ענבלוש ממוש
New member
שלום לכולכם!
לפני כשבועיים בערך התחלתי לקרוא הודעות בפורום הזה והאהבה האדירה שכולכם חשים זה לזה הקסימה אותי וריתקה אותי להמשיך לקרוא את ההודעות, התגובות והבעיות שהוצגו. לפני כמה ימים כתבתי בפורום ככה סתם את מכתב הפרדה שכתבתי למישהו שמאוד אהבתי ונפרדתי ממנו. מהמכתב שכתבתי אף אחד לא בדיוק הבין על מה אני מדברת ומה בדיוק היה ביננו. חוץ ממנו וממני אף אחד לא בדיוק מבין איזה מין סוג של קשר היה לנו... זה נחמד לשמוע את כולכם מאושרים למרות כול הצרות שעוברות עלינו כבודדים וגם כרבים, זה נחמד לשמוע את כולכם תומכים בניקולי לא לעזוב כי אם הייתי ניקולי הלב העצוב שלי היה מתמלא בשימחה והעניים הדומעות שלי היו נוצצות מאושר....אבל כשעצוב לך, כשבא לך לבכות ואתה נכנס לפורום ששמו מדבר אליך בגלל הרגשתך ברגע זה והאנשים שמשתתפים בו לא מרגישים כמוך זה כול כך מעצבן כי אז יש לך הרגשה שאתה לא שייך למקום הזה... זה לא שאני רוצה לשמוע שרע לכם, באמת שלא, ולמרות שאיני מכירה אותכם, אני שמחה שטוב לכם ולהוואי שלעד תהיו מאושרים. אבל כאחת שמרגישה חרא בימים האלה, אני לא מרגישה מספיק בנוח לספר מה עובר עליי "ולהרוס לכם את אחוות האושר שלכם"...
לפני כשבועיים בערך התחלתי לקרוא הודעות בפורום הזה והאהבה האדירה שכולכם חשים זה לזה הקסימה אותי וריתקה אותי להמשיך לקרוא את ההודעות, התגובות והבעיות שהוצגו. לפני כמה ימים כתבתי בפורום ככה סתם את מכתב הפרדה שכתבתי למישהו שמאוד אהבתי ונפרדתי ממנו. מהמכתב שכתבתי אף אחד לא בדיוק הבין על מה אני מדברת ומה בדיוק היה ביננו. חוץ ממנו וממני אף אחד לא בדיוק מבין איזה מין סוג של קשר היה לנו... זה נחמד לשמוע את כולכם מאושרים למרות כול הצרות שעוברות עלינו כבודדים וגם כרבים, זה נחמד לשמוע את כולכם תומכים בניקולי לא לעזוב כי אם הייתי ניקולי הלב העצוב שלי היה מתמלא בשימחה והעניים הדומעות שלי היו נוצצות מאושר....אבל כשעצוב לך, כשבא לך לבכות ואתה נכנס לפורום ששמו מדבר אליך בגלל הרגשתך ברגע זה והאנשים שמשתתפים בו לא מרגישים כמוך זה כול כך מעצבן כי אז יש לך הרגשה שאתה לא שייך למקום הזה... זה לא שאני רוצה לשמוע שרע לכם, באמת שלא, ולמרות שאיני מכירה אותכם, אני שמחה שטוב לכם ולהוואי שלעד תהיו מאושרים. אבל כאחת שמרגישה חרא בימים האלה, אני לא מרגישה מספיק בנוח לספר מה עובר עליי "ולהרוס לכם את אחוות האושר שלכם"...