שלום לכולכם!

[מונהליזה11]

שלום לכולכם!

אני יודעת שתהתם איפה נעלמתי. עברתי חודש מאוד מאוד קשה. קיבלתי כמה הודעות אישיות, קראתי אותם אך לא היה לי כוח ורצון לענות. אבא שלי נפטר אחרי חודש של סבל שלו ושל כל משפחתי. אני מרגישה גרוע. גם אתמול שלחתי הודעה אך לא הופיע בפורום, אני לא יודעת מדוע. פשוט רציתי לשתף אתכם. אני קוראה את כל ההודעות והנוני מאוד מעניין אותי, האם אני צריכה לשתף את ארופא שלי, או אני יכולה על דעת עצמי לרכוש ולקבל את הנוני? אם מישהו יכול לענות לי, אנא. בריאות ורק טוב לכולכם.

 

[linar1]

מונהליזה קבלי את תנחומי../images/Emo16.gif

על מות אביך. אבל את חייבת להחזיק מעמד - כי הילד זקוק לך וגם הבעל שלך צריך אותך חזקה, רק כפי את יודעת לעשות את זה. ואני רק מהקריאה של סיפורך מבינה שאת אדם מאוד חזק. אני יכולה לספר לגבי שאלתך על הנוני, שהתחלתי לקחת על דעת עצמי,כי כששואלים רופא קונבנציאונלי האם יש סיכוי שתוסף יעזור, אז ב90% תקבלי תשובה מזלזלת. אני שאלתי על חומצה מלית ולא קיבלתי תשובה ברורה, שאלתי על קומפלקס B, ואז הומלץ על טריבובין - שהמרכיבים כימיים. הקיצר הם אוהבים טיפול חזק ואגרסיבי ואני למדתי לדעת שהשיטות האלה גורמות רק להרעלת הגוף, שהיציאה מהבור העמוק ארוכה וכואבת!!! הסתובבתי תקופה של שנים עם כאבים נוראים, עייפה ומותשת, חודשים ללא שינה נורמלית וחוץ ממבטים "איזה מסקנה" לא קיבלתי כלום והדברים שכן עזרו, כמו דיקור עולים גם כסף והידרותרפיה שגם עוזרת צריך לבקש כמו נדבות. כאילו אני מקבלת את זה חינם. זה ממש לא חינם - כי אני שנים משלמת דמי בריאות, רק הכל במערכת הבריאות בתקופה האחרונה קורס. קיבלתי את החלטה לבד - הייתה לי את החוצפה, כי היה לי רע, רע מאוד!!! היום אני יודעת , שהחוצפה ואומץ עזרו לי לצאת מהחושך. על תבינו שאני אומרת תעשו כמוני - רק לי זה היה נכון. אז היום החיים מתחילים קצת לחייך עלי ואני די מעודדת, ואני לעת לעת מורידה את המינון התרופות. מה הפלא - גם הרופאים אהבים את הסיפור שלי - רק איפה הם היו שבאתי עם חומר מודפס ועם השאלות. אף אחד לא טרח לקחת, לקראו ולחשוב!!! הרבה בריאות ושלא תדעי יותר צער מונהליזה. חיבוק ממני LINAR

 

[3שרונית]

../images/Emo16.gifמונה ליזה, משתתפת בצערך../images/Emo16.gif

שלא תדעו יותר צער.

 

[מיטל מק]

מונה ליזה היקרה , אני משתתפת בצערך

מי יתן ולא תדעי עוד צער.

ולגבי בריאות - אני מאחלת לך שתתחזקי , שתרגישי טוב יותר אנחנו איתך.. מיטל

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

איתך בצערך ../images/Emo24.gif

אובדן היא חוויה קשה שמלווה בצער רב ובכאב. באופן כזה או אחר, אנחנו חווים אובדן לכל אורך חיינו. אישית אני זוכרת למשל את התקופה של חודש לפני שבני נולד. פתאום קלטתי שאני מאבדת את חיי כפי שהכרתי אותם עד לאותו הרגע. הבנתי שמרגע הלידה - מה שהיה נגמר!! לא היה כאן עניין של טוב או לא טוב. אהבתי את חיי כאישה לבד, מצד אחד, וחיכיתי בקוצר רוח להיות אימא, מצד שני. הקושי, הצער, הכאב - זה לא עניין ערכי או שיפוטי. הם החוויה עצמה של מוות - משהו הסתיים. כך בהפסקת הנקה, בגמילה מחיתולים, בלידת אח/ות או בהליכה לגן. זה קורה במעברים ממקום למקום, בפרידה מחברים ובכלל. כשאנחנו מאבדים אדם שיקר לנו, החוויה עוצמתית במיוחד. אבל... חשוב לזכור שלמרות שלא נראה, נשמע או ניגע בו באדם שאבד לנו, נשאר בתוכנו חלק ממנו - חלק שלא אובד לעולם. ובכל רגע אנחנו יכולים להתחבר עם החלק הזה ולחוות את האדם האחר בתוכנו. חשוב לקחת זמן לתהליך הפרידה: לבכות את הצער, על שנישארנו לבד, לכאוב את כאב הקריעה של אותו אדם מחיינו לכעוס על שנעזבנו. אח"כ, כדאי להתחיל למלא ולרפא: למלא את עצמנו שמחה על חייו של האדם, על האהבה שחלק איתנו. לברך על הזכות שהיתה לנו להכירו ולהיות חלק מחייו ושהוא היה חלק בחיינו, ולדבר אליו - לסגור דברים פתוחים. תרגיל טוב זה לכתוב לו את כל מה שלא הספקנו לומר. לכתוב, עד שייגמרו המילים... ואז... אז לחזור לחיות ולשמוח ולאהוב. אנחנו, אנשי הפורום, חווים את האובדן הרבה. אובדן חיינו הפעילים טרם המחלה, אובדן שמחה, לפעמים גם אובדן תקווה. תהליך ההחלמה דומה אבל שונה. יש מקום לצער על מה שאבד, לכעס שזה קרה לנו, לכאב על מה שלא יהיה. אבל אז יש מקום להחלמה. לברך על מה שיש (יכול להיות גרוע יותר), ללמוד ליהנות מדברים קטנים וגדולים שהם בגבולות היכולת שלנו, לעשות מדי פעם (במודע) דברים שגובים מחיר (לרקוד, לטייל, לשחק כדורסל) או כמוני: לסייד, לעבוד בגינה וכדומה

ולחפש למלא את חיינו באהבה, בצחוק, בצבע, בשיר ובריקוד. מאחלת לך ימים קלים ונעימים יותר,

 

[IRISEL2]

מונהליזה יקרה...

משתתפת בצערכם ומבינה את כאבכם. הייה חזקה בשביל משפחתך. אני מאמינה שיש לך את הכוחות לכך. אני איבדתי את אימי לפני כ - 5 שנים, ומניסיוני המר, אוכל לומר לך שעליכם להיות מאוחדים ולחיות אחד בשביל השני, רק כך תוכלו להקל במעט את הכאב, אבל לעולם לא לשכוח. בקשר לנוני, אין לי ניסיון בדבר, אבל לפי מה שנאמר יש בו רק דברים טובים! חיזקי ואימצי, בהצלחה והרבה בריאות טובה, איריסל'.

 

[dorgad]

מונהליזה, קבלי-נא תנחומיי

גם אני נפרדתי מאבי בערך באותו גיל, אחרי 13 חודשי מלנומה, כך שאני מאוד מבינה מה עובר עלייך. איך אמך מתמודדת? היש לך/ן עם מי לחלוק את הקשיים? דור

 

[נועםבת11]

מונהליזה שולחת לך תנחומים

ומחבקת בחום, מבינה את גודל האובדן והכאב שנמצא בתוכך.

 

[דיתי3]

מונהליזה יקרה!!!!!!!

איתך באבלך,,, כמה עצוב לאבד מישהו יקר . אך זה טבעו של עולם, ולאחר זמן האבל קחי עצמך איספי את החלקים הקטנים ותמשיכי לחיות .... ולחיות טוב, בטוח שזה מה שאבא שלך היה מבקש. והיי חזקה... קבלי תנחומי ומחזקת אותך. דיתי

 

[ritosh]

../images/Emo24.gifמחבקת אותך באבלך.

 

[tiaa1]

מונליזה שלום, משתפת בצערך למרות

שאיננו מכירות. לא חשוב הגיל,אבדן הורה הוא תפנית בחים נק' אל חזור,ולכן הכאב על הפרידה הוא עמוק עמוק. תרשי לעצמך להתאבל בדרך שמקובלת עליך . זה הזמן "הלגיטימי" להתאבל ואבא ואימא יש רק אחד/אחת קבלי את תנחומי.