princessהאחת
New member
שלום לכולם ,אני חדשה כאן
ממש במקרה הגעתי לאתר הזה ואני כלכך מאושרת. . . סוף סוף אוכל להתייעץ איתכם בנות יקרות. קראתי כמעט את כל מה שהתנהל בפורום הזה ואני רוצה לומר שהתחושות הם בהחלט מוכרות. אימי נפטרה שהייתי ילדה בת 10 ואחותי היתה בת 8 . אבא שלי הוא האבא הכי מקסים שיש וכמובן שלא יכלתי לבקש אבא יותר טוב ממנו. לפי מה שקראתי אתם מתגעגעות ןחולמות ושומרות חפצים , אצלי זה ממש לא כך אני באיזשהו מקום הדחקתי את זה.כי זה לא עושה לי טוב שאני חושבת על זה אז אני פשוט מעדיפה לא לחשוב על זה ולא לדבר על זה יותר מידי. אני מתמקדת בדברים החשובים בחיים ולא בדברים השוליים שאותם אי אפשר לשנות אני בגישה כזאת שמה שקרה קרה וכרגע אין מה לעשות זה המצב ואם אני אשב כל היום בבית ואבכה על מר גורלי זה לא יעזור לי אז אני נאחזת בדברים החיובים שיש לי בחיים ולא בדברים השליליים ויש לי הרבה דברים אני בחורה שנראת טוב ,חכמה ,לומדת ,עובדת ומאוד חברותית אני יודעת שעל פני השטח הדברים בהחלט נראים טוב אך ההתמודדות הקשה ביותר בחיי היא עם הסביבה זאת אומרת אני הבנתי ו"קבלתי"את העובדה שאין לי אמא והחלטתי שאני לא אשב ואבכה על זה אלא אתקדם הלאה בחיי אך מה לעשות שהסביבה כל פעם מחלישה אותי מחדש. מאוד קשה לי כאשר אני מכירה אנשים חדשים לספר להם את זה , אני לא יודעת למה אולי בגלל שאני לא רוצה שיחשבו שאני מסכנה וירחמו עליי או אולי בגלל שאני מתביישת שאין לי משהו כלכך בסיסי שיש אותו כמעט לכל האנשים. אני יודעת שאין לי ממה להתבייש אבל משום מה כלכך קשה לי לספר את זה וזה יכול להגיע למצבים שאנשים הם חברים טובים שלי הרבה זמן(אפילו שנים) ולא יודעים את הדבר הבסיסי הזה עליי. האמת שבזמן האחרון אני עוברת תקופה מאוד קשה ,פתאום היום בגיל 22 יותר קשה לי בלי אמא מאשר שהייתי ילדה בת 10. אני מרגישה שלא טיפלתי בעצמי כמו שצריך ושאני חייבת לדבר עם משהו. כמה טוב שיש את האתר הזה , אני פשוט כלכך מאושרת שמצאתי אותו.
ממש במקרה הגעתי לאתר הזה ואני כלכך מאושרת. . . סוף סוף אוכל להתייעץ איתכם בנות יקרות. קראתי כמעט את כל מה שהתנהל בפורום הזה ואני רוצה לומר שהתחושות הם בהחלט מוכרות. אימי נפטרה שהייתי ילדה בת 10 ואחותי היתה בת 8 . אבא שלי הוא האבא הכי מקסים שיש וכמובן שלא יכלתי לבקש אבא יותר טוב ממנו. לפי מה שקראתי אתם מתגעגעות ןחולמות ושומרות חפצים , אצלי זה ממש לא כך אני באיזשהו מקום הדחקתי את זה.כי זה לא עושה לי טוב שאני חושבת על זה אז אני פשוט מעדיפה לא לחשוב על זה ולא לדבר על זה יותר מידי. אני מתמקדת בדברים החשובים בחיים ולא בדברים השוליים שאותם אי אפשר לשנות אני בגישה כזאת שמה שקרה קרה וכרגע אין מה לעשות זה המצב ואם אני אשב כל היום בבית ואבכה על מר גורלי זה לא יעזור לי אז אני נאחזת בדברים החיובים שיש לי בחיים ולא בדברים השליליים ויש לי הרבה דברים אני בחורה שנראת טוב ,חכמה ,לומדת ,עובדת ומאוד חברותית אני יודעת שעל פני השטח הדברים בהחלט נראים טוב אך ההתמודדות הקשה ביותר בחיי היא עם הסביבה זאת אומרת אני הבנתי ו"קבלתי"את העובדה שאין לי אמא והחלטתי שאני לא אשב ואבכה על זה אלא אתקדם הלאה בחיי אך מה לעשות שהסביבה כל פעם מחלישה אותי מחדש. מאוד קשה לי כאשר אני מכירה אנשים חדשים לספר להם את זה , אני לא יודעת למה אולי בגלל שאני לא רוצה שיחשבו שאני מסכנה וירחמו עליי או אולי בגלל שאני מתביישת שאין לי משהו כלכך בסיסי שיש אותו כמעט לכל האנשים. אני יודעת שאין לי ממה להתבייש אבל משום מה כלכך קשה לי לספר את זה וזה יכול להגיע למצבים שאנשים הם חברים טובים שלי הרבה זמן(אפילו שנים) ולא יודעים את הדבר הבסיסי הזה עליי. האמת שבזמן האחרון אני עוברת תקופה מאוד קשה ,פתאום היום בגיל 22 יותר קשה לי בלי אמא מאשר שהייתי ילדה בת 10. אני מרגישה שלא טיפלתי בעצמי כמו שצריך ושאני חייבת לדבר עם משהו. כמה טוב שיש את האתר הזה , אני פשוט כלכך מאושרת שמצאתי אותו.
