שלום לכולכן

[לימון מוסיפה המון]

שלום לכולכן

ושוב אני פה... ערב חג, הזכרון מערב החג האחרון שהיא עוד היתה פה, שהיה בעצם יריית הפתיחה לחודש האחרון בחייה של אמא. אני כבר 6 שנים אחרי. ולא יעזור שום דבר, ברגע שבו כל עם ישראל מתחיל עם ברכות ה"חג פסח שמח", נופלת עליי התוגה. אני מתחילה להרגיש שהינה הינה סוגרים עוד שנה בלעדיה וכן, גם האזכרות של אבא( יום הזכרון) בדרך. עד השנה עברתי את שעות הבכי עם עצמי. אני כבר יודעת שזה עובר וזה לא מפחיד אותי. והנה השנה, מזה כמה חודשים, הצטרף איש מקסים לחיי. את הימים האחרונים ניסיתי להחביא ממנו ואתמול הבכי פרץ ליידו. הוא ביקש שאספר לו מה עובר עליי, אבל כל שיכולתי להגיד זה שאין לי מילים ושאולי יש לי מצבי רוח כי הברזל שלי נמוך, כשבתאכלס אני מפחדת לחלוק איתו כמה כואב לי וחסר לי. אני הריי כבר ילדה גדולה בת 35, אז איך לעזאזל אני לא מצליחה להתגבר על משהו שקרה לפני 6 שנים? למה לאחותי זה לא קורה, היום אפילו הייתי צריכה להזכיר לה שעוד מעט 6 שנים, לה אין שמץ. וכן, מפחיד אותי שהוא יחשוב שהתגובות שלי חסרות פרופורציות. אז אין לי הורים, נו אז? הרי יש לי דודים ומשפחה רחבה אוהבת. וכן, אני מפחדת שאם אחלוק איתו את הכאב שלי, הוא לא ירצה להישאר...תקראו לזה חרדת נטישה או איך שתקראו לזה, למה שהוא יהיה מסוגל להבין את מה שעובר עליי...ולא להיבהל ממני.

 

[אשבל1]

היי לימון

אני חושבת שאם תשתפי את חברך במה שעובר עלייך זה דווקא עשוי לקרב אותו, לעומתזאת אם ירגיש שיש משהו שאת מסתירה זה עלול לגרום לריחוק. אני הכרתי את בעלי כשהייתי בלי הוריי, והוא כבר יודע שלפני חגים וכל מני אירועים יש לי את מצבי הרוח שלי וגם נתתי לו מספר טיפים איך כדאי לו להתמודד זה(כדי שידע שאין לזה שום קשר אליו), אם את חושבת שזה קשר רציני אני בעד פתיחות, ואם הוא אדם רגיש ייתכן וידע דווקא לעזור ולחזק... ובנוגע לאחותך, אינני יודעת עד כמה אתן מדברות על זה ועד כמה היא משתפת אבל למשל אחותי לא יודעת בכלל מה עובר עלי בתקופות אלו, אני מאמינה שאם ישאלו אותה היא תגיד שאני עוברת זאת בקלות.... אז בתור התחלה , תשתפי בקטן, תראי איך תגובתו, איך הוא מקבל זאת למשל , אם תספרי לו שלקראת החגים את מאוד מתגעגעת להורים וזה גורם לך לעצב..... בהצלחה...

 

[efratushb]

לימונית...

אני מחזקת את תגובתה של אשבל. שתפי אותו אחרת איך ידע? וגם את אחותך... בהצלחה אני פה בשבילך...

 

[לימון מוסיפה המון]

כן, אתן צודקות

לגבי האיש. לשתף את אחותי זה ממש לא לעניין. היא אדם שמאוד לא מתעסק ברגש. צריכים להזכיר לה שיש אזכרה לאמא, היא הדחיקה הכל. היא זוכרת שאין לה אמא רק שהיא צריכה עזרה עם הילדים שלה. ואני לא מגזימה לגביה. ככה היא גם מתנהגת איתי. היא בחיים לא תתקשר כי היא התגעגע או סתם בא לה לשאול מה עניינים. היא תתקשר רק כשהיא צריכה עזרה. פעם זה היה מעציב אותי מאוד חוסר הרגישות של אחותי, אבל למדתי לחיות עם זה. זאת היא. רגישות אני יכולה למצוא עם בת דודה שלי או חברה טובה אחרת . לא אצל אחותי.

 

[סְקָאלִי]

בדיוק חשבתי עליך אתמול! ../images/Emo24.gif

כמו תמיד, טוב לראות אותך כאן. אשר לדברים שכתבת. מבינה מאוד את הכאב. השנה, אני שמחה במיוחד שיש לך איתך את האדם המקסים שלצידך. אני מבינה את ההתלבטות שלך. אבל בואי נחשוב יחד - מה האופציות? הוא כבר ראה שיש לך מצברוח לא טוב. הוא גם מבין שאת לא מספרת לו למה. איך לדעתך הוא מרגיש עכשיו? יתכן שהוא מרגיש שאת לא מספיק בוטחת בו או מרגישה חופשיה איתו לספר לו מה שמציק לך. אולי הוא דואג ממה שאת לא מספרת לו. את גם מספרת שעברו 6 שנים. כלומר, זה משהו שלפחות לעת עתה חוזר על עצמו לפני חגים [ואולי גם במועדי מפתח אחרים]. כלומ, שאם תשארו יחד, הוא צפוי לעוד נקודות כאלה. לחילופין, אם לא תספרי לו, הדבר צפוי לחזור על עצמו מידי נקודה כזו. האם ההסתרה הזו היא משהו שאת מוכנה שיהיה קיים במערכת היחסים שלכם, על כל המחירים שהיא גובה ממך? [ההסתרה, לא מע' היחסים ...]. לדעתי, את שופטת את התגובות האפשריות שלו יותר מידי לחומרה [שזה ברור - ברור לגמרי שזה אמוציונלי ולא רציונלי]. הרבה פעמים אנחנו בונות בראש תסריטים ובסופו של דבר, המציאות הרבה פחות קודרת מהם ... אבל בואי ניקח שניה את האופציה הכי פסימית שלך ונזרום איתה. נגיד שאת באמת מספרת לו, והוא לא יבין מה קורה לך ולא ירצה להישאר. האם זה בן הזוג שאת מייחלת לעצמך להמשך חייך? ואם הוא היה אכן כזה [סתם בשביל התרגיל המחשבתי, אני הרי לא מאמינה לפי תיאוריך שזה מה שצפוי לקרות], לא היית מעדיפה לגלות זאת שעה אחת קודם, לפני שהשקעת בקשר שנים של יחסים? ... תראי, בשבוע החולף עשינו כאן מבצע ביעור חמץ לפני פסח, שבו המטרה הייתה להתפטר מכל מיני דברים שרובצים עלינו וקשה לנו לעשות ולהתפטר מהם. את מוזמנת להצטרף אליו ... אני מציעה פשוט להגיד לו, ולחילופין, להגיד לו בפשטות. [אני יודעת שזה לא פשוט, אל דאגה.לעיתים קרובות עצם הפחד גורם לדחית הדבר שאנו רוצים לעשות, ועצם הדחיה מעצימה את הפחד]. אני מציעה לך באמת לחשוב על הסגנון הכי פשוט. כמו שאת נעצבת לפעמים לפני החגים כי חגים זו תקופה שמאופיינת משפחתיות, וזה מדגיש לך ביתר שאת את חוסר ההורים שלך. קודם כל שידע במה המדובר, שידע את העובדות. אח"כ כבר תראי אם יש מקום לפתח את השיחה, באותה עת, או בהזדמנות אחרת. אופציה נוספת היא פשוט לכתוב לו את הדברים, אם קשה לך. וזה גם יכול להיות אפילו משפט אחד [נראה שקשה לתמצת את זה משפט אחד, לא? אבל בעצם אם את חושבת על זה, זה בעצם פשוט הכותרת ל"חיבור" שהיית יכולה לכתוב לו בנושא]. אני יודעת שכל מה שדברתי עליו בפסקאות האחרונות הוא במישור הרציונלי / התנהגותי. את הרי יודעת שאני מבינה שהקשיים הרבה יותר עמוקים. אך מכיוון שלא נוכל לפתור כאן כרגע את כל נושא חרדת הנטישה, אז אני מחפשת דרכים עוקפות, כיוון שהחג מתקרב, והמצוקה שלך גדלה. ואגב, גם לדרכים האלה ערך משלהן ... אשמח לשמוע מה דעתך ואם משהו מהדברים דיבר אליך. ובכלל, שולחת לך חיבוק גדול.

 

[לימון מוסיפה המון]

אני קוראת את התגובות והדמעות יורדות

הוא איש מקסים. אני יודעת שהוא יחבק. ויחד עם זאת מפחיד אותי שהוא יראה אותי בשפל הכי גדול שלי, בשיא הכאב שלי, כבר היו בחורים שפשוט אמרו שזה גדול עליהם ( כן, לפני שאמא שלי נפטרה יצאתי עם בחור שברגע שהמצב שלה הדרדר הוא אמר שהוא לא יודע איך להתמודד עם הכאב שלי). את יודעת, האובדן והכאב שבו זה סוג של בור אמתני. אותי הבור של הכאב מפחיד כל פעם מחדש. וחוץ ממני יש לו גם את הקשיים שלו, אז איך אני אפיל עליו עכשיו את שלי.. והוא כבר שאל אם נראה לי שאני בדכאון...וכל כך נבהלתי מהשאלה הזו. כל הפחדים האלה של להרגיש לבד בעולם מציפים אותי. ולמרות שאני יודעת שיש אנשים מסביבי שאוהבים אותי, בפנים בפנים הבור של הלבד מציף אותי. כן, רציונאלית אני יכולה לומר שאם הוא לא יכול להיות ליידי ואיתי בשעות הקשות אז הוא לא מתאים. אבל רגשית רק המחשבה שהוא לא יהיה איתי מזעזעת אותי. לכתוב לו מכתב, זו בהחלט אופציה. תודה שאת פה ל

 

[סְקָאלִי]

את כותבת שיש לו קשיים משלו.

והנה את לא בורחת ממנו. אז גם זו אופציה ... אה, ורציתי להוסיף לך ציטוט, שאולי יהיה לך מוכר מאיפשהו: "ופשוטים הדברים וחיים, ומותר בם לנגוע, ומותר, ומותר לאהוב." מתוך את תלכי בשדה/לאה גולדברג.

 

[לימון מוסיפה המון]

../images/Emo24.gif

את מקסימה.

 

[דודה של גיא]

היי לימון...

אספר לך... לפני כחודש וחצי ניכנסתי לקשר חדש עם אדם מקסים,כמו אותו אחד מקסים שאת פגשת.... חששתי,דאגתי...אך קפצתי למים. החיבוק שקיבלתי היה הכי גדול שיש.... דברי איתו,ספרי לו,שתפי אותו.זה חלק מחייך.אם הוא יקר ומקסים,הוא יקבל כל דבר שהוא חלק מחייך....והאמיני לי...אני אוטוטו בת 47....(-: תשאלי את אפרתו'ש,היא צוחקת על אחותה הזקנה... חג שמח מלווה בחיבוק גדול.

 

[לימון מוסיפה המון]

אז זהו

שממש בהתחלה בשיא החששות שלי, היה לי הרבה יותר פשוט לדבר על הכאב שלי. הוא חיבק הרבה יותר. כל מה שהעסיק אותנו זה היחד שלנו. ואת יודעת, באיזשהו שלב נכנסים לשיגרה מסויימת. קשיי היומיום מטרידים אותנו. והחג הזה, הוא מציף קשיים, לשנינו. ולא פשוט לי לבקש שיבין את הכאב שלי, כשאני מודעת לכאב הגדול שעובר עליו..זה נכון שאני יודעת לחבק. אבל לא, אני ממש לא רגילה לקבל חיבוק בחזרה, וכן מפחיד אותי לבקש חיבוק ואמפטיה.

 

[סְקָאלִי]

חבל שאי אפשר למרקר כאן משפטים

במרקר צהוב. הייתי ממרקרת את המשפט האחרון.

 

[דודה של גיא]

היי לימון...

אני רוצה לומר לך שאני מאד מבינה את תחושתך ואת הרגשתך לא להיות רגילה לקבל... עברתי במחזות האלו....יחד עימם עברתי תהליך,וכרגע,בקשר החדש,נותנים לי.נותנים מה שאולי מעולם לא קיבלתי, אך יחד עם הבהלה ואולי...אולי עם התחושה שזה לא מגיע לי...התהלכים השתלמו...משתלמים... לכי למראה...הביטי היטב...וראי שם בחורה שמגיע לה !!! מגיע לה חיבוק,חיוך,תמיכה...ואם הבחור מקסים-אין צורך שתבקשי...הוא יתן,את..את רק צריכה לקחת... מחזיקה אצבעות.

 

[לימון מוסיפה המון]

תודה

אני בהחלט מסכימה איתך שלכל אחד מגיע חיבוק, גם למי שלא רגיל לקבל אותו... אבל אני לא מסכימה לאמירה של "ואם הבחור מקסים-אין צורך שתבקשי...". תחושת הלחץ שכל אחד מאיתנו חש לקראת החגים, גרמה למתח בנינו, וברגע שבו העזתי לומר לו שאני זקוקה לחיבוק, איפשרתי שיחרור של המגננות האישיות של שנינו, מה שנתן לגיטימציה לחיבוק דו-צדדי לעטוף אותנו. למרות הכאב ואולי יחד איתו, עבר עלינו חג נעים. תודה לכולכם שהייתן פה בשבילי בשעות ההסטריה הפרטיות שלי. לימור

 

[סגולת חיים]

מבינה אותך כל כך../images/Emo201.gif

במהלך ששת החודשים האחרונים למדתי שאם אני לא אשתף לא ידעו מה עובר עלי אולי רק פה הבנות /נשים יודעות על מה שאני מדברת או יותר נכון מרגישה ומבינות אותי את הרגעים העצובים של מחסור באמא.... הלמידה קשה ..... ישנם בדרך אנשים מקסימים שמוכנים להיות קשובים וישנם אנשים שלא מסוגלים להבין את מה שמתחולל בפנים אותם שמתי במקום אחר ..... איתם אני משוחחת ברגעים שמחים וכשקשה לי ... אני בוחרת את אותם אלה שמסוגלים להיות קשובים תנסי ... תבדקי ... מי מסוגל להיות שם בשבילך ברגעים האלה של הגעגוע האין סופי ועם מי להיות ברגעים הפחות קשים ולגבי הבחור המקסים שאיתך אני בטוחה שהוא מוכן לנסות להיות שם לידך ואיתך