ניריתה מהרצליה
New member
שלום לכולם-א ר ו ך
שמי נירית, ואני כבר הרבה הרבה זמן רוצה להתעייץ איתכם ולספר לכם רקע כללי, כדי שתגידו את דעתכם בהיותכם קאוציניגים, אז הנה הגיע הזה. (נורא חשוב לי לשמוע מה אתם חושבים) אז ככה, שמי נירית ואני בת 24.5, משלימה בגרויות ועובדת בתור מתאמת פגישות, באיזה חברה באזור השרון. - קצת רקע לפני - לא עשיתי בגרויות בחטיבה ובתיכון כי היו לי תמיד קשיים, אך תמיד לא היה לי בחירה לאן ללכת ללמד, בגלל היותי לקוית למידה.. היו רק מס' בתי ספר (ממש לא לרוחי) שלשם רק הייתי יכולה לעבור. בעיקרון, לא עשיתי בגרויות, גם כי באמת זה לא היה נראה לי חשוב, וגם לא היו לי תנאים(כי למדתי בבית ספר של מופרעים)-ואני ממש ממש לא מופרעת.. פשוט לא ידעו באיזה מסגרת להכניס אותי (כבר הכשילו אותי מתחלחילה) בוא נגיד שחופש הבחירה בחיים לא היה לי. ואז התגייסתי לצבא ושם היה סיפור ממש ממש ארוך, ו"התעללו בי", כי חשבו שאני עושה בכוונה וכל מיני דברים כאלה, ולא חשבו שזה בגלל לקות למידה - למרות שכל הזמן אמרתי.. -הסיפור שבגללו שאני רוצה להתעייץ איתכם- וזה אחרי שהשתחררתי מהצבא, אחרי שעברתי ניתוח שלם עם שיקום של כמה שנים (בעקבות מה שקרה בצבא) ואחרי שאבא שלי נפטר מסרטן בראש. כבר הכל היה בסדר, אך לא ידעתי מאיפה אני מתחילה את החיים, כי אין לי בגרות, אין לי מושג מאיפה מתחילים ומה עושים. הדבר הראשון שעלה ברוחי לעשות זה פשוט מאוד לעשות איבחון פסיכודידקתי, באמת כדי לראות איפה אני נמצאת ומה היכולות שלי ולאן לפנות וכו'. קודם כל יצרתי קשר עם ה-מומחית ללקוי למידה מישהי שכתבה ספרים בנושא, ועוזרת לסטודנטים שעושים תואר, היא המליצה לי איפה לעשות איבחון והיא אמרה לי שלאחר מכן לבוא עליה ונראה לאן לפנות, אני כבר אמרתי לה, שאני רוצה להשלים בגרויות ואח"כ תואר והכל. וזה מה שהיה... הלכתי לעשות איבחון, הייתי שיא המרוכזת-כי הפרעות קשב אין לי, אפילו לו קצת. הפסיכולוגית באיבחון הייתה ממש ממש לא נחמדה, והיא שאלה אותי, למה לא לעבור בתור מנקה? מכיון שהיא בגילי עבדה כמנקה. אך המזל שיש לי קצת פה.. וידעתי איך לענות לה.(לא שאני מזלזלת במנקות, אבל זה שהיא הייתה מנקה בהיותה סטודנטית, זה אומר שגם אני צריכה להיות?, היא עקצה אותי הרבה.. ורבנו שם דאי הרבה) סיימתי את האיבחונים כעבור יומיים, והגעתי לאותו מכון בפעם השלישית.. שם קיבלה אותי מנהלת המכון (איזה ד"ר מומחית ללקויות למידה) והיא אמרה לי שחבל לי על הזמן, אני לא אוכל לעשות בגרויות ותואר. קבעתי פגישה עם המומחית ללקוית למידה (שגם היא ד"ר), הגעתי עליה, והיא הייתה ממש ממש לא נחמדה, היא גם אמרה שאין מצב להגיע לאקדמיה, והיא שלחה אותי לאיזה מקום באזור השרון, שאני יכולה ללמד שם מקצוע, ואני בשלי שאני לא רוצה לעשות מקצוע.. שוב פעם בוחרים בשבילי?!?. בכיתי שם דאי הרבה.. בפגישה אצלה, וככה יצאתי מהפגישה. וכבר לא ידעתי מה לעשות.. בסופו של דבר הגעתי לאיזה פורום ללקוי למידה, וכתבתי שם פחות או יותר את כל מה שקורה, ד"ר אחר ללקוי למידה, רצה גם הוא לקבוע איתי פגישה לראות את האיבחון. וגם לפגישה אצלו הלכה לי (רק תחשבו כמה כסף התבזבז בינתיים), הגעתי לפגישה אצלו, הוא ראה את האיבחון ופשוט אמר לי ככה: "ראיתי איבחונים הרבה יותר גרועים" שלך לא כל כך גרוע, ואני לא רואה שום סיבה שלא תשלימי בגרויות ואחכ אם תרצי גם תמשיכי לאקדמיה".. ואז הגעתי למקום שמשלימים שם בגרויות, הראתי ליועצת של המקום את האיבחון, והיא גם לא הבינה מה הבעיה.. כי היא אמרה שהנתונים שיצאו שם ממש משקף לקות למידה מאוד מינמלית ורגילה, ועוד שהיא ראתה איבחונים שבכלל לא משתווים לרמה שלי.. ואותם אנשים כן עשו בגרות והכל. -תחילת השלמת הבגרויות- נכנסתי שם ללימודים, והתחלתי עם בגרות בספרות ואנגלית. בבגרות בספרות קיבלתי 65 ובאנגלית קיבלתי 90. המשכתי עם לשון א וקיבלתי גם 65 ומתמטיקה יחידה שקיבלתי 100!!!, הסימסטר הזה גם ניגשתי לבגרות בתנך, ואני מחכה ממש לציון. המורות שם כל הזמן אומרות לי שיש לי אינלגנציה מאוד גבוה, וחובה עליי לעשות טלפון לכל היותם אלו שאמרו לי שחבל לי על הזמן ושלחו אותי לכל מיני מקומות, עשיתי שוב איבחון במקום נוורמלי יותר ונחמד יותר, והאינטליגנציה שלי יצאה מעל הממוצע..(מה שיראה למורות שהן צודקות). כל ההפסקות אני רק עוזרת לתלמידים לפתור בעיות במתמטיקה, יושבת איתם על דברים, כבר פעמים ביקשו ממני שעור פרטי במתמטיקה - אני מתה על מתמטיקה, וכבר מישהי ביקשה ממני לעשות לה בספרות-אני בין המצליחות שם ובין הפיובריטית של כל המורות שם והיועצות שם. (נהייתי חנונית ענקית) וזה מכיון שראיתי שאני יכולה, ושבסופו של דבר, כן הגעתי לאנשים הנכונים).. העצוב זה שמי שאמרה לי שאני לא יכולה, היא בין הכי מוכרות בתחום, היא מרכזת ועוזרת להרבה לקוי למידה וגם כותבת ספרים. וכל מי ששומע שהיא זאת שאמרה לי את זה.. מאוד מאוד קשה לו לאמין. עכשיו -פה- אני רוצה להתעייץ איתכם (בעיה ראשונה) בעיקרון אני ביום יום גם עוברת וגם לומדת, אני מן סופר-אומן ותמיד הייתי. אני מתחילה את היום ב 9 בלימודים מסיימת ב 15, ב 16 אני כבר בעבודה וב 21 אני כבר מסיימת לעבוד-חשוב לציין שגם בעבודה אני נחשבת לאחת העובדות. (אני מאוד מאוד עושה את המאה אחוז שלי בכל מקום אני נמצאת בו) עכשיו לאחרונה נורא נורא נורא נמאס לי מהעבודה (כי אני כבר שם כבר 4 וחצי שנים), ונורא הייתי רוצה לגון קצת ולעשות דברים אחרים, הבעיה היא שאין לי אומץ להחליף מקום, כולם שם כבר מכירים אותי. נותנים לי חופש מתי שאני רוצה.. אך זאת עבודה מאוד מאוד שוחקת, כל הזמן בטלפון ובמחשב עם לקוחות.. וזה אחרי שאני בלימודים כל היום, אני לא יכולה להגיד שאני עייפה מי זה או שלא טוב לי או מה, כי הם כמו משפחה שלי שם.. ואני אוהבת שיש לי הרבה מה לעשות, ושיש לי את הכסף שלי והכל, (גם שאני בחופש) מתקשים עליי כמה פעמים מהעבודה כי צריכים את העזרה שלי. - ואני מאוד אוהבת את זה. אך, מאוד הייתי רוצה לשנות כיון ולהתחיל למלצר שלוש פעמים בשבוע - אך אני מפחדת שלא אסתדר עם הקופה, הייתי רוצה לעבוד עם ילדים (אבל קשה לי נורא להחליף חיתול)-או שיותר נכון אף פעם לא החלפתי חיתול. מאוד הייתי רוצה ללכת קצת לכיונים שונים, ובגלל שבראש שלי נמצא הלקות למידה, אז אני לא משנה-ופה הייתי רוצה להתעייץ איתכם... מה לעשות? מה דעתכם? אני לא רואה את עצמי מתאמת פגישות כל החיים, אבל נוח לי שם.. אך יש בי איזה צד שכל הזמן פוחד שיפטרו אותו.. ואז אני אשאר ללא עבודה, ואני לא אסתר בשום מקום בגלל הלקות למידה. (שכבר לא ברור כמה אין לי או יש לי) (בעיה שניה) בגלל שנכנסתי חזק ללימודים, אני לא מצליחה לשלב זוגיות, ופונים עלי המון ומתחילים איתי המון, ואני כבר מראש פוסלת.. כי אני מפחדת שאם יהיה לי חבר אני לא אתרכז בלימודים - בעיקרון הלימודים נהיה מרכז חיי. ועוד דבר-היה לי חבר בזמן הלימודים, וראיתי שאני לא מרוכזת.. למרות שהוא כל הזמן בא עליי ורק פעם בשבוע והוא עשה הכל כדי שלי יהיה טוב.. וכולם אמרו לי.. מה את רוצה, אתם בקושי מתראים.. ומבחינתי זה מעולה שאנחנו בקושי מתראים, כי אני צריכה ללמד.. וכל הזמן בשעורים הייתי מעופפת.. לא בגלל שהתאהבתי בו קשות או משהו כזה, אלא בגלל שכל הזמן היו לי מחשבות טורדניות, שעכשיו אנחנו חייבים להפגש פעם בשבוע וכל מיני כאלה.. וממש ממש אהבתי אותו, ומתוך פחד שאני אמשיך לא להתרכז בלימודים נפרדתי ממנו,. הייתי שמחה לשמוע את דעתכם.. שבוע טוב ותודה.
שמי נירית, ואני כבר הרבה הרבה זמן רוצה להתעייץ איתכם ולספר לכם רקע כללי, כדי שתגידו את דעתכם בהיותכם קאוציניגים, אז הנה הגיע הזה. (נורא חשוב לי לשמוע מה אתם חושבים) אז ככה, שמי נירית ואני בת 24.5, משלימה בגרויות ועובדת בתור מתאמת פגישות, באיזה חברה באזור השרון. - קצת רקע לפני - לא עשיתי בגרויות בחטיבה ובתיכון כי היו לי תמיד קשיים, אך תמיד לא היה לי בחירה לאן ללכת ללמד, בגלל היותי לקוית למידה.. היו רק מס' בתי ספר (ממש לא לרוחי) שלשם רק הייתי יכולה לעבור. בעיקרון, לא עשיתי בגרויות, גם כי באמת זה לא היה נראה לי חשוב, וגם לא היו לי תנאים(כי למדתי בבית ספר של מופרעים)-ואני ממש ממש לא מופרעת.. פשוט לא ידעו באיזה מסגרת להכניס אותי (כבר הכשילו אותי מתחלחילה) בוא נגיד שחופש הבחירה בחיים לא היה לי. ואז התגייסתי לצבא ושם היה סיפור ממש ממש ארוך, ו"התעללו בי", כי חשבו שאני עושה בכוונה וכל מיני דברים כאלה, ולא חשבו שזה בגלל לקות למידה - למרות שכל הזמן אמרתי.. -הסיפור שבגללו שאני רוצה להתעייץ איתכם- וזה אחרי שהשתחררתי מהצבא, אחרי שעברתי ניתוח שלם עם שיקום של כמה שנים (בעקבות מה שקרה בצבא) ואחרי שאבא שלי נפטר מסרטן בראש. כבר הכל היה בסדר, אך לא ידעתי מאיפה אני מתחילה את החיים, כי אין לי בגרות, אין לי מושג מאיפה מתחילים ומה עושים. הדבר הראשון שעלה ברוחי לעשות זה פשוט מאוד לעשות איבחון פסיכודידקתי, באמת כדי לראות איפה אני נמצאת ומה היכולות שלי ולאן לפנות וכו'. קודם כל יצרתי קשר עם ה-מומחית ללקוי למידה מישהי שכתבה ספרים בנושא, ועוזרת לסטודנטים שעושים תואר, היא המליצה לי איפה לעשות איבחון והיא אמרה לי שלאחר מכן לבוא עליה ונראה לאן לפנות, אני כבר אמרתי לה, שאני רוצה להשלים בגרויות ואח"כ תואר והכל. וזה מה שהיה... הלכתי לעשות איבחון, הייתי שיא המרוכזת-כי הפרעות קשב אין לי, אפילו לו קצת. הפסיכולוגית באיבחון הייתה ממש ממש לא נחמדה, והיא שאלה אותי, למה לא לעבור בתור מנקה? מכיון שהיא בגילי עבדה כמנקה. אך המזל שיש לי קצת פה.. וידעתי איך לענות לה.(לא שאני מזלזלת במנקות, אבל זה שהיא הייתה מנקה בהיותה סטודנטית, זה אומר שגם אני צריכה להיות?, היא עקצה אותי הרבה.. ורבנו שם דאי הרבה) סיימתי את האיבחונים כעבור יומיים, והגעתי לאותו מכון בפעם השלישית.. שם קיבלה אותי מנהלת המכון (איזה ד"ר מומחית ללקויות למידה) והיא אמרה לי שחבל לי על הזמן, אני לא אוכל לעשות בגרויות ותואר. קבעתי פגישה עם המומחית ללקוית למידה (שגם היא ד"ר), הגעתי עליה, והיא הייתה ממש ממש לא נחמדה, היא גם אמרה שאין מצב להגיע לאקדמיה, והיא שלחה אותי לאיזה מקום באזור השרון, שאני יכולה ללמד שם מקצוע, ואני בשלי שאני לא רוצה לעשות מקצוע.. שוב פעם בוחרים בשבילי?!?. בכיתי שם דאי הרבה.. בפגישה אצלה, וככה יצאתי מהפגישה. וכבר לא ידעתי מה לעשות.. בסופו של דבר הגעתי לאיזה פורום ללקוי למידה, וכתבתי שם פחות או יותר את כל מה שקורה, ד"ר אחר ללקוי למידה, רצה גם הוא לקבוע איתי פגישה לראות את האיבחון. וגם לפגישה אצלו הלכה לי (רק תחשבו כמה כסף התבזבז בינתיים), הגעתי לפגישה אצלו, הוא ראה את האיבחון ופשוט אמר לי ככה: "ראיתי איבחונים הרבה יותר גרועים" שלך לא כל כך גרוע, ואני לא רואה שום סיבה שלא תשלימי בגרויות ואחכ אם תרצי גם תמשיכי לאקדמיה".. ואז הגעתי למקום שמשלימים שם בגרויות, הראתי ליועצת של המקום את האיבחון, והיא גם לא הבינה מה הבעיה.. כי היא אמרה שהנתונים שיצאו שם ממש משקף לקות למידה מאוד מינמלית ורגילה, ועוד שהיא ראתה איבחונים שבכלל לא משתווים לרמה שלי.. ואותם אנשים כן עשו בגרות והכל. -תחילת השלמת הבגרויות- נכנסתי שם ללימודים, והתחלתי עם בגרות בספרות ואנגלית. בבגרות בספרות קיבלתי 65 ובאנגלית קיבלתי 90. המשכתי עם לשון א וקיבלתי גם 65 ומתמטיקה יחידה שקיבלתי 100!!!, הסימסטר הזה גם ניגשתי לבגרות בתנך, ואני מחכה ממש לציון. המורות שם כל הזמן אומרות לי שיש לי אינלגנציה מאוד גבוה, וחובה עליי לעשות טלפון לכל היותם אלו שאמרו לי שחבל לי על הזמן ושלחו אותי לכל מיני מקומות, עשיתי שוב איבחון במקום נוורמלי יותר ונחמד יותר, והאינטליגנציה שלי יצאה מעל הממוצע..(מה שיראה למורות שהן צודקות). כל ההפסקות אני רק עוזרת לתלמידים לפתור בעיות במתמטיקה, יושבת איתם על דברים, כבר פעמים ביקשו ממני שעור פרטי במתמטיקה - אני מתה על מתמטיקה, וכבר מישהי ביקשה ממני לעשות לה בספרות-אני בין המצליחות שם ובין הפיובריטית של כל המורות שם והיועצות שם. (נהייתי חנונית ענקית) וזה מכיון שראיתי שאני יכולה, ושבסופו של דבר, כן הגעתי לאנשים הנכונים).. העצוב זה שמי שאמרה לי שאני לא יכולה, היא בין הכי מוכרות בתחום, היא מרכזת ועוזרת להרבה לקוי למידה וגם כותבת ספרים. וכל מי ששומע שהיא זאת שאמרה לי את זה.. מאוד מאוד קשה לו לאמין. עכשיו -פה- אני רוצה להתעייץ איתכם (בעיה ראשונה) בעיקרון אני ביום יום גם עוברת וגם לומדת, אני מן סופר-אומן ותמיד הייתי. אני מתחילה את היום ב 9 בלימודים מסיימת ב 15, ב 16 אני כבר בעבודה וב 21 אני כבר מסיימת לעבוד-חשוב לציין שגם בעבודה אני נחשבת לאחת העובדות. (אני מאוד מאוד עושה את המאה אחוז שלי בכל מקום אני נמצאת בו) עכשיו לאחרונה נורא נורא נורא נמאס לי מהעבודה (כי אני כבר שם כבר 4 וחצי שנים), ונורא הייתי רוצה לגון קצת ולעשות דברים אחרים, הבעיה היא שאין לי אומץ להחליף מקום, כולם שם כבר מכירים אותי. נותנים לי חופש מתי שאני רוצה.. אך זאת עבודה מאוד מאוד שוחקת, כל הזמן בטלפון ובמחשב עם לקוחות.. וזה אחרי שאני בלימודים כל היום, אני לא יכולה להגיד שאני עייפה מי זה או שלא טוב לי או מה, כי הם כמו משפחה שלי שם.. ואני אוהבת שיש לי הרבה מה לעשות, ושיש לי את הכסף שלי והכל, (גם שאני בחופש) מתקשים עליי כמה פעמים מהעבודה כי צריכים את העזרה שלי. - ואני מאוד אוהבת את זה. אך, מאוד הייתי רוצה לשנות כיון ולהתחיל למלצר שלוש פעמים בשבוע - אך אני מפחדת שלא אסתדר עם הקופה, הייתי רוצה לעבוד עם ילדים (אבל קשה לי נורא להחליף חיתול)-או שיותר נכון אף פעם לא החלפתי חיתול. מאוד הייתי רוצה ללכת קצת לכיונים שונים, ובגלל שבראש שלי נמצא הלקות למידה, אז אני לא משנה-ופה הייתי רוצה להתעייץ איתכם... מה לעשות? מה דעתכם? אני לא רואה את עצמי מתאמת פגישות כל החיים, אבל נוח לי שם.. אך יש בי איזה צד שכל הזמן פוחד שיפטרו אותו.. ואז אני אשאר ללא עבודה, ואני לא אסתר בשום מקום בגלל הלקות למידה. (שכבר לא ברור כמה אין לי או יש לי) (בעיה שניה) בגלל שנכנסתי חזק ללימודים, אני לא מצליחה לשלב זוגיות, ופונים עלי המון ומתחילים איתי המון, ואני כבר מראש פוסלת.. כי אני מפחדת שאם יהיה לי חבר אני לא אתרכז בלימודים - בעיקרון הלימודים נהיה מרכז חיי. ועוד דבר-היה לי חבר בזמן הלימודים, וראיתי שאני לא מרוכזת.. למרות שהוא כל הזמן בא עליי ורק פעם בשבוע והוא עשה הכל כדי שלי יהיה טוב.. וכולם אמרו לי.. מה את רוצה, אתם בקושי מתראים.. ומבחינתי זה מעולה שאנחנו בקושי מתראים, כי אני צריכה ללמד.. וכל הזמן בשעורים הייתי מעופפת.. לא בגלל שהתאהבתי בו קשות או משהו כזה, אלא בגלל שכל הזמן היו לי מחשבות טורדניות, שעכשיו אנחנו חייבים להפגש פעם בשבוע וכל מיני כאלה.. וממש ממש אהבתי אותו, ומתוך פחד שאני אמשיך לא להתרכז בלימודים נפרדתי ממנו,. הייתי שמחה לשמוע את דעתכם.. שבוע טוב ותודה.
