוצים אותה בריאה, מתנדבת בקופה משלמת מס בריאות ולא מקבלת טיפולים שעולים כסף למדינה.... גם אני רוצה את אמא שלי בריאה! אנחנו נזרקות מפה לשם כשלאף אחד לא מתאים לקחת אחריות על מצבה של אמא. האישה שרק לפני עשות ומעלה היתה בבוקר מתנדבת בקופת חולים ובערב במשמר אזרחי היא עכשיו עול. היא עכשיו ביצה. או היא "האדם השמן על גבו של האזרח הרזה"

 

[בת גלימית]

ענתי, כבר עברו ימים קשים יותר עליכם...

שהרופאים ימשיכו להגיד מה שרוצים ואתם תמשיכו לעשות מה שהכי נכון לעשות, גם אם היא בבי"ח רק בשביל עירוי שלא תתיבש גם זו סיבה הכי נכונה בעולם, אני במקום אחותך הייתי זורקת לו ביצה קלה על הראש, לאותו רופא, מעניין מה היה עושה עם אימא שלו במצב כזה!!! לאטימות של הרופאים אין גבול, טוב שהיא מאושפזת ועוד יותר טוב שלקחת לילה חופש, תוכלי לחזור עם כוחות מחודשים, לא הכל על הכתפים שלך, גם את צריכה מנוחה והתאוששות. סליחה, היא בבי"ח כדי שהם יטפלו בה בסופו של דבר , ולא את!!! את צריכה לשמור שהם יטפלו כמו שצריך אבל לא לטפל!!!! מקווה שהצלחת לאגור כוחות ולנוח, זאת ההזדמנות שלך!!! ובלי יסורי מצפון. שיהייה לכן חג רגוע, ניצה.

 

[ענתי44]

אני נעלבת בשבילה

זה קורע אותי היחס המחפיר לקשישים בכלל ולקשישים סיעודיים בפרט. השלשול הנוראי הזה לא מפסיק ונמשך גם בבית חולים. עכשיו דיברתי עם אמא, שלא ממש מבינה איפה היא ולמה היא לא בבית. אחותי חושבת שיש צדק מסוים בדברי הרופא וצדק שלנו. כי היו צריכים לשלוח אותנו לבית חולים כבר לפני כמה ימים ולא לחכות לערב חג. אולי זה נכון, וכל עוד שלטתי במצב , כלומר "רק" ניקיתי וטיפלתי באמא, לא נורא אבל כשהיא מיאנה לשתות זה כבר היה, לפי מה שהרגשתי עוול לחכות עד שיקרה משהו נוסף. ואם אני צריכה "לחטוף" מי שפכין צוננין על שהגענו לבית חולים, זה מעליב ולא נעים אבל עדיף על התייסרות לכל החיים, לו חיכיתי בבית עד שאמא היתה מאבדת הכרה ומתייבשת. הלוואי והיתה לי דרך להביא את "קול" יקירנו ללב רופאים וצוות מטפל. לנוח ניצה? " לנוח אני אנוח כבר בקבר"- אימרה המיוחסת לפולניה. אבל היה לי זמן לעשות ניקוי יסודי לכסא, למיטה, לסדר ארון של אמא ובעיקר לכבס את הבגדים והמצעים של אמא ולנסות להוציא את שיירי הריח ששרד בבית. וגם היתה לי הפתעה נעימה בבוקר, טובה ביקרה אותי.

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifענתי'לה חג שמח

מתוקה , את צריכה להיות חסינה עם כל מה שעובר עליך,לא להעלב מאנשים כלל ואל תעשי חשבון לאף אחד, את עבודתך את עושה בנאמנות וביושר, טוב שלקחת את אמא לבית חולים תחת השגחתם אשרייך על כל פעולה שאת עושה לטובת אמא, בשורות רק טובות

 

[אגסיל]

ענתי יקרה, רק עכשיו קראתי את המקרה שספרת עליו

אני חושבת שנהגת נכון, הבאת את אמא בזמן למיון ולא בזבזת זמן לחינם. תרגישי טוב עם עצמך, אל תשימי לב לרופאים, אני יודעת מנסיון שכשהם רואים אנשים מבוגרים הטיפול הוא שונה ולא נעים. עברתי את זה עם אמא שלי. אני באמת מאחלת לך שהכל יעבור בשלום ומהר ואמא תחזור הביתה בריאה ושלמה. ואת ענתי תהיי שלמה עם עצמך, נהגת נכון. את ממש בת למופת מעריכה אותה ומחבקת אותך חיבוק של עידוד ונחמה לילי

 

[hregev10]

ענתי יקרה - כמה צרות נופלות עליך

לאחר מספר ימים שלא יכלתי להיכנס לאינטרנט, היום הבן שלי הראה לי דבר נוסף שאני לא יודעת והנה עכשיו אני פה, לדעתי עשית נכון שלקחת את אמא לבית-החולים אף על פי שבחגים אין הרבה פרסונל במקום אבל לפחות היא תהיה תחת השגחה ואת תוכלי לרענן את הראש ולנוח, טוב גם שאחותך נמצאת במקום ותהיה לך לעזר, עמדי על זה שאמא תשהה בבית החולים עד שיגמרו השלשולים והיא לא תהיה בסכנת התייבשות ואם אינה שותה מספיק שיתנו לה נוזלים דרך הוריד, זה מה שעשו למיכאל ז"ל הרבה פעמים בימים שלא היה שותה. עמדי על זה שהיא תקבל את הטיפול האחראי המקסימלי שאפשר על מנת שתוכלי לקחת אותה הביתה כשהיא מרגישה טוב יחסית. מאחלת לכולכם חג שמח להתראות חני

 

[ליאורלילי]

ענתי יקרה , מקווה שאמא תתאושש מהר

שמחתי לראות אותך ומצטערת שלא נשארתי יותר זמן הגיע הזמן שתתעלמי ממה שהרופאים אומרים!!! את צריכה לעשות למען אמא מה שהלב שלך אומר ואם חס וחלילה אמא לפני התייבשות אז מקומה שם ובאינפוזיה ושיסלחו לנו הרופאים כי זו לא אמא שלהם ואין טעם לצעוק ולהתעצבן כי המערכת לפעמים כזו, אך לא תמיד. אנחנו בילינו יפה וכולם רצו שגם את תבואי לסוכה. שולחת לך המון חיבוקים בתקווה שימצאו מהר מה הבעייה של אמא ויטפלו בה כמו שצריך, אל תוותרי להם אוהבת, נשיקות, טובה

 

[שש שבע]

למה את אוכלת את עצמך? ואם היה קורה לה משהו

אצלך היית מרגישה יותר טוב? לפחות את ישנת טוב בלילה, והם בבית החולים? זו העבודה שלהם, והם מחליפים כוח כי יש להם משמרות, ואת לא, את תמיד אותה אחת, אפשר להתמוטט ככה. אנחנו משפחה שלמה מתמודדים עם הבעיה, וזה כבד על כולם ביחד, בעיקר בקטע הנפשי "זו לא האישה שהיכרנו, ההיא שהיכרנו כבר לא נמצאת , מישהו אחר נכנס בתוך הגוף שלה..."

 

[טילי66]

ענתי הי

רק עכשיו קראתי מה שעובר עליך טוב עשית שעמדת על דעתך. מקווה ומתפללת שהמצב ישתפר.מאחלת ומייחלת לימים קלים יותר על כולנו מחבקת תמי

 

[אפס שתיים1]

לא נחמד....

מקווה שהכל יסתדר. רפואה שלמה ומהירה חג שמח ושבת שלום.

 

[ענתי44]

ברכה של חולת אלצהיימר

אמא החלה לקבל עירוי ואנטיביוטיקה בוריד. אתמול היא היתה מנומנמת ורגזנית. צעקה עלי ועל הצוות רק כשהתקרבו למיטה. אבל בערב נראה שנרגעה. אח שלה ביקר אותה וזה שימח אותה. הבוקר אחותי איתה ( ואני בבית במנוחה ) אמא הורידה לעצמה את המחט של האינפוזיה ואת המדבקות והצמיד שלה. בטלפון לא זיהתה אותי והגיבה למה שאמרתי במשפט חוזר " הכל בסדר" . אמרו לאחותי ששולחים אותה לצילום ריאות. אבל לא ידעו לומר למה. ואני בבית, לא רגועה. התעוררתי בשלוש לפנות בוקר עם כאבים חזקים וכשהלכתי להכין לעצמי כוס תה התחילה הפסקת חשמל. רק בחמש וחצי הצלחתי ליצור קשר עם חברת חשמל ולהבין שמדובר בקצר בבית. וכשהבנתי שכנראה הקומקום יצר קשר וניתקתי מהחשמל הצלחתי להחזיר את החשמל. מצד אחד אני שמחה שאחותי עם אמא כי אני לא מרגישה טוב ומותשת אבל מצד שני אני לא רגועה. ואתמול כשהייתי אצל אמא היתה שם קשישה מתוקה ואלצהיימרית שכל הזמן הביטה בי כשאני עם אמא בחיוך. ואז שאלה אותי " כמה ילדים יש לך?" ועניתי לה שאין לי ילדים, היא הביטה בי בעצב ואז חייכה ובירכה אותי " אז שהנכדים שלך יחזירו לך טוב על הטיפול באמא".... אמרתי לה אמן!!!!